שיטת רש"י בסימני עוף טהור
-א-
א. חולין (סב.) אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס. ומפרש רש"י שהם שני דברים, חדא שיש לו סימן אחד בגופו, ועוד שלא ראינו אותו דורס. וטהור משום דפרס ועזניה אינם שכיחים ביישוב. ומבואר יותר במהרש"א, דאם פרס ועזניה היו שכיחים ביישוב אזי היינו צריכים לחוש שמא העוף הזה הוא מין פרס ועזניה, ואף שפרס ועזניה יש להם רק סימן אחד, ועוף זה יש לו שני סימנים, הסימן שבגופו ועוד דלא ראינו אותו דורס, אבל לא ראינו אינה ראיה ואפשר שהוא דורס שלא בפנינו ואין לו אלא סימן אחד.
וק' כיון שלא ראינו אותו דורס א"כ אפשר שיש לו ב' סימנים, הסימן שבגופו והסימן שאינו דורס, וניחוש שמא הוא עורב. עיין ברמב"ן תי' דס"ל לרש"י דא"א לספקו בעורב, דעורב הוא דורס, והב' סימנים של עורב הם ב' סימנים שבגופו, וא"כ עוף זה שאין לו אלא סימן אחד בגופו א"א שיהיה עורב.
וק' דלעי' אמרינן דאנשי כפר תמרתא אכלו זרזיר דיש לו זפק ופרש"י שאי"ז מסימני עורב, וכן אי' שם דאנשי גליל אכלו סנונית לבנה דקרקבנו נקלף ומסתמא ג"כ הפי' לרש"י דאי"ז מסימני עורב, נמצא שעורב אין לו הב' סימנים דזפק וקו"נ, וע"כ הב' סימנים שלו הם שיש לו אצבע יתירה ואינו דורס. וכן הוכיחו התוס' [אבל עי' בתוס' הזכירו פי' אחר בסוגיא שם, אבל עכ"פ לפרש"י מוכח כנ"ל]. והדרא קושיא לדוכתא, בהא דאמימר דעוף הבא בסימן אחד ואינו דורס טהור, ולמה לא ניחוש שמא הוא עורב.
ובאמת כי הרמב"ן עצמו עמד ע"ז, וכתב שלא פי' רש"י כן כ"א לענין זרזיר, דאכלו אותו משום שיש לו זפק היינו משום שעורב אין לו זפק. אבל מה שאכלו סנו"ל משום שקו"נ, אין הפי' דאילו עורב אין קו"נ, דלעולם גם עורב קו"נ, רק כיון שהיה קו"נ היו לו ב' סימנים, ולא היה מקום לחשוש שהוא משאר עופות טמאים, רק ממין עורב, וכיון שבמראיתו לא היה דומה לעורב לכן היה אוכלים אותו. (אבל זרזיר דומה במראיתו לעורב ולכן היו צריכים לאתויי מצד מה שהיה שונה בסימניו מן העורב.) אבל בודאי שסתימת לשון רש"י לא משמע כן.
ב. עו"ק דלעיל אמר ר"נ עוף הבא בסימן א' טהור אם מכיר פרס ועזניה, ובמה איירי, אם יש לו סימן א' וגם אינו דורס א"כ יש לו ב' סימנים, וניחוש שמא הוא עורב. אלא מאי אית לך למימר, שהסימן האחד דקאמר ר"נ הוא גופא הסימן דאינו דורס. א"כ יקשה איך הוא סומך על סימן זה הרי מדברי אמימר מבואר דלא סמכינן על הסימן דאינו דורס, דחיישינן שמא דורס שלא בפנינו. וא"כ בהא דר"נ שיש לו רק הסימן דאינו דורס, ניחוש שמא באמת הוא דורס ואין לו סימן טהרה כלל.
והרמב"ן עמד ע"ז ותירץ דמה שאמר ר"נ עוף הבא בסימן אחד היינו סימן אחד בגופו, ואינו ידוע אם הוא דורס אם לאו, ודמי להא דאמימר. ובמשה"ק דא"כ ניחוש שמא הוא עורב תי' דעורב דורס, ויש לו ב' סימנים בגופו, וא"כ זה שאין לו אלא סימן אחד בגופו א"א שיהיה עורב, וכנ"ל. אבל כבר הזכרנו (אות א') שמדברי רש"י גבי סנו"ל וזרזיר נראה דעתו דעורב אינו דורס.
ובאמת ראיה מוכרחת שאי"ז שיטת רש"י עצמו, דהרי לפירוש הרמב"ן ע"כ הא דאמר ר"נ עוף הבא בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב, ג"כ הפי' שיש לו ב' סימנים בגופו ואינו ידוע אם הוא דורס. ויקשה מה לי שמכיר עורב, אכתי ניחוש שמא באמת אינו דורס ונמצא שיש לו ג' סימנים ושמא הוא אחד מהכ' עופות שיש להם ג' סימנים. ותי' הרמב"ן דע"כ צ"ל לשיטה זו שכל הכ' עופות דורסים, שהסימן החדש שאינו בכל הכ"ג עופות הוא הסימן של אינו דורס, כי כל הכ"ג עופות דורסים. אבל ברור שאי"ז דעת רש"י, דרש"י לעיל (סא:) כתב מפורש שהסימן החדש שאינו בכל הכ"ג עופות אינו ידוע לנו מה הוא. ואילו לדברי הרמב"ן הוא ידוע שהוא ע"כ הסימן דאינו דורס.
ג. עו"ק בהא דאמימר דאמר עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס טהור, והא ע"כ סנונית לבנה אינו דורס (דאם לא כן איך אכלו אותו אנשי גליל), וא"כ הב' סימנים דסנו"ל הם קו"נ ואינו דורס, וא"כ עוף הבא בסימן א' ואינו דורס אם הסימן הוא שקו"נ ניחוש שמא הוא סנו"ל, והרי אמימר עצמו פסק בסמוך כר' אליעזר דסנו"ל טמא.
[ולדברי הרמב"ן דמש"א ר"נ עוף הבא בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב, היינו ב' סימנים שבגופו, א"כ ממה שמצריך הגמ' שם שיכיר גם סנו"ל מוכח דסנו"ל יש לו ב' סימנים בגופו. וא"כ ניחא דסנו"ל יש לו ב' סימנים בגופו, ולכן עוף הבא בסימן אחד בגופו א"א שיהיה סנו"ל.
אבל כבר כתבנו שאי"ז שיטת רש"י, דלרש"י הב' סימנים דעורב הם אצבע יתירה ואינו דורס, וא"כ מש"א ר"נ עוף הב' בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב אין הכונה דוקא לב' סימנים שבגופו. והדרא קושיין לדוכתה, עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס איך מכשיר אמימר, ניחוש שמא הוא סנו"ל.]
ד. ועיין בכרתי בקונטרס פני נשר שכתב שע"כ רש"י מפרש דמש"א אמימר עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס טהור מיירי במי שמכיר עורב, דאל"כ הרי צריכים לחוש שמא הוא עורב. וזה נראה מוכרח אליבא דרש"י מהטעמים הנ"ל.
ומ"מ נשאר קשה מש"א ר"נ עוף הבא בסימן אחד טהור כשמכיר פו"ע, ובב' סימנים טהור כשמכיר עורב, דממנ"פ אם הכונה לסימנים שבגופו, מלבד מה שלא ראינו אותו דורס, דומיא דסימן אחד דקאמר אמימר, א"כ בסימן אחד למה סגי שיכיר פו"ע, עדיין ניחוש שמא הוא עורב. וי"ל דגם זה מיירי כשמכיר עורב. אבל יקשה בבא דב' סימנים הרי בצירוף מה שאפשר שאינו דורס הוי ג' סימנים וניחוש שמא הוא מהכ' עופות. אלא מאי אית לך למימר, דמה שאמר ר"נ עוף הבא בסימן אחד הכונה לסימן דאינו דורס גופיה, ועוף הבא בב' סימנים היינו כולל הסימן דאינו דורס, א"כ יק' בעוף הבא בסימן אחד ניחוש שמא אף שלא ראינו אותו דורס אבל באמת הוא דורס שלא לפנינו, ואין לו שום סימן טהרה וטמא. וכן בבא בב' סימנים אם הב' סימנים כוללים מה שאינו דורס ניחוש שמא הוא באמת דורס ויש לו רק סימן אחד והוא פרס או עזניה.
ה. עו"ק לק' (סב:) גבי ח' ספיקות דמספק"ל בהו משום שאין קו"נ ביד, ופרש"י דכל שאר הג' סימנים יש להם, ועיין שם בתוס' באריכות ההכרח לפירוש זה. אבל ק' כמשה"ק המהר"ם שי"ף למה לא פירש"י שאין להם כ"א סימן זה דקו"נ בסכין, וגם לא ראינו אותם דורסים, וזהו הספק דאם מה שקו"נ בסכין נחשב לסימן טהרה נמצא שיש להם סימן טהרה אחד מלבד מה שאינם ידועים לדרוס, וכשרים וכי הא דאמימר. ואם מה שקו"נ בסכין אינו נחשב לסימן טהרה לא נשאר כ"א מה שלא ראינו אותם דורסים, וא"א לסמוך על זה שמא לעולם דורסים שלא בפנינו. ומה הכריח את רש"י לפרש שיש להם את כל שאר הג' סימני טהרה.
[ואף שנתבאר דאמימר מיירי דוקא במכיר עורב, אבל הרי הח' ספיקות הם ספיקות שנסתפקו לחכמים, וחכמים ודאי היו מכירים עורב, דאל"כ איך דיברו ר"נ ואמימר ממי שמכיר עורב.]
ושמא י"ל דלא רצה רש"י לפרש כן, דלפירוש זה להך צד דקו"נ בסכין לא חשיב סימן טהרה החשש בח' עופות אלה הוא שמא דורסים ואין להם סימן טהרה כלל. [דאין לומר דהחשש הוא אף שאינם דורסים שמא הם פו"ע, דהרי פו"ע אינם שכיחים]. ושיטת רש"י (סא.) דכל שאין לו סימן כלל ע"כ הוא מין נשר. ולכן היה נראה לרש"י דחוק לפרש שלא היו חכמים בקיאים במין נשר לידע אם הח' עופות הם מין נשר. ולכן מיאן רש"י בפירוש זה, ופירש שלעולם יש להם כל שאר הג' סימנים, רק מספק"ל שמא חסר להם הסימן דקו"נ, ונמצא שיש להם ג' סימנים ולכן אנו מסופקים שמא הם מהכ' עופות. ובזה ליכא דוחק במה שחכמים לא היו בקיאים בהכ' עופות, דבלא"ה מוכח לשי' רש"י שחכמים לא היו בקיאים אפילו בא' מהכ' עופות, שהרי רש"י סובר שהסימן החדש לא היה ידוע מה הוא, והק' תוס' (סא.) דלמה לא בדקו בא' מהכ' עופות לראות איזה סימן חסר לו. וצ"ל לדעת רש"י (כמש"כ הכרתי בקונטרס פ"נ) דחכמים לא היתה להם קבלה ברורה מה הם הכ' עופות טמאים. (ולקמן יבואר טעם נכון בזה.)
ומ"מ ק"ק, דהא מסתבר שיש הרבה מיני נשר משונים זמ"ז, דהא בברייתא (סא.) למד מנשר דכל שאין לו סימן טהרה כלל טמא, ורש"י מפרש שהלימוד מגלה שכל עוף שאין לו סימן טהרה הוא מין נשר, וקשה למה צריך לימוד ע"ז, כיון שהוא מין נשר פשיטא שהוא טמא, אלא מאי אית לך למימר דהלימוד בא לגלות דבר זה גופא שהוא נשר, אבל תמוה מאי שנא משאר הכ"ג עופות הטמאים שהתורה סמכה על מה שקבעה אותם בשם. וע"כ דיש הרבה מינים שאין להם שום סימן טהרה, ואף שכולם מין נשר לדעת רש"י מ"מ מצד ריבויים התורה לימדה שכל שאין לו סימן טהרה כלל הוא מין נשר וטמא. וא"כ הדרא לדוכתה קו' המהר"ם שי"ף למה הוצרך רש"י לומר בהנך ח' ספיקות שיש להם שאר הג' סימני טהרה, ולמה לא פי' שאין להם כ"א הסימן המסופק דקו"נ בסכין לבד, מלבד מה שלא ראינו אותם דורסים, וצדדי הספק דאם קו"נ יש להם סימן אחד או שנים וכשרים דפו"ע אינם שכיחים ואנו מכירים שאינם עורב, משא"כ אם אין קו"נ יש לחוש שמא אין להם סימן כלל והם אחד ממיני הנשר שהתורה גילתה שהם טמאים.
[ו. אגב אעיר שגם מכאן מוכח ששיטת רש"י עצמו אינו כהרמב"ן שהסימן החדש הוא הסימן דאינו דורס. דהנה הא ודאי שהספק בח' ספיקות אלה הוא שמא חסר להם הסימן דקו"נ, ויש להם ג' סימני טהרה אחרים והם בכלל ספק כ' עופות. אבל אין הספק שמא אין קו"נ וגם דורסים ויש להם רק ב' סימנים והם ספק עורב. דזה אינו דודאי חכמים היו מכירים עורב. [כי אם חכמים עצמם לא היו מכירים עורב איך פסק ר"נ דין עוף הבא בב' סימנים למי שמכיר עורב, אם חכמים אינם מכירים עורב, זה מנא ליה.] והרי לסברת הרמב"ן שהסימן החדש הוא הסימן דאינו דורס, וכל הג' סימנים שבגופו נמצאים כולם בכ' עופות, א"כ מה מקום יש להסתפק בח' ספיקות אלה שמא אין קו"נ, הרי ליתא עוף טמא כזה שיש לו ג' סימנים וחסר לו הסימן דקו"נ.]
ז. עו"ק מה דמבואר דאם היה קו"נ בסכין נחשב לסימן טהרה היו הח' ספיקות טהורים, וק' שמא הם דורסים שלא בפנינו ויש להם רק ג' סימנים ויהיו בחשש כ' עופות. [תינח להתוס' שהסימן החדש הוא ודאי הסימן דקו"נ אין מקום להסתפק בזה, אבל לרש"י שהסימן החדש אינו ידוע קשה.]
והיה אפש"ל דהרי שיטת רש"י (סב.) דעורב אין לו זפק ואין קו"נ, וע"כ הב' סימנים דידהו הם אצבע יתירה ואינו דורס, וכיון שעורב אינו דורס ע"כ אי"ז הסימן החדש שאינו בכ"ג עופות, וא"כ ע"כ כל הכ' עופות אינם דורסים, ואין מקום להסתפק בח' עופות שמא יש להם ג' סימנים שבגופו אבל דורסים.
אבל ז"א דרש"י כתב בסוף סוגיין דאין לאכול שום עוף כ"א במסורת כיון שאפשר שידרוס שלא בפנינו, הרי דאפי' בעוף שיש לו ג' סימנים שבגופו מ"מ חיישינן שמא הוא דורס. הרי דרש"י עצמו לית ליה סברא זו. אם כי הא גופא צריך ביאור, למה לא עשה רש"י את החשבון הנ"ל דע"כ כל הכ' עופות אינם דורסים, ויבואר לקמן.
[וכן גם מוכרח ממה שרש"י פירש דהמשנה דכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקו"נ טהור הוא רק בצירוף מה שאינו דורס, ולא פי' כר"ת דהכונה דאם יש לו ג' סימנים שבגופו אי"צ לבדוק אם הוא דורס אם לאו, עיין בתוס' (סא.) ד"ה כל. אבל ראיה זו יש לדחות, דאדהכי הרי כל שיש לו אחד מסימני עורב ועוד סימן אחר עמו ע"כ טהור, וא"כ אמאי נקטה המשנה ג' סימנים, וע"כ שרוצה להשמיענו כל הד' סימנים. ומ"מ הראיה הראשונה היא ראיה מוכרחת.]
וא"כ הדרא קושיין לדוכתה, בח' ספיקות אפי' אם קו"נ מ"מ ניחוש שמא הם דורסים.
ח. אבל באמת אי"ק דהא א' מהח' ספיקות הוא תרנגלא דאגמא, והנה מתחילה סברו דתרנגלא דאגמא טמא ותרנגלתא שרי, כמבואר בגמ', וע"כ דאז סמכו על מה שלא ראו אותה דורסת, היינו דמתחילה חשבו שאפשר לסמוך ע"ז, ומ"מ תרנגלא דאגמא היו אוסרים, והיינו משום שהוא אחד מהח' ספיקות. הרי שהשמעתתא דח' ספיקות נשנה גם מתחילה כשהיו מתירים תרנגלתא דאגמא וסומכים על החזקה דלא ראו אותה דורסת. וממילא דשפיר קאמר הגמ' דאם קו"נ בסכין היה נחשב סימן טהרה היו מתירים הח' ספיקות, שהיה נמצא בהם כל הד' סימנים, ולא היו חוששים שמא הם דורסים שלא בפנינו, כמו שלא חששו כן בתרנגלתא דאגמא. ולמסקנא דמצאו דתרנגלתא דאגמא דורסת, והתחילו לחשוש בכל עוף שלא ראו אותו דורס דמ"מ שמא דורס שלא בפנינו, איה"נ דא"א היה לאכול הח' ספיקות אפי' אם קרקבנן היה נקלף ביד, דשמא הם דורסים שלא בפנינו. והם הם דברי רש"י מש"כ בסוף סוגיין דלאחר הך מעשה דתרנגלתא דאגמא א"א לאכול שום עוף שלא במסורת, וזה כולל גם הח' ספיקות דג"כ אין להם מסורת וא"א היה לאכלם אפי' אם היינו יודעים שקו"נ. וניחא אות ז'.
ט. וא"כ בפשיטות ניחא קו' המהר"ם שי"ף, שהקשה למה הוצרך רש"י לפרש שהח' ספיקות יש להם כל שאר הג' סימנים, ולמה לא פי' שלא היה להם כ"א הסימן המסופק דקו"נ, וגם לא ראו אותם דורסים, ויהיו צדדי הספק דאם קו"נ בסכין נחשב סימן אזי הם עוף הבא בסימן א' ואינם דורסים וכשרים וכי הא דאמימר. ולנ"ל ניחא שהרי השמעתתא דח' ספיקות נשנה מתחילה כשהתירו תרנגלתא דאגמא וסמכו על החזקה דאם לא ראו אותו דורס מסתמא אינו דורס, וא"כ מה איכפת לן אם קו"נ בסכין נחשב סימן אם לאו, אפי' אי"ז סימן מ"מ יש להם להח' ספיקות הסימן דאינם דורסים, והוא עוף הבא בסימן אחד דאין לחוש כ"א לפו"ע, ובודאי חכמים היו בקיאים בפרס ועזניה [דאם לא כן איך דיבר ר"נ מדין מי שבקי בפרס ועזניה, וכי יש בקיאים יותר מחכמים], ועוד דפו"ע אינם שכיחים ביישוב. ולכן הוצרך רש"י לפרש שהח' ספיקות היו להם כל הסימני טהרה רק שקו"נ בסכין, אשר לכן על הצד דאי"ז קו"נ נמצאו להם ג' סימנים ויש לספקם בכ' עופות. ובזה ל"ש בקיאות דגם חכמים לא היו בקיאים בכל הכ' עופות, כדמוכח מהך שמעתתא דח' ספיקות גופא, [כ"ש לשיטת רש"י שלא היו בקיאים אפי' בא' מהכ' עופות וכמש"כ הכרתי וכנ"ל.] וניחא אות ה'.
י. וא"כ ניחא הא דר"נ דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור אם מכיר פו"ע, ובב' סימנים טהור אם מכיר עורב, וע"כ היינו בצירוף הסימן דאינו דורס וכנ"ל (אות ד'), והקשינו דניחוש שמא דורס שלא בפנינו. ולנ"ל נאמר דר"נ ג"כ היה סובר כהשמעתתא דח' ספיקות וכמשנה ראשונה שסמכו על החזקה דאינו דורס, ועוף הבא בסימן אחד דקאמר היינו הסימן דאינו דורס, והיה ר"נ סומך על זה, וכן עוף הבא בב' סימנים היינו כולל הסימן דאינו דורס. וניחא אות ד'.
יא. וע"ז בא אמימר לחלוק, דלא סמכינן על החזקה וצריך סימן אחד מלבד מה שאינו דורס. נמצא שאמימר מלבד מה שבא להקל שאי"צ להכיר פרס ועזניה (שאינם שכיחים) בא גם להחמיר, דלר"נ סגי בסימן אחד (היינו הסימן דאינו דורס) עכ"פ אם מכיר פו"ע, ואילו לאמימר לא סגי בזה וצריך ב' סימנים, הסימן דאינו דורס ועוד סימן אחר.
ועיין בפי' רבינו גרשום בסוגיין כתב בהדיא דאמימר מצריך ב' סימנים שלא יהיה דורס ועוד סימן אחד, ור"נ מצריך רק סימן אחד היינו הסימן דאינו דורס. הרי בהדיא כדברינו.
[אלא שהמשך דברי ר"ג מש"כ ואבע"ת משום דפו"ע כו' כיון דלא שכיחי ביישוב עוף הבא בסימן שאינו דורס טהור כו' ע"ש בפנים, לא ידעתי אמאן קאי, דאם לר"נ היה צריך להכיר פו"ע, דר"נ לית ליה הסברא דפו"ע לא שכיחי ביישוב, ואם לאמימר הרי לא סגי בסימן שאינו דורס וצריך סימן אחר ג"כ, וצ"ע כונתו.]
-ב-
יב. ומ"מ נשאר קשה מש"כ רש"י בסוף סוגיין דאין שום עוף נאכל אלא במסורת דחיישינן שמא דורס שלא בפנינו, ומשמע דאפי' יש לו ג' סימנים שבגופו מ"מ חיישינן שמא הסימן החדש דליתא בכ"ג עופות הוא הסימן דאינו דורס. וקשה דרש"י עצמו פי' דזרזיר נבדל מעורב במה שלעורב אין זפק, וסנו"ל נבדל מעורב במה שאין קרקבנו של עורב נקלף, וע"כ הב' סימנים דעורב הם אצבע יתירה ואינו דורס, והרי עורב ג"כ לית ליה הסימן החדש כמבואר בסוגיא לעיל (סא:), ואם עורב אינו דורס ע"כ שאינו דורס אינו הסימן החדש, וכל הכ"ג עופות יש להם הסימן דאינו דורס. וא"כ עוף שבא לפנינו בג' סימנים שבגופו מה מקום יש לחוש שמא הוא דורס.
יג. עו"ק מש"כ רש"י (סא:) דאלמלא נשר כל עוף שבא לפנינו בסימן אחד הוה ילפינן מפרס ועזניה לטמא, דאין אנו יודעים מהו הסימן החדש שישנו בפרס או עזניה וליתא בכל שאר הכ"ג עופות, והתוס' הק' למה הוצרך רש"י לומר שאין אנו יודעים מהו הסימן החדש. והכרתי בקו' פ"נ ביאר דשמיע ליה לרש"י בלשונו של ר' חייא (סא.) שאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר, דבכל אחד מהד' סימנים בעינן למילף מנשר שאינו טמא.
וק' תינח הסימנים שאינם בעורב, היינו הסימן דזפק וקו"נ, יש להסתפק שמא אחד מהם הוא הסימן החדש שצריכים ללמוד מנשר דאינו טמא בסימן זה לבדו, אבל השני סימנים שישנם בעורב ע"כ אינם הסימן החדש, וא"כ מה הרויח רש"י במש"א דלא ידעינן מהו הסימן החדש, סוכ"ס הוא אחד מהשני סימנים שאינם בעורב, ואיך סתם ר' חייא דעוף הבא בסימן אחד דהיינו כל סימן שהוא בעינן למילף מנשר דאינו טמא.
יד. עו"ק קו' התוס' (סב.) דעכ"פ מבין עורב ומינו, דהיינו זרזיר וסנו"ל לר"א, ישנם לכל הד' סימנים, וכמה אמוראי פסקו הלכתא כר"א בזה כמבואר שם, ואילו סוגיא דלעיל (סא:) קאמר דגמירי דתלתא הדרי בכולהו, ולא הובא שם חולק ע"ז. ומכח זה כתבו התוס' פי' אחר בהא דזרזיר וסנו"ל, אבל לרש"י קשה.
טו. באמת לשון הגמ' שם גמירי תלתא הדרי בכולהו כ' מהם ג' ג' ותרי בעורב חד בפרס וחד בעזניה, אינו מבואר בלשון זה בהדיא שיש סימן חדש בפרס או בעזניה שאינו בשאר, והלשון הזה היה יכול להתפרש דהג' סימנים חוזרים בכל הכ"ד עופות, ואין שום עוף טמא שיש לו הסימן הרביעי. רק שא"כ היה נשאר קו' הגמ' דלמה צריך ללמוד מנשר הא בלא"ה הו"ל ב' כתובים הבאים כאחד. אשר מכח הקו' מנשר צריכים לחדש שיש סימן אחד שנמצא בעוף א' לבדו.
ומעתה אפשר שההנחה הזאת שהסימן החדש נמצא או בפרס או בעזניה, אי"ז חלק מהקבלה שנאמר ע"ז גמירי כו'. אלא הקבלה היא רק שלכ' עופות יש ג' סימנים שחוזרים בכולם. ולעורב יש ב' סימנים. ולפרס ועזניה יש סימן אחד, מה שיש בזה אין בזה. רק כונת הגמ' שהקבלה הזאת נותנת מקום לתרץ הברייתא דר' חייא ולומר שכיון שג' סימנים חוזרים בכל הכ' עופות, א"כ אפשר שיש עוף אחד מהנשארים שיש לו את הסימן הרביעי והיה אפשר ללמוד ממנו אלמלא נשר. ובאמת בשביל לקיים תירוץ זה אין אנו מוכרחים לומר שהסימן החדש הזה נמצא דוקא בפרס או בעזניה. כי היה אפשר לומר שהוא נמצא בעורב והוי ילפי' מעורב דכל עוף שיש לו את הסימן החדש הזה ואת הסימן האחר שיש בעורב ג"כ טמא. רק שאז היינו צריכים לחדש הנחה אחרת ג"כ, והוא דהסימן השני שיש בעורב אינו לא בפרס ולא בעזניה, דאלת"ה הרי א"א לומר שעוף הבא בשני סימני עורב יהיה טמא, דא"כ פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי. וע"כ דהסימנים של פרס ועזניה הם שני הסימנים שאינם בעורב.
נמצא, שאם נאמר שהסימן החדש נמצא בפרס או בעזניה מתורץ הברייתא דר' חייא, ואין צריכים להוסיף שום הנחה אחרת. משא"כ אם נאמר שהסימן החדש נמצא בעורב, צריכים לחדש עוד הנחה שניה שהסימנים של פרס ועזניה אינם אחד משני סימני עורב. ולכן מפרש רש"י (סא:) את התירוץ באופן הראשון, שהסימן החדש הוא בפרס או בעזניה, שהתירוץ באופן זה פשוט יותר. אבל באמת אפשר שהוא להיפך, שהסימן החדש הוא דוקא בעורב, ולא בפרס ועזניה, ואין לזה הכרע.
טז. וא"כ ניחא קו' התוס' הרי לר"א דמין עורב כולל זרזיר וסנו"ל נמצא שבעורב ומינו ישנם את כל הד' סימנים, ולעיל אמרינן דגמירי שהסימן החדש הוא רק בפרס או בעזניה, ולמבואר דעת רש"י שהקבלה הזאת אינה כוללת פרט זה איה מקומו של הסימן החדש, אם הוא בעורב או בפרס או בעזניה, ולר"א שפיר אפשר שהוא נמצא במין עורב.
יז. וכן ניחא מש"כ רש"י דלא ידעינן כלל מהו הסימן החדש, דלכן סתמא קאמר ר' חייא דאלמלא נשר היינו מטמאים כל עוף הבא בסימן אחד. דקשה הרי ע"כ הסימן החדש אינו אחד מהב' סימנים דעורב. ולנ"ל מבואר דאפשר שפיר שהסימן החדש הוא אחד מסימני עורב.
יח. וכן ניחא מש"כ רש"י בסוף סוגיין דאפי' עוף שבא בג' סימנים שבגופו חיישינן שמא הוא דורס, דחיישינן שמא אינו דורס הוא הסימן החדש שאינו בכ"ג עופות. ואף שעורב ע"כ אינו דורס, מ"מ מספקא לן שמא הסימן החדש הזה (היינו הסימן דאינו דורס) משכח"ל דוקא בעורב, ודו"ק.
[יט. ושמא יש לקיים פי' הרמב"ן ובעה"מ בשיטת רש"י, ונאמר דתרנגלתא דאגמא שראו אותה דורס לקמן (סב:) היו לה ג' סימנים בגופה [דאל"כ צ"ל דלבסוף שראו אותה דורס נתגלה שהיתה מין פרס ועזניה או מין נשר (לשי' רש"י דאפילו עוף שאין בו סימן כלל אינו טמא כ"א משום שהוא נשר) וזה דוחק] וא"כ ע"י מעשה זה הוברר שהסימן החדש הוא אינו דורס.
ומש"כ רש"י (סא:) שהסימן החדש אינו ידוע, זה הוא לפני שנודע מה הוא ע"י המעשה דתרנגלתא דאגמא.
ומה שאמר ר"נ עוף הבא בסימן אחד או בב' סימנים כו' היינו סימנים בגופו ואינו ידוע אם דורס, וכפי' הרמב"ן ובעה"מ, ולא חיישינן שמא אינו דורס ויש לו ג' סימנים והוא מהכ' עופות, דכל הכ' עופות דורסים, וכמש"כ הרמב"ן ובעה"מ, כי המימרא דאמימר היה אחר המעשה דתרנגלתא דאגמא.
ומ"מ קשה דהבא בסימן א' ניחוש שמא הוא עורב, דעורב ודאי אינו דורס לפרש"י גבי זרזיר וסנו"ל, וצ"ל דבאמת צריך להכיר עורב, ואף דר"נ לא אמר שצריך להכיר עורב כ"א בבא בב' סימנים, הכונה דבב' סימנים אי"צ להכיר כ"א עורב לבד, משא"כ בבא בסימן א' צריך להכיר גם פרס ועזניה. ודוחק.
ומ"מ קשה דעורב אינו דורס וא"כ למסקנא נתבאר שיש לעורב סימן החדש וא"כ נתבאר שהסימן החדש הוא בעורב ולא בפרס ועזניה, ואיך כתב רש"י שהסימן החדש הוא בפרס ועזניה, היפך האמת. אלא מחוורתא כמש"נ לעיל.]
-ג-
כ. ומ"מ עיקר ההנחה שחז"ל לא ידעו מהו הסימן החדש משום שלא היו בקיאים בעופות הטמאים, הוא פלא לכ' דאפילו צייד נאמן לומר כזאת התיר לי רבי צייד, אם רבו צייד היה בקי בכל הכ"ד עופות, ואיך יתכן שרבו צייד יהיה בקי בדבר שאפילו חז"ל לא היו בקיאים בו. וגם דבכ"מ בגמ' תיארו מה הם עופות אלה, דשלך הוא השולה דגים מן הים, ותנשמות הוא קיפוף, וכמה כיו"ב, וכן במדרשים לרוב, וכמו שהביא הרמב"ן בסוגיין באורך.
כא. והנה עי' לקמן (סה.) דעת ר"א דהשוכן עם הטמאים טמא, ודעת חכמים דבעי' שכן ונדמה, ופרש"י דנדמה היינו במראיתו. ועי' בתפארת יעקב שהקשה דלמה לא פרש"י דנדמה היינו בסימנים, דבזה נחלקו ר"א וחכמים לעיל (סב.). ועיין ברמב"ן בסוגיין כתב ב' פירושים, או דלר"א סגי בשוכן לחוד, ואי"צ שידמה בסימנים, כי הא דזרזיר וסנו"ל, ולחכמים צריך שידמה גם בסימנים וגם במראהו. או דאפילו לר"א צריך שישוה בסימנים (וזרזיר וסנו"ל באמת שוו לעורב בסימניו, רק אכלו אותו משום שלא היו דומים במראיהם) ולחכמים צריך שידמה ג"כ במראהו. עכ"פ פשיטא ליה דלחכמים צריך שידמה בסימניו ג"כ. אבל מדברי רש"י לא משמע כן, דא"כ העיקר חסר אצלו.
כב. ולענ"ד יש כאן נקודה נפלאה, דרש"י ס"ל דהיכא דשכן ונדמה במראה באמת אי"צ להיות שוה בסימנים. וכמו לר"א ע"י שהזרזיר וסנו"ל שכנים עם העורב חשיבי מין עורב אע"פ שאינם שוים בסימנים, דזרזיר יש לו זפק וסנו"ל קורקבנו נקלף משא"כ עורב, ה"נ לחכמים, כל ששכן ונדמה (במראהו) חשיב מינו אפילו אם אינו שוה בסימנים.
וא"כ נוכל לומר דלעולם חז"ל היו בקיאים מה הם הכ"ד מינים, והיו בקיאים בהם ובשמותיהם, ומ"מ ניחא למה לא בדקו ומצאו הסימן החדש, דאמנם היו בקיאים במראה כל הכ"ד עופות, אבל מ"מ גם אם היו בודקים אותם לא היה מועיל לקבוע מהו הסימן החדש, כי למשל אם היו בודקים שלך, והיו מוצאים איזה סימן חסר לו, מכל מקום היינו צריכים לחוש שמא העוף שבדקו אינו שלך ממש רק עוף ששכן ונדמה לשלך, ויש לו סימנים אחרים. ומ"מ נאמן הצייד להעיד על עוף פלוני שאינו שכן ונדמה לאחד מן הכ"ד עופות.
כג. וא"ת א"כ איך קאמר ר"נ לעיל (סב.) דעוף הבא בסימן א' כשר (אם מכיר פרס ועזניה) והבא בב' סימנים כשר (אם מכיר עורב), אמאי לא ניחוש שמא הוא איזה מין ששכן ונדמה להי"ט עופות, והוא טמא אף שיש לו סימנים אחרים. אבל נראה דאי"ק, דכמו דחזינן אליבא דר' אליעזר דזרזיר חשיב מין עורב כיון ששכן עמו, אף שאינם שוים בסימנים דזרזיר יש לו זפק כו', ומ"מ מבואר בהדיא בסוגיא שם דפשיטא לה להגמ' דכיון שזרזיר הוא מינו דעורב ע"כ שגם לזרזיר יש ב' סימנים כמו שיש לעורב, אע"פ שאינם אותם סימנים עצמם, ע"ש שהוא מוכח בסוגיא. [ואי"ל דכונת הגמ' שם רק דאפשר שיש לו ב' סימנים, ולכן צריך להכיר גם זרזיר וסנו"ל, דא"כ תק' עוף הבא בסימן אחד או בב' סימנים איך כשר (גם אם מכיר פו"ע ועורב ומינו) ניחוש שמא הוא מינו דאנפה או מינו דאיה דגם בהם כתיב למינהו, ולר"א היינו ששכן עם האיה או האנפה ואפשר שאינו שוה לו במספר סימניו ויש לו רק ב' סימנים. אלא ע"כ דכל שהוא מינו דאיה או מינו דאנפה יש לו ג' סימנים, דומיא דאיה ואנפה עצמם.] וצריך לפרש משום דכיון דגמירי דעורב יש לו ב' סימנים קבלה זו כוללת גם מינו דעורב, וכן מה דגמירי דהי"ט עופות יש להם ג' סימנים קבלה זו כוללת גם את מינם, דהיינו השכנים עמם לפי דעת ר"א.
וכמו כן לחכמים, שחולקים על ר"א ומצריכים שכן ונדמה, היינו הדומים במראיתם, אבל אי"צ להיות שוים בסימניהם. ומ"מ גמירי דכל שהוא מינו דהי"ט עופות יש לו ג"כ ג' סימנים, אף שאפשר שאינם אותם סימנים עצמם. וכמו שנתבאר לר"א בשכן כך הוא לחכמים בשכן ונדמה. ולכן עוף הבא בסימן א' אין לספקו במינו דשום עוף אחר, אלא או בפרס ועזניה עצמם או בעוף אחר ששכן ונדמה במראיתו לפרס ועזניה. וכיון שמכיר פו"ע יודע שעוף זה אינו דומה להם במראיתו. וכן בבא בב' סימנים אין לספקו אלא בעורב או בעוף אחר ששכן עם העורב ודומה לו במראיתו. ולזה סגי שיכיר עורב ויודע שעוף זה אינו דומה לו במראיתו.
כד. וממילא מבואר דרש"י היה מוכרח לפרש דשכן ונדמה היינו במראיתו, ולא בסימניו, כיון שלדעתו הסוגיות דלעיל מוכיחות דחז"ל לא היו בקיאים בהסימן החדש, דהא בהא תליא וכמש"נ, ודו"ק.
0 comments Leave a Comment