תוס' ד"ה הקושר והמתיר. חקרו התוס' אי בעינן דוקא מתיר ע"מ לקשור. והביא מדעת רש"י ע"ד: לחייב אפילו לא ע"מ לקשור ודעת הר"ח להצריך ע"מ לקשור [וכן הרשב"ם ע' ברא"ש]. ובנטיית דעת הרא"ש דבעינן ע"מ לקשור דומיא דמשכן ע' בבית יוסף ס"ס שי"ז דמדרבנן הכל אסור. וע' בביאור הלכה (ד"ה דינו) דלדעתו כמה פליגי על הרא"ש רש"י ע"ד: (עי' תוס') והרמב"ם (שסתם לשונו ע' במנ"ח) ובס' תפארת שמואל מבואר דהסמ"ג פליגי עליו. וכ' הביאו"ה דלדעתו אפי' אי בעינן דומיא דמשכן כ"מ שיש תיקון קצת דומה ל"ע"מ.." דומיא דקורע. וע"ש שמוכיח מסוגית הגמ' דקי"ב דאסור בכל גווני.