בענין אין אומרים שירה אלא על היין, ובדין אין מביאין בכורים משקין

א. ערכין (יא.) א"ר מתנה מנין לבכורים שטעונים שירה אתיא טוב טוב מהכא, איני והא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן כו' משכח"ל כדתני ר' יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין, הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא ע"כ. מקשים האחרונים מ"ט הוצרך הש"ס להביא מר' יוסי, הא משנה ערוכה היא פי"א תרומות מ"ג אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ע"ש.

ב. רש"י בערכין שם פי' שהשירה דאיירי בה היינו השיר דארוממך ה' כדאיתא במשנה בכורים פ"ג מ"ד הגיע לעזרה ודברו הלויים בשיר ארוממך ה' כי דיליתני כו'. והקשו התוס' דבמשנה משמע דבכל בכורים היו אומרים כן ולא רק כשהיה שם יין. וק' לרש"י.

ג. והתוס' פי' דהשירה דארוממך ה' לא היתה מחמת היום כלל אלא לשמחה בעלמא, וסוגיא דערכין מיירי בשירה אחרת והיא היתה מיוחדת לענבים. והק' בצפנת פענח (מהדו"ת פ"ג מע"ז ומובא בס' מנחת כהן על ערכין שם) מהמשנה דבכורים פ"ב מ"ד דמפורש שבכורים טעונים שירה, ומשמע כל ביכורים ולא רק יין.

[אמנם היה אפש"ל דבאמת כל ביכורים טעונים שירה ומ"מ כשאין שם יין אי אפשר לאמרו דאין אומרים שירה אלא על היין, אבל אם כן קשה דיהיה באמת חיוב מחמת זה להביא יין כדי שיוכלו לומר שירה על בכוריו כיון דכל הבכורים טעונים שירה, ולא אשתמיט בשום מקום לומר כן.]

ד. והרמב"ם סתם כהמשנה דהגיעו לעזרה דברו הלויים בשיר, ולא הזכיר שירה אחרת המיוחדת ליין, וק' מסוגיא דערכין הנ"ל דאין אומרים שירה אלא על בכורי יין.

ה. בהא דמחלק ר' יוסי דפרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין, אבל הביא ענבים ודרכן שפיר דמי, פרש"י שם דהיינו לומר שאם הביא ענבים לעזרה יכול לעשותם יין, אבל הר"ג מפרש שדרכן לאחר שהביאן לירושלים קודם שהביאן לעזרה, ובס' מנחת כהן עמ"ס ערכין שם פי' דרש"י לשיטתו מכות (יט:) דאיתא שם דקדושת בכורים חלה עם ראיית פני הבית ורש"י פי' שם דהיינו פני העזרה, והר"ג י"ל דס"ל כאידך ראשונים שם שפירשו דהיינו לפנים מחומת ירושלים. עכ"פ לשיטה זו ביאור דברי ר' יוסי דקדושת הבכורים צריכה לחול על ענבים, ורק אח"כ יכול לעשותם יין ולקיים בהם תנופה ושאר מצוות בכורים. והתוס' שם פי' בע"א דצריך להפרישם כשהם ענבים ואז יכול לעשותם יין ולהביאם.

וקשה לרש"י מדידיה אדידיה, דכיון דס"ל לרש"י דא"א לעשותם יין עד שהגיעו הענבים לעזרה, וגם ס"ל לרש"י דהשירה דאיירי בה בערכין היינו השירה דארוממך ה' דמתני' דבכורים, א"כ איך יקיים רש"י הא דקאמר הגמ' דמשכח"ל שירה על בכורי יין כדר' יוסי דמביא ענבים ודורכן, הא היתר זה הוא רק אחר שהגיעו הענבים לעזרה, ואילו המשנה בבכורים קאמר שהיו הלויים מדברים בשיר ארוממך ה' כו' מיד עם הגעת הבכורים לעזרה.

ו. בהא דתנן במשנה סוף תרומות הנ"ל דאין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים, ומבואר דיין ושמן עכ"פ מביאים, וק' דר' יוסי לא התיר אלא הביא ענבים ודרכן, ולא להביא משקין לכתחילה, עיין רש"י חולין (קכ:) עמד על זה ופי' דהמשנה ג"כ לכך נתכונה דמביאין בכורים משקין בזיתים וענבים אם הביא זיתים וענבים לעזרה ודרכן שם. אבל הרמב"ם פ"ב בכורים ה"ד סתם אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים לבד שנאמר פרי האדמה ולא משקה עכ"ל, ולא חילק כלל בין הביא ענבים ודרכן לבין הבאת יין לכתחילה, ומשמע ברור דגם הבאת יין לכתחילה מותר, וק' מדברי ר' יוסי שלא התיר אלא הביא ענבים ודרכן.

ז. במשנה סוף חלה יוסי הכהן הביא בכוריו יין ושמן ולא קבלו ממנו, ומק' בירושלמי שם והתני דרך בכורים משקין להביאן מניין ת"ל תביא, ומתרץ הירושלמי תפתר שלקטן משעה ראשונה על מנת כן. ומובא בר"ש שם. אבל הרמב"ם השמיט חילוק זה וצ"ב טעמיה.

[אמנם היה אפש"ל דלפי מה שמשמע מדברי ר' יוסי בש"ס שלנו דבעינן הביא ענבים ודרכן דוקא, א"כ לא קשה מעיקרא קושיית הירושלמי, דיוסי הכהן אפשר שהביא יין לעזרה לכתחילה, ואנן בעינן הביא ענבים ודרכן. אבל אי"ז מועיל לתרץ השמטת הרמב"ם, שהרי הרמב"ם השמיט גם חילוק זה, וסתם שמביאין בכורים יין ושמן.]

וגם קשה מה יעשה הרמב"ם עם המשנה בחלה דיוסי הכהן הביא בכוריו יין ולא קבלו ממנו.

ח. עי' בגמ' חולין (קכ:) דאחר דמרבינן מדרשא דר' יוסי להביא ענבים ודרכן ילפי' תרומה מבכורים בהקישא דגם בתרומה משקין היוצאים מהם כמותם. וע"ש בגמ' וז"ל והא דתנן דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר מיני פירות של תרומה ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר במאי פליגי בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרה קמפלגי, דר' אליעזר סובר דון מינה ומינה כו' מה בכורים אפילו שאר מינין אף תרומה נמי אפילו שאר מינים ור' יהושע סובר דון מינה כו' ואוקי באתרה מה משקין דקדשים בתרומה תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא אף משקין היוצאין מהן כמותן תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא ע"כ.

ומבואר עוד שם בגמ' דלר' יהושע שוב ילפי' בכורים מתרומה דרק בזו"ע משקין היוצאים מהם כמותם ולא בשאר פירות.

וא"ת כיון דבתרומה בהדיא כתיב תירוש ויצהר א"כ למ"ל למילף מבכורים דמשקין היוצאין מהן כמותן, לר' יהושע דס"ל דדין זה הוא רק בזו"ע. זה אי"ק וכמו שמבואר בלשון הגמ' דקרא דתירוש ויצהר מיירי במשקין דקדשים לכתחילה שהפריש תרומה מתירוש ויצהר, ומההיקש לבכורים ילפי' שאם הפריש זו"ע ואח"כ עשאם משקין משקין היוצאים מהם כמותם.

[ויש לעיין לדעת ר' יהושע א"כ למ"ל ריבויא דתביא לרבות הביא ענבים ודרכן, למה לא ניליף מהקישא דתרומה דיכול להפריש תירוש ויצהר וכמו"כ יכול להביא בכורים מתירוש ויצהר. בפשוטו י"ל משום דאי לאו ריבויא דתביא הוי ממעטי' לי' מקרא דפרי, דפרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה. וק"ק דלשתוק קרא מתרווייהו, מריבויא דתביא וממיעוטא דפרי, ואנא ידענא דשאר משקין אינם כמותם [דהא בחלב וחמץ ושרצים שנימוחו מצרכינן בגמ' שם קרא לרבותם, וגם מבואר בגמ' שם דא"א ללמוד מזה לתרומה ובכורים דשאני תרומה ובכורים שאינם איסור הבא מאליו]. אבל בפשוטו י"ל דאיצטריך קרא דפרי למעט הבאה לכתחילה, ורק הביא ענבים ודרכן שרי. ועוד, דאי לאו קרא דתביא א"א היה ללמוד מתירוש ויצהר דתרומה להביא ענבים ודרכן, דהביא ענבים לעזרה כבר חל עליהם שם בכורים, ודמי לזו"ע של תרומה שסחטן, דלא הוי ידעינן דקדשים אלמלא ריבוי דתביא והקישא מבכורים לתרומה, וכנ"ל.]

[ואגב אעיר מה דק' לי טובא מסוגיא זו לשיטת הרמב"ן עה"ת פ' ראה עה"פ עשר תעשר דס"ל דתרומת תירוש ויצהר דאורייתא אבל תרומת זיתים וענבים הויא דרבנן, א"כ מה שייך לומר דון מינה ומינה למילף דמשקין היוצאין מזיתים וענבים של תרומה דוקא הם כמותם. ואין לומר שהוא אסמכתא בעלמא, דהא מבואר בגמ' שם דשוב ילפי' בכורים מתרומה דגם בבכורים משקין היוצאים משאר פירות אינם כמותם, ורק היוצא מזיתים וענבים ע"ש, וזהו ע"כ דינא דאורייתא שהרי בודאי בבכורים כל הז' מינין הם דאורייתא, וצ"ע.]

ט. וע"ש בגמ' והא דתנן אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזו"ע מני ר' יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה וגמר להו לבכורים מתרומה ע"כ. ובפשוטו דהפירוש דאילו לר"א אפי' בשאר משקין מרבינן מריבוי דתביא. ואף דהיתר זה הוא רק בהביא הפירות לעזרה ודרכן, ולא שיביא לכתחילה, כבר הזכרתי מה שפרש"י בחולין דגם המשנה הזאת דמביאים בכורים מהיוצא מזו"ע מיירי בהביא ענבים ודרכן.

אבל עיין ברמב"ם בפיה"מ תרומות שם שכתב וז"ל ומה שאמרו כי הבכורים מביאין אותו יין ושמן הוא לדעת ר' יהודה [צ"ל ר' יהושע] כי הוא למד בכורים מן התרומה וכן אמר מני ר' יהודה [צ"ל ר' יהושע] היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה וגמר לה בכורין מן התרומה עכ"ל. ומשמע מלשונו דמפרש להיפך, דכונת הגמ' דלר' יהושע דוקא מביאים בכורים מן היין ומן השמן, אבל לר"א אפילו מיין ושמן אין מביאין. וכן הבינו הרדב"ז והכ"מ הל' בכורים שם בכונת הרמב"ם בפיה"מ. וק' הא אדרבא ר' אליעזר מחשיב אפילו משקין של שאר פירות כמותם.

י. נראה דהרמב"ם מפרש המשנה דמביאין בכורין ממשקין היוצאים מזו"ע כפשוטה, דמביא יין ושמן לכתחילה, ולא כרש"י שפי' דמיירי בהביא ענבים ודרכן. וזה אסור לר' אליעזר, דהא ממעטינן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין. ואין טעם להקל בבכורים ביין ושמן טפי מאשר בשאר משקין. והריבוי דתביא הוא רק להביא ענבים ודרכן. אבל לר' יהושע שפיר מביא יין ושמן לכתחילה, כי המיעוט דפרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין מוקמינן בשאר משקין, דילפינן מתרומה לחלק בין זו"ע לשאר פירות. וזהו כונת הרמב"ם בפיה"מ במש"כ דהמשנה דמביא יין ושמן הוא כר' יהושע דאית ליה דון מינה ומינה ואוקי באתרה, וילפינן בכורים מתרומה, פי' דילפינן מתרומה דהריבוי דתביא הוא בזו"ע דוקא, וממילא דהמיעוט דפרי הוא בשאר פירות.

יא. וממילא דשפיר סתם הרמב"ם בהל' בכורים שמביאין בכורין מיין ושמן, ולא קשה מידי מהמשנה דיוסי הכהן הביא בכוריו יין ולא קבלו ממנו, דאותה משנה אזלא כר' אליעזר, ואנן קיי"ל כר' יהושע.

יב. והירושלמי דנדחק דרק אם בצר לכתחילה ע"מ כן יכול להביא, אזלא בשי' ר"א, דאין חילוק בין יין ושמן לשאר משקין והמיעוט דפרי אתה מביא הוא באינו בוצר על מנת כן.

[וא"ת איך אפש"ל כן, דהירושלמי אזיל בשי' ר"א, הא מבואר בירושלמי שם דאין עושין בכורין משקין אפילו באו ליד בעלים, והיינו ליד הכהן, חוץ מזו"ע. ולדעת ר' אליעזר דבשאר פירות משקין היוצאים מהן כמותם, למה יהיה אסור לעשות הפירות משקין. אבל זה ניחא עם מה שיתבאר בס"ד לקמן * (סי' י"ז), דאפי' לר"א דמשקין היוצאין מן הפירות כמותם, מ"מ אסור לעשות פירות של תרומה ובכורים משקין, דחשיב איבוד הפרי, חוץ מזו"ע דתירוש ויצהר הוא חשיבות בפנ"ע ע"ש.]

יג. וא"ת כיון דלהרמב"ם מביא יין ושמן לכתחילה א"כ למה נקט ר' יוסי לשון הביא ענבים ודרכן. ואפשר דאזיל ג"כ בשיטת ר' אליעזר. אבל נראה דאי"צ לזה, אלא ר' יוסי רבותא אשמעינן, וכדאשכחן בתרומה גופה דמקרא דתירוש ויצהר לא ידעינן כ"א דלכתחילה יכול להפריש תרומה מתירוש ויצהר, אבל אם הפריש תרומה מזו"ע ודרכן אח"כ, זה לא ידעינן כ"א מהקישא דבכורים דמרבינן מתביא. וכמו"כ לענין בכורים, יש חידוש דלא מבעיא דמביא בכורים לכתחילה מתירוש ויצהר, אלא אפילו הביא בכורים מזו"ע וחל עליהם קדושת בכורים עם ראיית פני העזרה, מ"מ יכול לדרכן ועדיין שם בכורים עליהם, אף שנעשו תירוש ויצהר. וזהו חידושו דר' יוסי, דגם אם נעשו בכורי זיתים וענבים, דחל עליהם קדושת בכורים, יכול עדיין לדורכן ולעשותם בכורין תירוש ויצהר.

[וא"ת מנ"ל לר' יוסי באמת חידוש זה, הא קרא דתביא נצרך להתיר הבאת יין ושמן לכתחילה. י"ל דעיקר הדבר מה שיכול להביא יין ושמן לכתחילה אי"צ ללמדו מריבוי דתביא, דהוא נלמד מהקישא לתרומה דמפריש לכתחילה מתירוש ויצהר. וריבויא דתביא מיותר לדין הביא ענבים ודורכן. וא"ת א"כ גם לר"א נלמד בכורים מתרומה שמביא יין ושמן לכתחילה. זה אי"ק, דלר"א דס"ל דון מינה ואוקי באתרה, א"כ אחרי דילפי' בכורים מתרומה דיכול להביא יין ושמן לכתחילה, שוב אמרינן דון מינה ואוקי באתרה דה"ה שמביא גם משקין של שאר פירות לכתחילה, וזה הרי א"א דיש לנו מיעוט דפרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין, וממילא דגם יין ושמן נתמעט (מקרא דפרי) מהבאה לכתחילה.]

[ועיקר הפירוש הזה בדברי הרמב"ם בפיה"מ כתב בס' תפארת יעקב עמ"ס חולין, רק שמדבריו משמע שלר' יהושע דילפי' הבאת יין ושמן לכתחילה מהקישא דתרומה נשאר הריבוי דתביא ללמד שאפי' בשאר פירות אם הביאם וסחטן שפיר דמי, וזה קשה שלא מצינו כן ברמב"ם. אבל לדברינו הוא ניחא דלר' יהושע קרא דתביא בא לרבות הביא זיתים וענבים וסחטן, אף דכבר ידעינן מהקישא דתרומה שמביא יין ושמן לכתחילה, דלהביא זיתים וענבים ולדורכן הוא חידוש טפי.]

יד. ולפ"ז י"ל טעם אחר למה דחה הרמב"ם לסברת הירושלמי שמצריך בצרם על מנת כן, שהרמב"ם הבין שסברת הירושלמי בזה הוא שאם בצר הזו"ע עם מנת לעשות יין ושמן, חל בהם שם תירוש ויצהר, ואז מביאם משקין, אבל אם לא בצרם על מנת כן, חל בהם שם זו"ע, וחייב להביאם בכורי זו"ע, ולא בכורי תירוש ויצהר. ולכן דחאו הרמב"ם מדינא, דהרי זהו כל עיקר רבותי' דר' יוסי בסוגיית הבבלי, במה שנקט הביא ענבים ודורכן, וכמש"נ דאשמעינן בזה דאף שחל בו קדושת בכורים כשהיה זו"ע מ"מ יכול לעשותו תירוש ויצהר ולהביאו.

טו. והנה לעיל הקשינו לרש"י דהגמ' ערכין מיירי בשיר דארוממך ה', וקאמר דאין מביאין אותו אלא על היין, והקשינו הא המשנה סתמא קתני דהגיע לעזרה דברו הלויים בשיר. וכן הקשינו על הרמב"ם שסתם דהגיעו לעזרה דברו הלויים בשיר ולא חילק בין יין לשאר פירות. ועוד הקשינו דלרש"י לא משכח"ל יין כשהגיעו לעזרה כלל, דרש"י ס"ל דרק מביא ענבים לעזרה ודורכן שם.

ובפשוטו התירוץ בזה, דגם על ענבים יכול לומר שירה, כיון שיכולים להעשות בכורי יין, דאפשר עדיין לסוחטם בעזרה ולעשותם יין. ולכן שפיר סתמה המשנה דהגיעו לעזרה דברו הלויים בשיר, דבודאי סתמא היו שם ענבים, כמבואר במשנה לעיל מיניה שם מ"ג הקרובים מביאין תאנים וענבים, הרחוקין מביאין גרוגרות וצמוקים.

כן הקשינו מהמשנה שם פ"ד מ"ד דבכורים טעונים שירה, ומשמע כל בכורים, אמנם בזה י"ל דכל בכורים טעונים שירה רק בלא יין אי אפשר, אבל הקשינו דמ"מ יתחייב מטעם זה להביא יין, כדי שיוכל לומר שירה על שאר הפירות. ולנ"ל ניחא דאיה"נ היו צריכים להביא ענבים, כדי שיוכלו לומר שירה, ואין בזה שום דוחק, כי באמת סתמא היו שם ענבים, כמבואר במשנה וכנ"ל. [אבל שי' התוס' ערכין ק' דס"ל דבאמת צריך יין ממש.]

טז. ומעתה נראה לתרץ גם קושיית האחרונים (לעיל אות א') שהקשו מ"ט נקט הגמ' ערכין לברייתא דר' יוסי דמביא ענבים ודורכן, ושבק למשנה מפורשת דמביאין בכורין משקין מזו"ע. אבל למבואר ניחא ברוחא, דר' יוסי אשמעינן חידוש מה שאין במשנה, דמהשמנה שמעינן דמביא יין ושמן לכתחילה לעזרה, וזה אינו מספיק לסוגיית הגמ', שבא לפרש איך אומרים שירה על כל הבכורים, דסתמא לא היה שם יין. ולכן צריכים להביא מר' יוסי, דאשמעינן דאפילו אם הביא ענבים לעזרה יכול עדיין לעשותם בכורי יין, אשר לדידיה אפשר לומר שירה גם על ענבים. וזהו הנצרך לפרש המשנה איך אמרו שירה תמיד על בכורים, דסתמא היו שם ענבים, ולא יין.

וגם לרש"י הסובר דאליבא דאמת א"א להביא יין לכתחילה, רק מביא ענבים ודורכן בעזרה, כמבואר בדבריו בחולין (קכ:) דהמשנה דאין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מהזו"ע מיירי במביא ענבים ודורכן. מ"מ לא רצה הגמ' בערכין להביא מהמהשנה דמביאין בכורין יין, דהיה מקום לפרש כונת המשנה שמביא יין לכתחילה, וזה אינו מועיל שיוכל לומר שירה על ענבים, ולכן מביא הגמ' מר' יוסי דמביא ענבים ודורכן, וממילא דגם המשנה מתפרש כן.

וכל שכן להרמב"ם שהמשנה אליבא דאמת פירושו שמביא יין לכתחילה, מזה לא ידעינן כלל שיכול לומר שירה על ענבים, ולכן הוצרך הגמ' להביא מברייתא דר' יוסי.

יז. וממילא י"ל תירוץ נוסף למה השמיט הרמב"ם לדברי הירושלמי דבעי' שבצרם על מנת כן, ובלא"ה אין מביאין בכורין יין. דס"ל דסוגיית הגמ' בערכין ע"כ חולק ע"ז, דאמרינן שהשיר שהיו אומרים על הבכורים היה על היין משום שהיה אפשר לדרוך הענבים ולעשותם יין, ואילו לדעת הירושלמי לא היה אפשר לעשות כן אא"כ בצרו הענבים על מנת כן, ומהיכ"ת שסתמא היו ענבים כאלה שבצרו אותם ע"מ כן. וע"כ שהש"ס שלנו חולק ע"ז, וס"ל דכל ענבים יכול לדורכן ולעשותם יין, וכל שכן שמביא יין לכתחילה.

יח. ועי' בגמ' ברכות (לה.) דריש קרא דקדש הלולים לה' דדבר הטעון שירה טעון חילול, וכמ"ד כרם רבעי תנן. ומשמע דאפילו ענבים קרויים דבר הטעון שירה, ולכ' ק' מסוגיא דערכין דרק על יין אומר שירה, ולא על ענבים, אבל למבואר ניחא, דגם הגמ' בערכין כונתה דכיון שהענבים יכולים עדיין להעשות בכורי יין, לכן יכול לומר שירה גם על הענבים, וכמש"נ, ודו"ק.