א) במשנה ריש מס' כלים איתא דכל מי שטומאה יוצאת עליו מגופו אסור ליכנס להר הבית, דהיינו הזב זבה נדה יולדת ומצורע. ועי' בגמ' פסחים (סז:) דגם בעל קרי דינו כטומאה היוצאת עליו מגופו לענין שילוח מחנות. אולם כבר העיר במשנה למלך (הל' ביאת מקדש ג:ג) שהרמב"ם לא הביא את זה להלכה. ועי' בזה בס' חזון יחזקאל (לפסחים שם) ובס' מי נפתוח (סי' י"ז אות ג'), מש"כ בדעת הרמב"ם. ובאמת הביא הר"ש (שם) דדבר זה תלוי בב' גרסאות במשנה שם. ולענין טומאת טבול יום, נחלקו רש"י ותוס' בפסחים (צב.) אי טומאת טבול יום הוי טומאה חדשה שאינו יוצא עליו מגופו ומותר ליכנס להר הבית, או שטומאתו הוי שיריים מטומאתו הראשונה ועדיין נשאר עליו האיסור ליכנס להר הבית.
אבל מי שרק נטמא בטומאת מת מותר ליכנס להר הבית, אבל למקום המקדש עצמו אסור ליכנס. אולם הנה איתא במשנה דנזיר (נו:) דרק טומאת מת שהנזיר מגלח עליו הוא דנאסר בביאת מקדש, אבל מי שיש עליו טומאת מת שאין הנזיר מגלח עליו מותר ליכנס מה"ת למקום המקדש. [ועי' בחי' הגרי"ז על הרמב"ם (הל' פסולי המוקדשים יח:טו), ובחי' הגרי"ז עה"ת (פ' חקת).] והנה במנ"ח (מצ' שס"ג) כתב דאפ"ה כל מי שיש עליו שאר טומאות מת ג"כ אסורים ליכנס למקום המקדש מדרבנן, ובחי' הגרי"ז עה"ת (פר' מטות) הוסיף דאף יש בזה איסור מה"ת ורק נתמעטו מהעונש כרת.
ואע"ג שיש אנשים בזה"ז שאין עליהם שום טומאה היוצאת עליו מגופו, אפ"ה כתבו הפוסקים לאסור עליהם כניסה לכל הר הבית ולא רק למקום המקדש מב' טעמים. א' שהוא אסור משום סייג דמזה יבוא לפרוץ גדר ולהתיר כניסה אפילו למי שאסור ליכנס מדינא, וכ"כ בס' אורחות רבינו (ח"א עמ' שכ"ח) בשם הגרא"מ שך והגריי"ק, ז"ל. ב' שיש בזה איסור מדינא, שהרי בס' מקדש מלך להגרצ"פ ז"ל, (עמ' ל"ה), הביא מהס' חזון נחום דיש בזה איסור עפ"י הגמ' בשבת (טו:) דגזרו על העמי הארץ שיהיו טמאים כזב, והואיל ובזמנינו לא נהגו למעשה ליזהר כלל בטומאה וטהרה, אז יש לכולנו דין עם הארץ לעניני טומאה וטהרה, וממילא יש על כולנו טומאת זב. והוא אף במי שיודע כל סדר טהרות ורגיל לילך לטבול במקוה בכל יום, הואיל והוא אינו נזהר בכל דיני טומאה וטהרה למעשה דינו כזב מדרבנן, ואסור ליכנס לכל הר הבית. [ודלא כמש"כ הגר"מ גנק שליט"א, בספרו חזון נחום (סי' מ'), דלא שייך הך גזירה דהגמ' שבת לענין כניסה להר הבית.]
אולם הנה כל הני איסורים באמת תלויים במח' הרמב"ם והראב"ד (הל' בית הבחירה ו:טו-טז) אי קדושת המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, או לא. ואע"ג שבמשך הדורות יש שהיו תפסינן לפסוק כהראב"ד להקל בזה. עכ"פ כתבו כל פוסקי זמנינו דאין לנו להכריע ביניהם, אלא יש להחמיר לאסור כניסה למקום המקדש אפילו בזה"ז דחוששים לשיטת הרמב"ם, ועי' במשנ"ב (סי' תקס"א ס"ק ה') ובתשו' משפט כהן (סי' צ"ו) ובתשו' אבנ"ז (יו"ד סי' ת"נ) ועוד.
ב) בגמ' שבועות (טו:) איתא דבאמת יש ב' חלקים לאיסור דכניסה למקדש: א' הוי העצם ביאת איסור במה שהוא נכנס למקום המקדש בטומאה, וזה אינו אלא במי שנכנס בא' מדרכי הכניסה דדרך ביאה אסרה תורה, אבל הנכנס דרך הגגות פטור. ב' שיש איסור נוסף להישאר במקום המקדש בטומאה. ועי' בזה בתשו' יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' כ"ו) דיצא לדון אי יש איסור כניסה למקום המקדש דרך מטוס, דאולי זה הוי כמי שנכנס דרך הגגות דאינו חייב על ביאתו דדרך ביאה אסרה תורה. אבל העיר הגרע"י שליט"א (שם) דאע"ג דאין איסור בכניסתו, אבל הרי עדיין יש איסור להישאר שמה מחמת האיסור דשהייה במקום המקדש, ועי' במשנה למלך (הל' ביאת מקדש ג:יט) ובחי' הגר"ח על הרמב"ם (שם ג:כא).[9]
ג) הנה איתא במשנה במס' מידות (ב:א) דהר הבית היתה מרובעת ת"ק אמה על ת"ק אמה שהוא בערך 092 מטר על 092 מטר. ובפסקי התוס' למידות (אות ה') העיר שהורדוס הכפיל את גבולות הר הבית. וכן הוא עומד כהיום שמידות הר הבית הוי בערך 684 מטר למזרח, 474 מטר למערב, 382 מטר לדרום, 123 מטר לצפון. וחזינן דאורך הר הבית הוי כב' פעמים של רחבו. וזה מטעים למה שיש קבלה בין כמה אחרונים, דלא הרחיב הורדוס את הר הבית לצד המזרח או המערב אלא על צד הצפון והדרום. ועי' בס' עיר הקודש והמקדש (ח"ד פ"ב אות ד') ובמאמרו של הר' שמואל ווינגארטן בקובץ תושבע"פ (חוברת י"א, עמ' קע"ד-קע"ו) ודלא כמש"כ בתשו' ציץ אליעזר (ח"י סי' א').
ונראה דהחלק שהוסיף הורדוס להר הבית לא קיבל עליו קדושת הר הבית, שהרי איתא במשנה דשבועות (יד.) ש"אין מוסיפין על העיר והעזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של ע"א ובשתי תודות וכו'." ובזמנו של הורדוס לא היה להם כל התנאים הנצרכים להוסיף על העיר והעזרות. ובלא"ה דייקו כמה אחרונים דרק מוסיפין על העיר והעזרות, אבל לעולם א"א להוסיף על הר הבית, ששאני קדושתו מקדושת המקדש וירושלים. וכן כתב לחדש באור שמח (הל' בית הבחירה ו:י), מקדש דוד (סי' כ"ז), רש"ש לסנהדרין (ב.), ובחי' הגר"מ והגרי"ד (הל' ביא"מ א:ה).
ד) והואיל ולא קיבל מקום זה קדושת הר הבית כלל, אפילו מי שטומאה יוצאת עליו מגופו מותר ליכנס שמה. אבל הבעיה היסודית שטרחו בו כל המחברים הוא דהיאך יש למצוא בדיוק את המקומות שהוסיף הורדוס, ואת המקומות שהיו מהר הבית קודם ההוספות. ונראה להציע דאפילו את"ל דא"א לברר מקום זה בדיוק, אבל יש לברר עפ"י המשניות איזה מקומות בודאי לא היו ממקום הר הבית קודם התוספת. אבל בכדי לעשות כן צריך להניח ב' הנחות, ונראה דהם אינם בגדר הנחות רעועות, אלא הם הנחות בריאות ומקובלות בין רוב האחרונים.
הנחה א - עי' במשנה יומא (נג:) דבאמצע קדש הקדשים שבביהמ"ק היה האבן השתיה, שמשם נברא העולם (עי' בפרקי דר' אליעזר, פ' ל"ה). והנה כידוע יש על הר הבית כהיום בית תפילה לישמעלים ששמו כיפת הסלע, ובאמצע בית זו ישנן אבן גדולה. ובתשו' הרדב"ז (ח"א סי' תרצ"א) כתב דאותו האבן באמצע כיפת הסלע הוא האבן השתיה שהיתה בקדש הקדשים תחת ארון הקודש. וגם הגרי"מ טוקטינסקי, ז"ל, בס' עיר הקודש והמקדש (ח"ד פ"א) הביא כמה ראיות לזה. ועי' במאמרו של הר' זלמן קורן, בקובץ המעיין (שנת תשל"ז, עמ' כ"ז-ל"ח), ובס' הר הבית וגבולותיו (עמ' ס'), שהביא עוד ראיות לזה.[10]
הנחה ב - הר הבית ההלכתי בלי הוספות הורדוס היה ת"ק אמות על ת"ק אמות. והנה יש מח' הפוסקים בזמנינו היאך יש לשער את שיעור האמה. אבל נראה שהמח' בזמנינו אינו נוגע לאיזה שיעור אמה השתמשו בו לענין בנין המקדש, שהרי כתב החזו"א (קונטרוס השיעורים אות ו') עפ"י המשנה במס' כלים (יז:ו), וכ"ה בש"ך (יו"ד סי' מ"ד ס"ק י"ב) בשם הראב"ן, דשיעור של האמה נשתנה הוא בכל דור ודור עפ"י המדידה האמצעי של כל האנשים שבעולם באותו דור [ועי' בזה בס' שיעורין של תורה (סי' ט')]. וא"כ המידה של האמה שהשתמשו בו בזמן בית המקדש אולי אינו שוה למידת האמה בזמנינו.
והנה כתב הגריי"ק בס' שיעורין של תורה (שם), וכ"ה בס' עיר הקודש והמקדש (ח"ד פ"א אות ג') דעפי"ז יש לכוון, עכ"פ, לאיזה שיעור השתמשו במדידת הר הבית. דהנה במקום האבן השתיה רוחב כל הר הבית היום ממזרח למערב הוי 982 מטר. וכבר הקדמנו דרוב האחרונים ס"ל דהורדוס לא הרחיב גבולות הר הבית לצד מזרח ומערב, אלא על צד הצפון ודרום. וא"כ נראה דשיעור האמה שהשתמשו בו למדידת הר הבית הוא 005/982 מטר (שהרי כל רוחב הר הבית היתה 005 אמות), שהוא בארך 85 סנטימטרים. ולפי מידה זו נמצא דהר הבית קודם הוספת הורדוס היה בערך 092 מטר על 092 מטר, שבתוכו היתה הביהמ"ק, שמידותיו היו 531 אמות על 781 אמות, שהוא 801 מטר על 87 מטר.
ה) ובזה אולי אפשר למצוא מקומות על צד הצפון והדרום של הר הבית כהיום, שלא נתקדשו בקדושת הר הבית ומותרים בכניסה לכל. דהנה איתא בהמשנה דמס' מידות (ב:א) הר הבית היה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה, רובו מן הדרום שני לו מן המזרח שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב, מקום שהיה רוב מידתו שם היה רוב תשמישו ע"כ. והמשנה אינו מגדת לנו בדיוק איפא היה מקום המקדש וכיוונו על הר הבית, אלא רק איזה צד של הר הבית היה לו יותר מקום פנוי מהצדדים האחרים.[11] אבל הנה במקום של כיפת הסלע בהר הבית רחבו הוי 982 מטר, ושיער הגרימ"ט עפ"י מדידות הנכרים שהוא מתחלק כזה, שיש 48 מטר בין האבן השתיה להכותל המערבי של הר הבית, ו-602 מטר לכותל המזרחי. והנה עפ"י המשנה דמס' מידות (ה:א) מבואר דהיה בין 72-61 מטרים בין אבן השתייה לכותל של הבית המקדש.[12] וא"כ נמצא דבין כותל המערבי של הר הבית וכותל הבית המקדש היה בין 86-75 מטר. ועל צד המזרח, סך הכל היה 602 מטר, שבהם היה בין 29-18 מטר של הביהמ"ק עצמו, שהרי כל אורך הביהמ"ק היה 801 מטר, ובין מטר 72-61 היה על צד המערבי של האבן השתייה. וא"כ הרי נשאר 521-411 מטר בין הכותל המזרחי של הבית המקדש והכותל מזרחי של הר הבית.
והנה במקום האבן השתייה הרי יש 574 מטר בין הכותל הצפוני והכותל הדרומי של הר הבית, שבהם 232 מטר על צד הצפוני של האבן השתייה להכותל מהצפוני, ו-342 מטר על צד הדרומי של האבן השתייה להכותל הדרומי. והמשנה במידות הנ"ל דרובו מן הדרום שני לו מן המזרח וכו' מדברת רק על הר הבית ההלכתי ולא להחלק שהוסיף הורדוס, וכל רוחב של הר הבית ההלכתי היה 092 מטר עפ"י שיעור האמה הנ"ל, שבתוכו היה הביהמ"ק שהוא 87 מטר ברוחב, וא"כ הרי נשאר 212 מטר ברוחב הר הבית שאין בו קדושת מקדש, ויש בו קדושת הר הבית. ואיתא במשנה הנ"ל דרובו של המקום הרווח היתה על צד הדרום של הביהמ"ק, ומיעוטו על צד הצפון, וא"כ שיעור הגדול שיוכל להיות של מקום הפנוי על צד הצפון הוא 501 מטר, והשיעור הפחות הוא 75 מטר, (שהרי איתא בהמשנה דמידות הנ"ל, דשיעור המקום הפנוי על צד הצפוני של הר הבית היה גדול ממקום הפנוי על צד המערבי של הר הבית). והואיל ויש 232 מטר בין האבן השתייה והכותל הצפוני של היום, ש-93 מטר מהם הם של הביהמ"ק עצמו, ובין 75 מטר ו-501 מטר היה של הר הבית, הרי נשאר לכה"פ 78 מטר על צד צפון של הר הבית כהיום, שבודאי לא נתקדש בקדושת הר הבית שנתוסף בזמנו של הורדוס ומותר בכניסה לכל.
וה"ה לצד דרום של הר הבית, שיש 342 מטר בין האבן השתייה ובין הכותל הדרומי של הר הבית, ומזה 93 אמות היו של הביהמ"ק עצמו, ובין 451-701 מטר היה שיעור המקום הפנוי של הר הבית שלא נתקדש בקדושת מקדש, שהרי לכה"פ יש 75 מטר על צד צפון של הר הבית, וכל רוחב הר הבית פחות מקום המקדש הוא 212 מטר שרובו היה על דרום וא"כ השיעור הגדולה ביותר על צד הדרום הוא 451 מטר. וא"כ נשאר לכה"פ 05 מטר לצד הדרום שבודאי לא נתקדש בקדושת הר הבית ומותר בכניסה לכל.
ו) והנה העלנו עפ"י המשניות במס' מידות והמדידות של הר הבית כהיום, דנראה דמותר הוא להלוך עכ"פ במקצתו על צד הצפון והדרום של הר הבית אפילו למי שטומאה יוצאת עליו מגופו. והנה מצינו כמה מציאות ארכיאלוגיות שמחזקים שיטה זו. ועי' בס' הר הבית וגבולותיו, במאמרו של הר"ר זלמן קורן (עמ' ס'), שהרי על הכותל המזרחי לצד דרום מצאו שיש תפר בתוך הכותל, שמראה לנו שחלק הכותל שלאחר התפר הוא מזמן אחרת, ונראה מצורת האבנים שניתוסף אח"כ ע"י הורדוס ולא היה מבנין הראשונה של הכותל המזרחי. ועוד שהרי תחת צד הדרום של הר הבית, יש מה שנקרא "ארוות שלמה", שהם מנהרות באורך 06 מטר שנעשו בכדי לחזק את שטח הקרקע שלמעלה הימנו, ובודאי שהקרקע שלמעלה מהם היה מתוספת הורדוס, שידוע שהורדוס הגביה את שטח הקרקע של הר הבית ע"י מנהרות כדי להרחיב גבולות הר הבית. ועי' עוד בזה במאמרו של מנחם בן יושר, שנדפס בקובץ תורה ומדע, לאגודת אנשי מדע שומרי תורה בישראל, (חוברת א' עמ' כ"ב).
ז) ואף אם נקבל כל הנ"ל, אפ"ה יש טעם לאסור כניסה אף להני מקומות המותרים, משום סייג להמקומות האסורים בכניסה. אולם הנה טען אחד מהפוסקים בזמנינו שיש טעם גדול למצוא היתר לכניסה להר הבית. דהנה מצינו במשנה דעירובין (קה.) שמותר אפילו לטמאים ליכנס לביהמ"ק, אפילו לקודש הקדשים, בכדי לתקן אותו, דלא נאמר האיסור דכניסה להר הבית כשנכנס לצורך תיקון המקדש. ועי' בזה בחי' הגר"ח (הל' ביאת מקדש א:טו), ע"ש. וא"כ הנה נראה שהוא קלו"ח בן בנו של קלו"ח, דאם מותר ליכנס להר הבית בטומאה בכדי לתקנו, אז בודאי אין ספק דמותר ליכנס להר הבית כהכשר לבניית כולו ולהוציאו מידי הנכרים. והנה המצב היום הוא שהואיל ואין אנו נכנסים להר הבית כלל, ממילא תשמישו מיוחדת לנכרים וממילא הם מחזיקים בו כאילו הוא שלהם. ולכן אף דאין אנו רוצים להקל בכניסה להר הבית על סמך הגמ' בעירובין לחוד, אבל אולי יש להציע דיש לנו להתיר כניסה לכה"פ להחלק שניתוסף ע"י הורדוס שמותר אפילו לטמאים, ושלא לגזור כאן משום סייג, שהרי כל זמן שאנו מחדשים סייגים לאיסור בזה, הרי אנו מאבדים זכותינו להר הבית. ורק באתי להעיר.
0 comments Leave a Comment