בנדה כא. אסיקנא דרב יהודה סבר דא"א לפתיחת קבר בלא דם וחכמים חולקים. והרמב"ם(אסו"ב ה:יד) פסק דאפשר לפתיחת הקבר בלי דם אבל רוב הראשונים פסקו כרב יהודה.(ובטהרת הבית (ב:נג) כתב דדעת הירושלמי כרב יהודה אלא דנהגו כחכמים) וכן דעת הרמ"א (קצד:ב) בהדיא. וע"ע ב"י קפח:ג.
ואיתא בשבת קכט. מאמתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה. הסד"ט(קצד:כה) הביא מנהג פולין המובא בשו"ת נחלת שבעה(ב:ט) שאפילו אם ישבה על משבר ולא ילדה נהגו להחשיבה כנדה וחלק עליו דכיון דמדלא ילדה לא מקרי פתיחת הקבר. בחוו"ד (ביאורים שם א) נתן טעם אחר דאין לחוש דרק כשיש השלכת חתיכה טמאה כשיושבת על המשבר אבל כל עוד שאין השלכת חתיכה טהורה. נמצא כשיושבת על המשבר או שאינה יכולה ללכת בעצמה לפי הסד"ט טמאה. אבל לפי החוו"ד עדיין טהורה. לכן בטה"ב (ב:נא-נג) פסק דכל שלא יצא דם אינה טמאה משום ספק כהרמב"ם דפסק כחכמים וספק כהחוו"ד דאפילו ר"י בעי השלכת חתיכה. אבל בשבט הלוי (רמד) פסק דכל יולדת חשש פתיחת הקבר דדינה כנדה הוא משעה שאינה יכולה ללכת כהסד"ט. אבל אם יש לה צירים והרופאים אומרים שפתוח ב או ג אצבעות כל זמן שיכולה לילך עדיין טהורה. (ברם לענין חילול שבת משום פקו"נ עיין בשש"כ ח"א עמוד תצ. וז"ל מהרגע שהאשה מרגישה שהגיעה שעתה ללדת דהיינו שמרגישי צירי לידה סדירים ואפילו ספק אם תלד עתה מחללין עליה את השבת.) ואם נשפך המים בשבט הלוי ובבדי השלחן (שם ס"ק ל) החמירו לחוש לדם שבו. אבל בטה"ב (ב:נג) התיר כל שלא ראתה דם דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכתב שם שגרשז"א העיר שאין קשר לירידת המים לדם לידה
0 comments Leave a Comment