כל הבשר. וכתב הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פ"ט ה"ד) וז"ל, וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חי' בין בחלב טמאה אינו אסור באכילה מן התורה, לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנאה. ואסור באכילה מדברי סופרים כדי שלא יפשטו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר טהורה בחלב טהורה שהרי אין משמע הכתוב אלא גדי בחלב אמו ממש לפיכך אסור כל בשר בחלב, עכ"ל. וכתב המגיד משנה וז"ל, ומפרש רבינו דהאי לבשל לאכול הוא ולישנא דקרא נקט דאי בבישול בלא אכילה לא נאסרו חיה ועוף אפילו מדבריהם שלא אסרו אותם אלא באכילה בלבד מפני אכילת בשר בהמה המצוי אבל בבשול והנאה לא נאסרו ולא יפו כחם מבשר בהמה טהורה עם חלב טמאה שמותרין בבישול ובהנאה כנזכר למעלה אלמא לא גזרו בישול והנאה אטו בישול והנאה ואין הגזירה אלא על אכילה בלבד, ואע"פ שיש לדחות דשאני התם שיש אחד מהם כבר אסור באכילה ואין לחוש שמא יאכלם אבל בחי' ועוף בחלב שכל אחד בפני עצמו היתר דלמא גזרו על הבשול ועל ההנאה שמא יבא לידי איסור אכילה וכשם שגזרו באיסור העלאה על השלחן כמו שיתבאר בפרק זה וכלה חדא גזירה היא, זהו דעת רבינו שלא נאסרו אלא באכילה בלבד, עכ"ל. וכן בשו"ע (יו"ד פ"ז:ג) ובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן אבל דגים וחגבים אין בהם איסור אפילו מדרבנן, ע"כ.

ותמהו עליו האחרונים הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו, עי' בכרתי ופלתי וים של שלמה לחולין. וכבר טרחו האחרונים בזה. ועוד קשה בלשון המשנה עצמה, דכתב אסור לבשל ומגמ' יוצא בין דאורייתא בין דרבנן, וכן הק' בב"ח, והמגיד משנה והש"ך דחקו ליישב הלשון, ע"ש מה שכתבו לענין בישול לצורך אכילה וכו'. ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' פ"ב) איתא דסברת הרמב"ם היא דא"א לחז"ל לאסור בישול בעוף דכיון דלשון התורה הוי לא תבשל גדי בחלב אמו ועוף נתמעט מתיבת גדי וא"כ הוי כהתורה בפירוש התירה בישול עוף וממילא ע"פ יסוד הט"ז (באו"ח תקפ"ח:ה ויו"ד (קי"ז:א וחו"מ סי' ב') א"א לחז"ל לגזור עליו. וע' היטב בזה בחידושי כתב סופר למס' חולין. וע' מה שכתב בזה להסביר בספר מרחשת (ח"א סי' ל') ובשו"ת בית הלוי (ח"ב סי' י').

ואולי אפשר להסביר דעתם ע"פ הא דאיתא בכסף משנה (הלכות טומאת מת פ"א ה"ב) וז"ל ובב"ח מכיון שאיסור בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל א"כ במשמע שלא אסרה תורה לבשל אלא כדי שלא יבוא לאכול, עי"ש בדבריו. ואולי אז לא הבין הרמב"ם איסור בישול בעוף וחלב, כיון שאף בבהמה בישול הוי גזירה, ואין לגזור על גזירה, כעין הא דמצינו בגזירות דרבנן, אף דזה הוי נוגע לדין דאורייתא. ובענין סייג דאורייתא עי' בדברי הגר"י ענגל בספר לקח טוב (כלל ח').