וסתות
אשה שיש לה עת קבוע לראות דם קובעת לה וסת קבוע ובעיא בדיקה בעת וסתה. ובנדה טז. אבעיא להו אי וסתות דאורייתא או מדרבנן. ופירש רש"י(נדה ט.) דבדיקה זו הלמ"מ ולמ"ד וסתות דאורייתא אם בא יום זה ולא בדקה מחזקינן לה טמאה ובדף טז. פירש רש"י דודאי טמאה דהא שמואל סבר דאפילו אם בדקה לאחר זמן ומצאה טהורה עדיין טמאה משום חזקה דאורח בא בזמנו. אבל התוס (טז.) סבר דאם לא בדקה חוששין לראייתה למ"ד וסתות דאורייתא. אבל למ"ד וסתות דרבנן טהורה. ורב נחמן (שם) סבר דדעת רב דוסתות דרבנן ודעת שמואל דוסתות מה"ת. ובברייתא משמע דכן נחלקו ר"מ ורבנן. והא דאיתא במשנה (לט.) הגיע שעת וסתה ולא בדקה ה"ז טמאה אא"כ היא מסולקת דמים. כתב הרא"ש בריש נדה שאר פוסקים דזה רק למ"ד וסתות דאורייתא מכיון דחד אמורא אוקים מתניתן כולה כר"מ. אבל מנדה טז. משמע דפסקינן וסתות דרבנן. וכן הלכה. ולכן פסק הרמב"ם(אסו"ב ה:יב) דכל אשה שיש לה וסת בחזקת טהרה עד שתבדוק ותמצא טמאה. והדבר צריך בירור אמאי שבקינן סתם משנה ופוסקים כחד מ"ד אליבא דרב. ועוד יש לברר נקודת המחלוקת אי וסתות דרבנן או מה"ת דבעו מיניה מרב נחמן. ועיין חזו"א סימן פ דלכאורה ענין הוסתות הוא דאין אנו תולין ג מקריים לג’ סיבות אלא אמרינן שיש כאן סיבה אחת שסבבה את כולם... והכא נמי כיון שראתה באופן מסודר אמרינן דחק בטבעה ובסדר תכונותה לראות כסדר הזה. הלכך יש להסתפק לעת הזאת להבא דיש להעמידה בחזקתה שלא נשתנה טבעה. ונחלקו בזה אי חזקה שלא נשתנה טבעה הוי חזקה אלימתא להעיד על העתיד או לא שסיבת הראייה מורכב ע"י כל מיני תנאים המשנים את עת וסתה. [לפיכך פרישה סמוך לוסתה הוי מה"ת דמידי חשש לא נפקא דצריך אדם להרחיק עצמו שלא לבא לידי איסור ידוע.(ז-ח). והיינו דכתיב והזרתם.] ועיין בטה"ב (צב) בשם החת"ס (יו"ד קמב) דאע"פ דחזקת טהרת האשה עשויה להשתנות כמו כן שעת וסתה עשוי להשתנות דתלוי בבריאות האשה. וכ"כ החוו"ד דכל יום שבוגרת חודלים ימיה. ובמקור חיים כתב דכל היכא דליכא דבר הגורם המסתבר ליכא חזקה. ובבנין עולם כתב דרוב ימי האשה טהורים עדיפה מחזקת אורח בא בזמנו ולכן הוי וסתות מדרבנן.
ועיין חוו"ד (קפד ס"ק י)דמשמע דנקודת מחלוקת אי וסתות מדרבנן או מדאורייתא משום מכיון שיש העדר הרגשה באותה שעה ומה"ת כבדיקה דמיא לכן וסתות מדרבנן או דכיון דלא רמיא עליה אז מה"ת לאו כבדוקה ולכן וסתות דאורייתא. אלא דלפי זה כ"ע יודו דאי יהיבא דעתה ולא הרגישה טהורה מה"ת וא"כ בשוטה כ"ע יודו דוסתות דאורייתא משום דהתם ודאי לאו אדעתה? לכן החזו"א דחה סברא זו והביא כמה ראיות מהגמרא דאין מחלוקת וסתות דאוריתא תלויה בהעדר הרגשה (ג-ו).