תפילת הערב אין לה קבע

ברכות (כו.) במשנה, תפילת הערב אין לה קבע. ובגמ' (כז:) מאי אין לה קבע כו' כמאן דאמר תפילת ערבית רשות.

אבל הגר"א בשנות אליהו משמע שביאר המשנה באופן אחר וז"ל אין לה קבע, פי' אין לה זמן בפנ"ע אלא זמנה בזמן שאין יכולין להתפלל שאר תפילות דהיינו בין מנחה לשחרית. ולר' יהודה מתפלל מנחה עד פלג המנחה ומתחיל זמן מעריב מפלג המנחה ואילך, ולרבנן שזמן המנחה עד הערב מתחלת זמנה מערב. ולפ"ז אתו שפיר מש"א רב צלי של שבת בערב שבת ש"מ דהלכה כר' יהודה, דלכ' מאי תלי זמן מנחה במעריב ובמעריב לא מצינו שפליגי ר' יהודה ורבנן, אלא לפי מ"ש הוא שפיר ע"כ. ולכ' תמוה שהוא נגד פי' הגמרא. [וגם לוא יהיבנא דמאיזה טעם היה ניחא ליה להגר"א לפרש המשנה שלא כדברי הגמ', אבל איך יביא הגר"א ראיה לפירושו מדברי הגמ' גופא.]

וכבר דשו בזה הולכי עקלקלות.

ב. והנה הגר"א הביא ראיה לפירושו מסוגיית הגמ' (כז.) א"ר חסדא נחזי אנן מדרב צלי של שבת בערב שבת מבעו"י ש"מ הלכה כר' יהודה ע"כ. דלכ' קשה מה ענין זה אצל זה גם אי ס"ל לרב כר' יהודה לענין זמן תפילת המנחה שהוא עד פלג המנחה אבל מהיכ"ת יתחייב מזה שזמן תפילת הערב יתחיל תיכף מפלג המנחה, והרי חזי' דתפילת שחרית לר' יהודה זמנה עד ד' שעות ומ"מ זמן תפלת מנחה אינו מתחיל עד כמה שעות אח"כ. [ועי' שו"ת בית הלוי ח"א סי' ט' מה שתי' דבאמת זמן תפילת המנחה היה צ"ל עד הערב אפילו לר' יהודה רק טעמא דר' יהודה משום דס"ל דזמן תפילת ערבית מתחיל מפלג המנחה ולכן צריך לגמור מנחה קודם זה עיי"ש והוא תמוה דבהדיא תניא (כו:) ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בה"ע קרב והולך עד פלג המנחה.] ולזה ביאר הגר"א דמתני' היא זו דתפילת הערב אין לה קבע היינו שאין לה זמן קבוע אלא מתחיל זמנה תיכף עם גמר זמן תפילת המנחה.

ג. והנה מסוגיית הגמרא היה משמע לכ' דמה דרב צלי של שבת בערב שבת (ומשום דס"ל כר' יהודה) הוא מעיקר הדין זאת אומרת שלדעתו עיקר זמן תפילת ערבית הוא מפלג המנחה. וכן לענין הלכה כיון דמסיק הש"ס דלא איתמר הלכתא לא כר' יהודה ולא כחכמים ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, א"כ מעיקר הדין יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה משום שזהו עיקר זמנו לר' יהודה.

אבל עי' רמב"ם פ"ג תפילה ה"ז וז"ל ויש לו להתפלל תפ"ע של לילי שבתות בער"ש קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה עכ"ל. ומבואר דס"ל דמה דרב צלי של שבת בער"ש היה דרך קולא, דכיון שתפ"ע רשות היה מיקל בזמנה. ויהיה צ"ל דרב לטעמיה דס"ל דהלכה כמ"ד תפ"ע רשות, כמבואר ביומא (פז:).

ד. ובשו"ת שאלת דוד (להג"ר דוד מקרלין זצ"ל בעל ההלכות קטנות) או"ח סי' א' הראה מקור נפתח לדברי הרמב"ם מסוגיית הירושלמי פ"ד ברכות ה"א דאיתא שם רבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים [פי' שרבי ציוה לאבדן להכריז לציבור שיכולים להתפלל תפילת הערב מבעו"י]. ר' חייא בר ווה מפקד לאמוריה אכריזו קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי אמרין עלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. א"ר זעירא כל מן דהוינא עבד כן הוינא מפחד בליליא, לית לן אלא כהדא דר' מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים כו' ע"כ.

פי' דרבי ור' חייא הקילו לציבור להתפלל תפ"ע מבעו"י, ודבי ר' ינאי הקילו דמי שעלה על מטתו ולא התפלל אין מטריחין אותו לירד ולהתפלל כלל. והיינו ודאי כמ"ד תפ"ע רשות [וכי הא דשבת (ט:) דלמ"ד תפ"ע רשות כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה עיי"ש]. וע"ז אמר ר' זעירא דאין להקל כ"כ שלא להתפלל תפ"ע כלל אלא לכל היותר יש להקל כהא דרבי שהתיר לציבור להתפלל מבעו"י.

ומבואר דהכל נאמר דרך קולא וכמ"ד תפ"ע רשות, וכסברת הרמב"ם.

[וע"ע בירושלמי שם דר' יוחנן חולק וס"ל דאין להתפלל תפ"ע מבעו"י, וקאמר עלה ר' זעירא שלא היה צריך לחלוק שהרי ר' ור' חייא התירו להתפלל מבעו"י וכן ר' יוסי ור' חנינא בן תרדיון היו מתפללין של שבת בערב שבת עיי"ש. וע"ע בתוס' (ד:) מש"כ בשם ר' עמרם גאון דבערבית אי"צ לסמוך גאולה לתפילה כיון דקיי"ל תפ"ע רשות. ולפי"ז ר' יוחנן דאמר בגמ' שם שצריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית צ"ל דס"ל תפ"ע חובה. ולמבואר ר' יוחנן לטעמיה שמבואר בירושלמי שלא רצה להתיר להתפלל תפ"ע מבעו"י. ועיי"ש בתוס' שחלק על רע"ג דא"כ היה לנו לפסוק כר' יוחנן דתפ"ע חובה כיון דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. אבל להאמור ניחא כיון שמבואר בירושלמי שר' זעירא אמר שלא היה ר' יוחנן צריך לחלוק נגד כל הני תנאי.]

ה. ועו"כ בתשובה הנ"ל לבאר עפי"ז דברי הירושלמי שם בהמשך דמייתי שם פלוגתא אם תפילת נעילה פוטרת של ערבית (ופלוגתא זו איתא גם בבבלי יומא פז:). ומסיק אילין פלגוותא כאינן פלגוותא מ"ד חובה אין נעילה פוטרת של ערב ומ"ד רשות נעילה פוטרת של ערב ע"כ. ובתוס' יומא שם העירו דהוא לכ' נגד סוגיית הבבלי דשם מבואר דאדרבא מה שאמר רב דתפילת נעילה פוטרת של ערב אזיל דוקא אליבא דמ"ד חובה, אבל למ"ד תפ"ע רשות אי"צ שתפילת נעילה תפטור אותה דבלא"ה אינו חייב להתפלל ערבית. [ואף דרב עצמו ס"ל תפ"ע רשות לדברי האומר חובה קאמר.] וביאר השאלת דוד דהנה נחלקו תנאי ואמוראי בגמ' שם (גם בבבלי וגם בירושלמי) אם זמן תפילת נעילה היא מבעו"י עם נעילת שערי היכל, או משחשיכה עם נעילת שערי שמים. ומבואר להדיא בבבלי שם, דלמ"ד שזמן תפילת נעילה היא מבעו"י אינה פוטרת של ערבית, כיון שאין זמנם שוה. והרי נתבאר מסוגיית הירושלמי הנ"ל דלמ"ד תפ"ע רשות יכול להתפלל ערבית מבעו"י. ולפי"ז מבוארים דברי הירושלמי דלמ"ד תפ"ע חובה א"כ זמנה משחשיכה, ולכן אין תפילת נעילה פוטרתו - דהירושלמי תפס לעיקר כמ"ד דזמן תפילת נעילה היא מבעו"י, וכמה שביאר בשאלת דוד שם דכך היא מסקנת הירושלמי לעיל מיניה שם - שהרי אין זמנם שוים. משא"כ למ"ד תפ"ע חובה א"כ זמנה משחשיכה ולכן אין תפילת נעילה, שזמנה מבעו"י, פוטרתה. משא"כ בבבלי דקאמר רב דתפילת נעילה פוטרת של ערב אפילו אם תפילת ערבית חובה, היינו משום דרב לטעמיה דס"ל דנעילה היינו נעילת שערי שמים שהיא משחשיכה את"ד.

[ומ"מ יש חילוק בין הבבלי והירושלמי דבבבלי מבואר דלמ"ד תפ"ע רשות אי"צ שנעילה תפטור אותה כלל, דבלא"ה אינה חובה, ואילו הירושלמי קאמר דלמ"ד תפ"ע רשות תפילת נעילה פוטרתה, והיינו מסתמא משום שאין לבטלה חינם. אבל עיי"ש בשאלת דוד מה שכתב ליישב שלא יהיה סתירה בין הבבלי והירושלמי גם בזה.]

ו. ולכ' א"כ יש לנו פלוגתא בין הבבלי והירושלמי, דלדעת הירושלמי א"א להתפלל מבעו"י כ"א למ"ד תפ"ע רשות, והוא דרך קולא, ואילו בבבלי מבואר דרב דצלי של שבת בערב שבת היינו טעמא משום דס"ל כר' יהודה דזמן המנחה היא עד פלג המנחה.

אבל נראה שהגר"א בא ליישב שיטת הבבלי עם שיטת הירושלמי, ומפרש דמה שאמרו בגמ' דרב צלי של שבת בערב שבת ש"מ דס"ל הלכה כר' יהודה, הכי פירושו, דודאי עיקר זמנה של תפ"ע הוא משחשיכה בלילה. (ואפילו לר' יהודה דתפילת המנחה עד פלג המנחה אבל תפילת הערב אין זמנה עד הערב משחשיכה.) ומה שרב היקל להתפלל מבעו"י היינו משום דס"ל תפ"ע רשות, כמבואר ברמב"ם ובירושלמי דהא בהא תליא. ורב לטעמיה דבהדיא אית ליה (יומא פז:) דהלכה כמ"ד תפ"ע רשות. ומ"מ אפילו למ"ד תפ"ע רשות ואפשר להקל בזמנה, אבל מ"מ אין להתפלל אותה בזמן תפילת המנחה. דאין זמן תפילה אחת נוגעת בחברתה. ולכך קאמר הגמ' דש"מ דרב ס"ל הלכה כר' יהודה דכבר תמה זמן תפילת המנחה מפלג המנחה.

ז. ולפי דברי הגר"א זהו גופא ביאור המשנה דתפ"ע אין לה קבע, פי' שאין לה זמן קבוע אלא מיד עם גמר זמן תפילת המנחה יכול להתפלל אותה. והיינו משום שתפ"ע רשות. והיינו דקאמר הגמ' דאין לה קבע כמ"ד תפ"ע רשות.

נמצא שלא זו בלבד שאין דברי הגר"א סותרים לדברי הגמרא כלל, אלא שכל כולו בא ליישב סוגיית הבבלי עם סוגיית הירושלמי, והיו לאחדים בידו, ודו"ק.

ח. ויש לעיין בדברי הרמב"ם דלא הזכיר כלל שאין להתפלל ערבית קודם פלג המנחה, וגם לא כתב דאם התפלל מנחה אחר פלג המנחה כחכמים שוב אין לו להתפלל ערבית עד אחר חשיכה, דאל"כ יהיה תרי קולי דסתרי אהדדי. וכמו שכתבו הראשונים. ומשמע דלא ס"ל להרמב"ם סברא זו.

וקרוב לומר דהרמב"ם באמת ס"ל דלא כהגר"א, ודעתו ששיטת הבבלי ושיטת הירושלמי חלוקות זמ"ז, ודעת הבבלי דרב צלי של שבת בער"ש משום דס"ל לרב דזהו זמן תפ"ע מעיקרא דדינא ומשום שפסק כר' יהודה דזמן תפילת המנחה עד פלג המנחה ואז חשיב לילה לענין תפילה (וכמבואר ברא"ש ריש מכילתין) ומתחיל זמן ערבית. ואילו בירושלמי מבואר דמה שאפשר להתפלל ערבית מבעו"י הוא דרך קולא וכמ"ד תפ"ע רשות, ולשיטת הירושלמי לא אשכחן שיהיה תלוי קולא זו בדין תפילת המנחה, ואפשר דאפילו לחכמים שתפילת המנחה היא עד הערב מ"מ יכול להקל להתפלל מנחה מבעו"י. וכן לא אשכחן לפי הירושלמי שיהיה תלוי דוקא בפלג המנחה כלל. והרמב"ם פסק בזה כהירושלמי (ויל"ע למה פסק כהירושלמי נגד שי' הבבלי אמנם מצינו לפעמים שהרמב"ם נמשך אחר הירושלמי אפי' נגד שי' הבבלי במקום ששיטת הירושלמי נראית לי מרווחת יותר) ולכן גם הוא לא תלה קולא זו בפלג המנחה ולא במתי התפלל מנחה, ודו"ק.