לפ' יתרו תשס"א - ז' מעלות בדיין

א. עי' רמב"ם פ"ב סנהדרין ה"ז:

"בית דין של שלשה אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב, וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור, וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה, ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כענין שנאמר ויקם משה ויושיען, ומה משה רבינו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו, יראי אלהים כמשמעו, שונאי בצע אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו, אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול עכ"ל."

ב. ויש לעיין בהא ד"מציל עשוק מיד עשקו" למה היה צריך הרמב"ם להדגים הדבר במשה כלל. ועוד, אם בא להביא מגבורות משה להציל עשוק כו' יותר היה לו להביא המעשה של "ויך את המצרי".

ג. עוד קשה מה שכתב הרמב"ם שדיין צריך להיות עניו כמשה, והרי יתרו לא אמר זה כלל.

ד. "יתרו על שייתר פרשה אחת בתורה", אין הכונה לפרשת מינוי הדיינים שהרי בא על זה פרשה אחרת דשופטים ושוטרים כו'. רק ייתר הפרשה דז' דברים שצריכים להיות בדיין. ועל ידי זה נתמנו דיינים בחיי משה. והיינו דבודאי לא היו בישראל ראויים כמשה לדון את ישראל, אבל יתרו אמר דיש למצוא המעלות של משה ולמצוא אנשים שיש להן אותן המעלות בזעיר אנפין. וזה היה צ"ל דוקא ע"י יתרו כי כלל ישראל לא ידעו את משה מקרוב כלל, כי גדל בבית המלך ואח"כ בא כשליח ה' ושכינה מדברת מתוך גרונו כו'. ולא ידעו מי הוא משה ומה הן המעלות האישיות שלו שעל ידן גדל להיות משה רבינו ע"ה. אבל יתרו הכירו מקרוב שהיה חתנו. ולכן יתרו בא לתמצת את מעליותיו של משה.

ה. ולכן הוצרך הרמב"ם לבאר איפה מצינו במשה מעלת גבור חיל להציל עשוק כו'. ולא הביא הא דויך את המצרי, דאת זה לא ראה יתרו, רק יתרו הכיר את גבורתו של משה להציל עשוק כו' ממה שהציל את בנותיו.

ו. והנה שאר המעלות של משה רבינו היה צריך יתרו להגיד, אבל על ענוותנו העיד הכתוב "והאיש משה עניו כו'", וממילא לא היה צריך יתרו לומר זה, וממילא מובן מאליו שדיין צ"ל עניו כיון שדורשים ממנו מעין המעלות דמשה, וק"ל.