נתינת דם על המשקוף וב' המזוזות

א. שמות (י"ב, כ"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף כו'. בפסחים (צו.) תנא ר' יוסף ג' מזבחות היו שם על המשקוף ועל ב' המזוזות ע"כ. ובירושלמי פ"ט פסחים ה"ה: "ותני כן ג' מזבחות היו לאבותינו במצרים משקוף וב' מזוזות. אית תני ד', סף ומשקוף וב' מזוזות. אית תני סף כלי, ואית תני סף אסקופה. מ"ד סף כלי ואת הספות והמזמרות והמזרקות (מלכים א' פרק ז'), מ"ד סף אסקופה בתתם ספם את ספי (יחזקאל פרק מ"ג). מ"ד כלי ניחא מן הדם אשר בסף, מ"ד סף אסקופה מה מקיים סף כלי? מביא סף כלי ונותן על האסקופה וטובל ומזה" ע"כ. ואינו מובן, מה מקשה הירושלמי "מ"ד סף אסקופה מה מקיים סף כלי?", הרי מ"ד זה סובר באמת שסף אינו כלי. והק"ע פירש שייתורא קא דריש, דלמה כתיב בקרא ב' פעמים "וטבלתם בדם אשר בסף", ו"מן הדם אשר בסף", ש"מ שחד הוא כלי וחד הוא אסקופה. ומלבד שהוא סתום בדברי הגמ' גם הרי מ"ד סף כלי ע"כ אינו דורש ייתור זה לומר דחד סף הוא כלי וחד הוא אסקופה, וא"כ מהיכ"ת לדרוש כן למ"ד סף אסקופה.

ולענ"ד נראה להגיה בירושלמי ובמקום "מה מקיים סף כלי" צ"ל "מה מקיים מן הדם אשר בסף", ונמשך אשלפניו, דקאמר דלמ"ד סף כלי ניחא מן הדם אשר בסף, ששייך טבילה בדם שבכלי, אבל למ"ד סף אסקופה איך שייך טבילה באסקופה. ומתרץ "מביא כלי (ולא "מביא סף כלי") ונותן על האסקופה וטובל ומזה". שהיה נותן כלי על האסקופה כדי שיוכל לעשות טבילה באזוב. אבל עכ"פ "סף" דקרא הוא אסקופה. ונראה שכך פירש הפ"מ גם אליבא דגירסת הספרים שלנו, אבל עפ"י הגהה זו הוא מרווח יותר, ואינה הגהה מרובה.

ב. ועיין במכילתא לפ' בא: "ולקחו מן הדם שומע אני בין ביד בין בכלי ת"ל אשר בסף מגיד הכתוב שעוקר וחוקק בצד האסקופה (גי' הגר"א: שחוקק עוקה בתוך האסקופה) ושוחט בתוכה. ואין סף אלא אסקופה שנאמר בתתם סיפם את ספי וכתיב וינועו אמות הספים (ישעיהו פרק א'), דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אין סף אלא כלי שנאמר והספות והמזמרות והמזרקות כו'" ע"כ. והיא אותה פלוגתא שמצינו בירושלמי כנ"ל. אלא בעוד שהירושלמי מקשה למ"ד סף אסקופה איך מתקיים טבילת האזוב באסקופה, ומתרץ שהיה מניח כלי על האסקופה, המכילתא קאמר בשם ר' ישמעאל שעשו חפירה באסקופה עצמה ושחטו לתוכה. וצ"ע למה מיאנו בזה בירושלמי.

ולפלפולא אמינא, דעיין חולין (מא.) אין שוחטין בגומא אבל עושה גומא בתוך חצירו כדי שיכנס הדם בתוכו, ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים ע"כ. ובירושלמי פ"ט כלאים ה"א מקשה ממשנה זו על רב דקאמר כל דבר שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וכן מקשה על רב מכמה ברייתות. ומסיק הירושלמי "אילין פליגין על רב ולית להון קיום". והפ"מ פי' שאין קיום לדברי רב. אבל הקרבן נתנאל שבת פכ"ב סי' ט' כתב שמשמע מדברי הרא"ש שמפרש שאין קיום לאלו הברייתות, וכן צ"ל שאין קיום לאותה משנה (היינו דרב תנא הוא ופליג). [והתוס' חולין שם כתבו שהבבלי חולק על הירושלמי בזה וסובר שאין מאותה משנה קושיא לרב שבחצר יש טעם אחר שאינו מחקה את המינים כי הרואה אומר לנקר חצירו הוא צריך ע"ש]. נמצא שדעת הירושלמי כי אף שהמשנה מתירה לעשות גומא בתוך חצירו שיכנס הדם לתוכו, אבל אליבא דהלכתא אסור אפילו בחדרי חדרים.

וא"כ המכילתא דקאמר שחקקו עוקה בתוך האסקופה ושחטו לתוכו הוא כמשנה שבחצר מותר, אבל אליבא דהלכתא לדעת הירושלמי אסור לעשות כן, ושפיר מקשה הירושלמי א"כ איך מתקיים וטבלתם בדם אשר בסף, והוצרכו לומר ששחט לתוך כלי והניח הכלי על גבי האסקופה ודו"ק.

ומ"מ חידוש לומר שגם בזמן פסח מצרים היה איסור שלא לחקות את המינים.

ולכן נראה באופן אחר שלדעת ר' ישמעאל ששחטו לתוך עוקה שבאסקופה נמצא שקבלת הדם היתה ע"י עוקה זו, וא"כ לא היה כעין נתינה על המזבח, שהרי קבלה בכלי היא עבודה קודמת לזריקה על המזבח. ויהיה דעת ר' ישמעאל כמ"ד ג' מזבחות היו להם לישראל במצרים. אבל האסקופה לא היה כמזבח כלל. וכן באמת מדוייק שבהמשך המכילתא שם קאמר ג' מזבחות היו להם לישראל, ור' שמעון אומר ד'. והנצי"ב בהעמק דבר כאן ובברכת הנצי"ב על המכילתא שם כתב להגיה "ר' ישמעאל" במקום "ר' שמעון", שהרי לדעת ר' ישמעאל שסף הוא אסקופה היו ד' מזבחות. אבל למבואר אינו כן, שאף שסובר ר' ישמעאל שסף הוא אסקופה אבל כיון ששחטו לתוך עוקה שבאסקופה שימשה הסף לקבלת הדם ולא דמי למזבח כלל.

והירושלמי דמקשה למ"ד סף אסקופה איך מתקיים וטבלתם בדם אשר בסף, היינו אליבא דהתנא דד' מזבחות היו להם לישראל, כמו שמובא בסוגיא שם דאית תני ד' מזבחות היו, והוא דעת ר' שמעון במכילתא, וגם ר' שמעון הרי ע"כ סובר שסף הוא אסקופה. ולדידיה ע"כ קבלת הדם היה בכלי, ואח"כ היתה נתינה על האסקופה, דומיא דמזבח שהזריקה היא אחר קבלת הדם. ולדעתו מקשה הירושלמי שפיר איך מתקיים טבילת האזוב בדם אשר בסף. ומתרץ שהניח הכלי על גבי האסקופה.

וא"ת סוכ"ס אמאי לא תירץ הירושלמי שאחר שקיבל בכלי שפך הדם לעוקה שבאסקופה. איה"נ דהו"מ לתרץ כן, אבל יותר פשוט לתרץ שהניח הכלי על האסקופה. רק ר' ישמעאל הסובר שהאסקופה שימשה לקבלת הדם הוצרך לומר ששחטו ממש לתוך עוקה שבאסקופה, כדי שתהיה קבלת הדם ע"י האסקופה, וק"ל.

[ויל"ע לדעת הירושלמי איך יתכן נתינת דם כשהדם הוא בתוך כלי. הרי לא נגע הדם באסקופה כלל.]

ג. נמצא שגם אליבא דמ"ד סף הוא אסקופה, יש לנו ב' דעות אם שימשה לקבלת הדם, וכדעת ר' ישמעאל ששחטו לתוך עוקה שבאסקופה, וא"כ ג' מזבחות היו. או ששימשה לדין נתינה כעין נתינה על המזבח, וכדעת ר' שמעון שד' מזבחות היו, וכמו שמבאר בירושלמי ששחטו לתוך כלי ואח"כ שמו הכלי על האסקופה.

ולדעת ר' שמעון שד' מזבחות היו, והיה דין נתינה על האסקופה, קשה למה לעיל בפסוק ז' בציווי הקב"ה למשה לא הזכיר כ"א נתינה על המשקוף וב' המזוזות, ולא הזכיר הסף. תינח לר' ישמעאל י"ל דשם לא מיירי כ"א בדין נתינה ולא בדין קבלה. אבל לר' שמעון מאי איכא למימר. וכן בפסוק כ"ג וראה את הדם על המשקוף ועל ב' המזוזות, למה לא הזכיר גם הדם שעל האסקופה.

והנה בתרגום יונתן תירגם סף "מנא דפחרא", וזה תמוה דאף שסובר שסף הוא כלי אבל מנ"ל שהוא כלי חרס. ואין לומר דהוא משמעות לשון סף, זה אינו דהא בקרא דמלכים "ואת הספים והמזמרות כו'" דיליף מינה במכילתא ובירושלמי דסף הוא כלי, הרי מיירי בכלי זהב ע"ש. ועיין במשך חכמה ביאר שהתרגום יונתן מדמה ליה להזייה במצורע בנגעי בתים, שטהרת הבית מע"ז כטהרה מצרעת בתים ע"ש. ולפ"ז נמצא שבנתינת הדם על המשקוף וב' המזוזות מלבד מה שהיה מדין נתינת דם על המזבח, וכדברי הגמ' והמכילתא הנ"ל דג' (או ד') מזבחות היו להם לישראל, היה בזה גם דין הזייה על הבית. ונראה שהדין הזייה הזה היה רק במשקוף וב' המזוזות, שרק שם היתה הנתינה באזוב, אבל נתינת הדם על האסקופה אפילו למ"ד שהיה מדין נתינה על המזבח אבל כיון שלא היה באזוב לא היה מדין הזייה על הבית.

וא"כ י"ל עוד שעיקר האות היה מצד ההזייה על הבית, שהיה לפרישה מע"ז כדברי המשך חכמה, ולכן גבי קרא דוראה את הדם על המשקוף כו' לא הזכיר כ"א הדם שעל המשקוף ועל ב' המזוזות, ולא הדם אשר בסף. וכן בפסוק ז' שלא הזכיר כ"א הנתינה על המשקוף וב' המזוזות י"ל דלא מיירי כ"א בנתינה שהוא מדין הזייה על הבית שזה היה המגין מפני המשחית, וק"ל.

ד. בעיקר דברי הברייתא שג' מזבחות (או ד') היו לאבותינו במצרים כתב החת"ס יו"ד סי' רל"ה דהוא רק מליצה אבל לא היה שם דין מזבח ממש.

ובכלי חמדה כתב שהוא באמת מחלוקת בירושלמי פ"ט פסחים ה"ה. אבל נראה שלא נעלם זה מהחת"ס רק תלוי במחלוקת הפני משה והקרבן עדה בביאור הסוגיא שם. דנחלקו שם בירושלמי תנאי אם דוקין ותבלולין (היינו מומין) פסלו בפסח מצרים, מאן דאמר דפסלי יליף משה תמים, ומ"ד דלא פסלי מצריך שה תמים לאפוקי מחוסר אבר. ומקשה על זה הירושלמי הא מחוסר אבר פסול אפילו לקרבנות בני נח, ולמה לי קרא בפסח מצרים. ומתרץ דתמן (בקרבנות בני נח) יש להם למזבח, משא"כ בפסח מצרים שאין בו למזבח כלום ס"ד שאפילו מחוסר אבר כשר. [ואח"כ אי' בירושלמי ר' חונה בשם ר' ירמיה מכוין דכתיב בה כפרה כקדשים דמי שיש להם למזבח, אבל כתבו הפ"מ והק"ע שצריך למחקו שהוא נמשך מסוגיא אחרת ואינו ענין לכאן דמיירי בעגלה ערופה ע"ש.] ומיד אח"ז קאמר הירושלמי "ותני כן ג' מזבחות היו לאבותינו במצרים כו'", והיא הסוגיא שהבאנו לעיל (אות א'). והק"ע מפרש ד"ותני כן" היינו דתניא כמאן דאמר בעל מום פסול, דכיון דסובר תנא זה שהמשקוף וב' המזוזות היו מזבחות א"כ באמת לא גריעי מקרבנות בני נח ואי"צ קרא דשה תמים למחוסר אבר, וע"כ דקרא אתי למעט בעל מום. ולפירוש זה נמצא שבאמת המחלוקת תנאים אם בעל מום היה פסול בפסח מצרים תלוי אם המשקוף וב' המזוזות היו בדין מזבח. וכדברי הכלי חמדה. אבל הפני משה מפרש ד"ותני כן" היא סוגיא חדשה, וקאי על המשנה שם דהפסח טעון הזייה על המשקוף וב' המזוזות, ועל זה מייתי הירושלמי "ותני כן" שהיה הזייה רק על המשקוף וב' המזוזות, לאפוקי מהמ"ד שמובא שם בהמשך הסוגיא שהיה דין נתינה גם על האסקופה וד' מזבחות היו. ולפירוש זה נמצא שנסתיימה הסוגיא הקודמת בכך שבפסח מצרים אין למזבח כלום, וע"כ שהג' מזבחות אינם בדין מזבח ממש, וכדברי החת"ס.

[באמת משמע מדברי הפ"מ שהסוגיא דדוקין ותבלולין מקומה לפני משנה ה' דהיינו המשנה ד"מה בין פסח מצרים לפסח דורות", והיא שייכת למשנה ד' "הפסח בא בטומאה כו'". ותחילת הגמרא למשנה ה' ד"מה בין פסח מצרים כו'" היא "ותני כן כו'". ולפי זה מוכח כפירושו. ואמנם מנוסחת הירושלמי כמו שהיא בדפוס ויניציא וקורוטשין אין הכרע בדבר, כי שם נדפסים כל המשניות שבפרק ביחד ואח"כ כל הגמרא, רק שבגמרא יש ציונים הלכה א' הלכה ב' כו'. והציון להמשנה ד"מה בין פסח מצרים כו'" היא כבר בסוגיא דלפני הסוגיא דדוקין ותבלולין, על הגמרא ד"תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר כו'". וזה ודאי טעות, דאותה גמרא שייכת ודאי למשנה ד' ד"הפסח שבא בטומאה כו'". וכיון שבלא"ה הציון הוא מוטעה, א"א לדעת מנוסחת הדפוס איפה מתחיל הגמרא על משנה ה'. אבל מכל מקום קשה לומר שהסוגיא דדוקין ותבלולין שייכת להמשנה דלעיל, שהרי ודאי דכל הפלוגתא בדוקין ותבלולין היא בפסח מצרים דוקא, וא"כ מקומה צ"ל אצל משנה ה' ד"מה בין פסח מצרים כו'" שהיא המשנה דמיירי בפסח מצרים. (ועיין במיכל המים שם). ומכל מקום עיקר פירוש הפ"מ ד"ותני כן" היא תחילת סוגיא חדשה בודאי הוא אפשר.]