שתי מנות לאיש אחד

א. רמב"ם פ"ב מגילה הט"ו וז"ל וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין כו' עכ"ל, משמע דרק במיני תבשיל ומיני אוכלין צריך שני מינים שונים, אבל בבשר סגי בשתי מנות ממין אחד.

אבל בשו"ע הל' מגילה סי' תרצ"ה העתיק שתי מנות של בשר או של מיני אוכלין עכ"ל, וכעי"ז ראיתי בילקוט שינויי נוסחאות ברמב"ם מהד' פרנקל שבכת"י ספרדי א' כתוב "שתי מנות של בשר או שני מיני אוכלין ע"כ, וזה כעין נוסחת השו"ע. ולפ"ז משמע שגם בשאר מיני אוכלין אי"צ שני מינים, כל שיש שם ב' מנות. אבל אפשר דמש"כ מיני אוכלין הכונה לשני מיני אוכלין, וא"כ הוא דומה לגירסא הקודמת, דבבשר אי"צ ב' מינים ובשאר אוכלין צריך.

עוד הביאו בילקוט שינויי נוסחאות הנ"ל מכת"י תימניים נוסחא שלישית "שתי מנות של בשר או של מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו" ע"כ, ולפ"ז משמע דבבשר ובמיני תבשיל אי"צ שני מינים שונים, אבל במיני אוכלין שאינם תבשיל צריך ב' מינים.

ועיין בגמ' מגילה (ז.) דר' יהודה נשיאה שלח לר' אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, ורבה שלח למרי בר מר טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא, ושלח לו בחזרה טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא, הרי כולם שלחו ב' מינים שונים, ומנ"ל להרמב"ם דסגי בשתי מנות של מין אחד. (ועיין בערוך השולחן שם).

ב. והנה עיי"ש בגמ' אחר ששלח ר' יהודה נשיאה לר' אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, ובהגהות הגר"א מוחק תיבות "ומתנות לאביונים", וכן הטו"א הקשה על נוסחא זו דאיך יכול לקיים משלוח מנות ומתנות לאביונים באותו מאכל.

ג. הפוסקים מדייקים ממעשה זה דיוצא יד"ח גם במשקין, אבל הרמב"ם לא הזכיר כ"א בשר ומיני תבשיל ומיני אוכלין, וקצת משמע דבמשקין לא סגי.

ד. שמא יש לקיים הגירסא שלפנינו ששלח לו קיימת בנו רבינו משלו"מ ומתנל"א, דכונתו היה דבאטמא דעיגלא תילתא שהוא ירך שלם יש כמה מנות בשר, ולכן קיים בזה לבד משלו"מ, אבל היין לא עלה למשלו"מ שצריך אוכלין דוקא, ולכן יצא ביין יד"ח מתנל"א. ומזה הוציא הרמב"ם שבבשר אי"צ מינים שונים. וכן שאין יוצאים במשקין. משא"כ רבה ומרי בר מר ששלחו מיני אוכלין ולא בשר הוצרכו לשלוח ב' מינים שונים. ויעלה על נכון הנוסחא הראשונה ברמב"ם, שהיא נוסחת ספרים שלנו, דבבשר סגי בשתי מנות ממין אחד, אבל בשאר דברים צריך ב' מינים שונים. אלא שקשה להבין מסברא החילוק בין בשר לבין שאר מינים.

ה. בירושלמי מובא המעשה זה דר' יהודה נשיאה ור' אושעיא בשינוי קצת וז"ל ר"י נשיאה שלח לר"א רבא חדא אטם וחדא לגין דחמר, שלח וא"ל קיימת בנו מתנות לאביונים. חזר ושלח ליה חד עגיל וחד גרב דחמר שלח וא"ל קיימת בנו משלוח מנות איש לרעהו ע"כ. ועיין בריטב"א מגילה שם שגרס כן גם בסוגיית הבבלי.

ולכ' והוא מאמר סתום, מ"ש בפעם הראשונה ששלח לו שקיים מתנל"א, ומ"ש בפעם השניה ששלח לו שקיים משלו"מ. וכן שינוי המתנות שבפעם הראשונה שלח לו לגין דחמרא ובפעם שניה גרבא, שהוא הרבה יותר. וכן בפעם הראשונה שלח לו אטם, דהיינו ירך, ובשניה עגיל.

והפ"מ פי' דעגיל הוא עוגה, אבל הריטב"א העתיק עיגלא תליתא, וכן הוא בשאלתות פ' ויקהל (אבל נוסחת השאלתות שונה מס"ש בירושלמי ומגי' הריטב"א בעיקר הסיפור עיי"ש ובהעמק שאלה שם).

ועיין בריטב"א שם פי' דבראשונה ששלח לו מתנה מועטת לפי עשרו א"ל שאינו יוצא בזה יד"ח משלו"מ, רק יד"ח מתנל"א, ובשניה ששלח לו מתנה מרובה א"ל שהוא דרך משלו"מ.

ושמא הרמב"ם יש לו פירוש אחר בסוגיא זו, דבראשונה ששלח לו ירך אחד, וחד לגין דחמר, שירך הוא מנה אחת של בשר, שלח לו שבזה קיים מתנל"א, אבל לא משלו"מ, דביין אינו יוצא יד"ח משלו"מ, שאינו אוכל, ואילו ירך אינו כ"א מנה אחת. ושוב שלח לו עגל שלם וגרבא דחמרא ושלח לו שבזה קיים משלו"מ, דבעגל שלם יש כמה מנות בשר. (רק ק' בשניה למה שלח לו יין כלל, גם למה הרבה בשיעור היין).

ובאמת בקרא כתיב והיה לך למנה (שמות כ"ט כ"ו), וקאי על כל החזה, וכן כתיב תהיה לו שוק הימין למנה (ויקרא ז' ל"ג), וקאי על כל השוק, הרי שאבר שלם נקרא מנה. וא"כ מדוייק מאד דע"י ירך אחד לא קיים משלו"מ, שאין זה שתי מנות לאיש אחד, משא"כ ע"י עגל שלם, שיש בו כמה מנות של בשר.

שו"ר בפי' ר"ח בסוגיין וז"ל ר' יהודה נשיאה שלח לר' הושעיא ירך של עגל שלישי לבטן וקנקן יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים, כלומר נתינת אביונים נתת לי מנה אחת והיא הירך, חזר שלח לו עגל וג' קנקני יין כו' עכ"ל, הרי שגם הוא גורס כגי' הירושלמי, ומפרש בהדיא הטעם שלא קיים משלו"מ בתחילה משום שלא היה כ"א מנה אחת, וע"כ דס"ל שהיין לא עלה למנה דבעינן אוכלים דוקא. ולא ביאר ר"ח בהדיא במה קיים משלו"מ בשניה אבל נראה ברור כנ"ל דבעגל שלם יש כמה מנות של בשר, הרי ממש כדברינו.

וזהו מקור הרמב"ם דבשתי מנות של בשר מקיים מצות משלו"מ. אבל בשאר מינים הרי אשכחן לרבה ולמרי בר מר דשלחו ב' מינים. והחילוק מבואר, דשתי מנות של בשר, היינו שני חלקי גוף הבהמה, הרי הם בעצם שתי מנות, כפשטא דקראי הנ"ל דהתורה קראה לשוק אחד מנה וכן לחזה אחד מנה. וכ"ש ב' מנות מב' בהמות. משא"כ בשאר מינים כל שהוא מין אחד בעצם הוא מנה אחת.

ו. גם לנוסחת כת"י התימניים דהרמב"ם משוה בשר למיני תבשיל דבשניהם אי"צ ב' מינים, נראה לפרש הכל על דרך הנ"ל, רק בתוספת אחת דגם שני תבשילין ע"י שנתבשלו בנפרד נחשבים לב' מנות, ודמי לב' מנות בשר שהם בעצם מנות שונות. ורק בדבר שאינו לא בשר ולא תבשיל הוא דצריך ב' מינים שונים דכל שהוא ממין אחד הוא בעצם מנה אחת וק"ל.