לזכות נעכא גיטל בת ר' חיים צבי וכל הנלווים אליה. 

לע"נ בתיה בת מרדכי 

בראשית כ"ט
 וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

לענות על התמיהה הידועה, איך מתוך אהבתו הגדולה שבע שנים היו כימים אחדים, הרי אדרבה, כשאדם חסר סבלנות להשיג את מבוקשו כל יום הוא נצח?? 

ונראה מכאן יסוד גדול לכל מי שמעוניין לחיות חיי אושר. המתמקד אך ורק במטרה לא יחיה בשקט ובשלוה. תמיד יהיו עיניו צופיות לעתיד המיוחל. וכשיגיע - מיד יציב יעד חדש ושוב יהיה לא מרוצה ולא נוכח. ואילו אדם החי בהווה וחי את הווה נהנה ומתענג מהתהליך. עצם התהליך, התנועה לקראת, ההשתלמות ההדרגתית, מסבים לו עונג רב. הוא מבין שבעצם - אלו החיים. המטרה והיעד הסופיים נמצאים רק שם - בעולם שכולו טוב. 

יעקב אבינו היה חדור שליחות. הוא הבין שצריך להקים י"ב שבטי י-ה וכלל ישראל. כל יום בשבילו היה מצוה בפני עצמה. כל יום של עבודה אצל לבן היה בעיניו חלק מתהליך יצירת כלל ישראל. לא ביום אחד נוצר כלל ישראל ולא ביומיים. מרוב הנאה, הזמן "עף לו" בשמחה, כפי שאנו מכירים מחוויות מהנות ומענגות. "כימים אחדים באהבתו אותה" - הוא כ"כ אהב אותה כי היא תהיה שותפה נאמנה שלו בהעמדת השבטים וכלל ישראל, ולכן היו שבע השנים כימים אחדים. 

ובכך מובן למה אחרי גילוי התרמית של לבן שהחליף רחל בלאה, הסכים יעקב לעבוד שבע שנים נוספות כדי לזכות ברחל [אפי' שהיא מגיעה לו ללא שום תנאים]. העמדת כלל ישראל מצריכה עמל ועבודה - וכפי שיעקב בעצמו יזם עבודת שבעת השנים הראשונות.