בענין טריפה אינה חיה

א. בגמ' ריש פרק אלו טריפות (מב.) פליגי תנאי, תנא דמתניתין ותנא דבי ר' ישמעאל, אי טריפה חיה או אינה חיה, ומ"מ כתבו התוס' (קמ.) והרשב"א בשו"ת ח"א סי' צ"ח דאפי' למ"ד טרפה חיה היינו שהיא חיה י"ב חדש, אבל סופה למות עכ"פ. וצ"ב לשון הגמ' דקאמר שנחלקו אי טרפה חיה, ואילו לפ"ד תוס' והרשב"א אין המחלוקת כ"א בשיעור הזמן כמה היא חיה אבל לכו"ע לבסוף היא מתה.
ובמשנה זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה, ומזה דייק הש"ס דתנא דמתניתין ס"ל טרפה אינה חיה, והק' החת"ס לפי"ד תוס' והרשב"א דגם למ"ד טריפה חיה היינו שהיא חיה יב"ח אבל לבסוף היא מתה א"כ מנ"ל להגמ' דהמשנה אין כמוה חיה י"ב חדש קאמר, שמא כל שאין כמוה חיה מחמת אותה מכה אבל המיתה תהיה לזמן מרובה.
ב. בגמ' שם עמ' ב' ותו ליכא והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה, סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות כו' למאן קאמר לתנא דבי רבי ישמעאל תנא דבי ר' ישמעאל טרפה חיה ס"ל, אלא סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר כשרה היא ע"כ. היינו, דהגמ' מק' אתנא דבי ר' ישמעאל דהזכיר מנין י"ח טריפות, והרי חסר ממנין זה הטריפה דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה. ומתרץ דתנא דבי ר' ישמעאל יסבור כר"ש בן אלעזר דזו אינה טריפה דיכולה לחיות ע"י שיכוו את המכה. וע"ז מקשה הגמ' דלא יועיל סברא זו לתנא דבי ר' ישמעאל שהרי הוא עצמו סובר דטריפה חיה, וא"כ אף שיכולה ליכוות ולחיות מ"מ לא יצאה מכלל טריפה מטעם זה. ומתרץ הגמ' דתנא דבי ר' ישמעאל סובר דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה אינה טריפה, אבל לא מחמת הטעם דיכולה ליכוות ולחיות.
ולכ' אינו מובן, לפ"ד תוס' והרשב"א דאפי' לתנא דבי ר' ישמעאל טריפה מתה לבסוף מאותה מכה, רק שיכולה לחיות יב"ח, א"כ מאי מקשה הש"ס לעולם נימא דטעמא דתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל דבהמה שנחתה רגליה מן הארכובה ולמעלה אינה טרפה משום שסובר כר"ש בן אלעזר דיכולה ליכוות ולחיות, והיינו שתחיה המכה לגמרי ולא תמות כלל מאותה מכה, ולכן אינה טרפה.
ועיין ברשב"א וריטב"א יבמות (קכ:) שביארו סוגיין דע"כ תנא דבי ר' ישמעאל ג"כ סובר שבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה תחיה, אבל לא מחמת שעושין לה כויה, אלא בעצם יכולה היא לחיות מאותה מכה בלא כויה ע"ש. ודבריהם תמוהים, דמבואר דפשיטא להו להרשב"א והריטב"א דאילו היתה הבהמה מתה מחמת החתך היתה נחשבת טרפה, והרשב"א לשיטתו דגם תנא דבי ר' ישמעאל מודה דטריפות תלוי במה שתמות מאותה מכה. ולכן מוכרחים הם לומר דלתנא דבי ר' ישמעאל אין הבהמה הזאת מתה. אבל מ"מ תמוה מנא להו לומר דמה שאינה מתה לתנא דבי ר' ישמעאל היינו משום שהמכה תחיה מאליה, בלא כויה, שמא לעולם מה שאינה מתה היינו ע"י כויה, וכמו שהוא לר' שמעון בן אלעזר.
ג. בהכרח נראה כך, דמש"כ תוס' והרשב"א דגם למ"ד טרפה חיה מ"מ לבסוף היא מתה אלא שיכולה לחיות יב"ח, הגדר בזה דמ"ד זה סובר דטרפה היא מכה אנושה, היינו מכה שבכחה לגרום מיתת הבהמה, אבל הבהמה מצד עצמה אינה הולכת למות. ולכן אין חילוק אם תמות תוך יב"ח או אחר יב"ח, סוכ"ס המכה היא בכח לגרום מיתת הבהמה, אשר זהו גדר טרפה למ"ד זה. אבל מ"ד טרפה אינה חיה ס"ל שגדר טרפה היא שהבהמה הולכת למות, וזה נמדד לפי הזמן של יב"ח, דכל שתמות בתוך יב"ח נחשב שהבהמה הולכת למות.
ולכן ס"ל להרשב"א והריטב"א, דהסברא דיכולה היא ליכוות ולחיות מועילה דוקא למ"ד טריפה אינה חיה, אשר למ"ד זה גדר טריפה היינו שהיא הולכת למות, וכיון שיכולים לעשות לה רפואה ע"י כויה הרי אינה הולכת למות, שיכולים להצילה. וכעי"ז לקמן (נד.) דכל דאי בדרי ליה סמא חייא אינה טריפה.
אבל לתנא דבי ר' ישמעאל הסובר דטריפה חיה, ולא בעינן שתהיה הבהמה הולכת למות, רק שמכתה תהיה מכה כזו שבכחה לגרום מיתת הבהמה, לזה לא יועיל מה שיש לה רפואה ע"י כויה, דסוכ"ס המכה מצד עצמה יכול לגרום מיתת הבהמה אם לא יעשו לה רפואה.
וזהו ביאור הסוגיא דלתנא דבי ר' ישמעאל א"א לומר דבהמה שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמעלה אינה טרפה משום שיכולה לכוות ולחיות, דכיון דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל טרפה חיה לא בעינן שתהיה הולכת למות, רק שתהיה המכה אנושה מצד עצמה, ומה לי שיכולה ליכוות ולחיות. ולכן מסיק הש"ס דלתנא דבי ר' ישמעאל בהמה שנחתכה רגליה כו' אינה טרפה בעצם, וכמה שביארו הרשב"א והריטב"א דתנא דבי ר' ישמעאל סובר שהמכה תחיה מאליה בלא כויה.
ד. וא"כ יש ליישב קושיית החת"ס מנא לה להש"ס דתנא דמתניתין כל שאין כמוה חיה יב"ח קאמר, עד דמדייק ממתני' דס"ל טריפה אינה חיה. ולמש"נ י"ל דשמיע לה להש"ס דכל שאין כמוה חיה בהחלט, היינו שאין לה רפואה, והיינו כמ"ד טריפה אינה חיה.
[רק ק"ק דלתנא דבי ר' ישמעאל למה מכה בכוליא או בגיד הנשה אינה עושה אותה טריפה, כיון שבלא סמא היא מתה, כדלקמן (נד.)]. ?