אמר רב יוסף וכו'. ע' בשו"ת דבר יהושע (ח"א ס' ט"ז אות ו') שהסביר בדעת אביי ורבה (שבת י"א:) שלדעתם כל כה"ג שאם יעבור על גזירה אחת יכול לבוא מחמת שכחה לאיסור דאורייתא שפיר גזרינן עוד, ולדעת רב יוסף אף זה נחשב כגזירה לגזירה, ולזה טרח להביא ראי', וא"ש קושיית התוס' (ד"ה מנא תימרא) ע"ש.
וכעי"ז יוצא ג"כ משו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ל"ז) שהסביר ענינו של גזירה לגזירה ע"פ הא דכתב הנתיבות המשפט (סי' רלÌ"ד) שאיסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה, ואם כן רק גוזרים היכא דיש חשש שיעבור איסור דאורייא בשוגג, דבעי כפרה, אבל באיסור דרבנן אפילו אם יעבור בשוגג לא יצרטך כפרה אז אין לגזור. אמנם, כל היכא דיש חשש שיפגע באיסור דאורייתא ע"י שגגה יש לגזור, וכעין הנ"ל.
וקצת אחרת הסביר מו"ר הגרצ"ש בענין גזירה לגזירה בספרו ארץ הצבי (סי' ו אות ח') וז"ל, דאסור לחכמים לגזור שום גזירה שלא לצורך, ובעינן שיהי' שם איזה צורך גדול בכדי להנהיג גזירה חדשה, וחש שמא יעברו העם אאיסורא דרבנן אינו נחשב די-צורך בכדי לגזור גזרה חדשה, עכ"ל (וע"ש שהסביר עפ"ז החילוק בין גזירה לגיזרה לשבות דשבות).
0 comments Leave a Comment