אביו של עני גוסס. והנה נח' הפוסקים דנו מאי עדיף, חביבה מצוה בשעתה, או להמתין עד שיעשה מצוה בהידור. ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' י"ג וע' באר היטיב צ:י"א) איתא במי שבמסגר ונתן לו רשות ללכת יום א' אי ימתין ליוה"כ או כדומה או יצא עכשיו ויקיים המצוה הבא לידו ראשונה וכ' הרדב"ז דצריך לחוש לאין מעבירין וכו' והחכם צבי סי ק"ו חלק עליו וכן ע' בשו"ת שאילת יעבץ סי' י"ח. וע' בחיי אדם כלל ס"ח דלא שייך כלל אין מעבירין אם לא שייך לקיים ב' המצוות. וכעין שאלה זו ע' באשל אברהם להרב מבוטשאטש סי' תרי"ב שדן במי שאם יתענה בצום גדלי' לא יהיה לא הכח להתענות ביוה"כ מה יהא דינו ע"ש. ובאו"ח תכ"ו הביא מן התה"ד (סי' ל"ה) דלזמן מועט משהינן כיון דאין חשש שתתבטל המצוה, וערערו עליו הצמח צדק (סי' קכ"ו) והשו"ת עבודת הגרשוני והשו"ת פ"י (חאה"ע סי' ט"ו).

ובשו"ת מקדשי ה' (ח"א ס' ע"ו הע' ב') בהערות דבר צבי איתא וז"ל, בהיותו בזה ראיתי בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סי' צ"ז) מהגאון מטאשנאד ז"ל הי"ד שהניח בצ"ע מ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' י"ב) לתרץ שיטת תה"ד הנ"ל דל"א חביבה מצוה בשעתא כשיכול לעשותה מן המובחר מהתו"כ ויקרא דמשום חביבה מצוה בשעתה מביא העני עשירית האיפה ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כבשה או שעירה וכן בערכין מביא סלא ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא ב' סלעים הרי שאין מאחרין מצוה כדי לעשותה יותר בהדור ותרץ דעישירות לא שכיח לכן לא חפצי התור להמתין משא"כ במלתא דשכיח יש להמתין עכ"ד, ותמה מערכין (י"ח.) שאף אם איבו של העני גוסס ויורש הון רב או ספינתו שבים הוא על הדרך ויהיה לו עשירות ג"כ אין להשהות המצוה של ערכין או הקרבן עבור הידור מצוה אף דתם ודאי יתעשר והניחו בצע"ג.

[והמשיך] ולענ"ד לק"מ דעבודת הגרשוני מדייק דלא חפצי התורה להמתין והיינו דקושיתו הי' על התה"ד דמדוע לא אמרת התורה שהעני ימתין עד שיתעשר ויעשה בהידור וע"ז שפיר מתרץ משום דעשירות לא שכיח ואחרי שהתורה גלת דאין להקדש וערכין רק שעתא שוב אין נפק"מ אף אם לפעמים עשירות שכיח מ"מ הכל תלוי בשעתא וז"פ, עכ"ל.