הערות בסוגיא דמנורה (מנחות כח.)

-א-

דין כתבניתם בכלי המקדש

א. רש"י ר"פ תרומה (כ"ה ט') עה"פ את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו פי' לדורות שאם יאבד א' מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשה אותם. וכתב ע"ז הרמב"ן וז"ל ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחשת עשה שלמה כ' אמה ארך וכ' רחב עכ"ל. ובפשוטו דס"ל להרמב"ן שלדורות אי"צ לעשות הכלים כתבנית אלו, ואם נאמרו דינים במנורה שצ"ל בגביעים ופרחים וכו' ויתר הדינים הכל אינו מכח המקראות דפ' תרומה אלא מדין הכל בכתב מיד ה' כו' שבדברי הימים. וזה צ"ע דבסוגיא דמנחות (כח.) יליף לכל דיני המנורה מקראי דפ' תרומה, ומשמע שהוא לדורות.

ב. ובחי' הגרי"ז עה"ת כתב דגם הרמב"ן ס"ל שעיקר דיני המנורה והכלים כגון שצ"ל גביעים וכפתרים וכיו"ב הוא לדורות רק שבמשכן נאמר עוד דין שהיה צ"ל כתבנית שהראה בהר דהיינו שיהיו הגביעים והפרחים והכפתרים באותו גודל שהראה הקב"ה למשה, ולכן נתקשה משה במעשה המנורה ואילו בבית שני עשו מנורה של זהב ולא נתקשו. ומה שעשה שלמה את המזבח כ' אמה על כ' אמה וגם לא היה של נחשת כלל אלא מזבח אבנים משום שהמזבח היה מן הבנין ולא מן הכלים, וצורת הבנין של המשכן ודאי לא היה לדורות את"ד הגרי"ז.

ולא הבנתי א"כ מה ראיה מביא הרמב"ן מן המזבח לחלוק על רש"י, הא ע"כ המזבח שאני.

ג. לכ' היה נראה לומר כונת הרמב"ן באופן אחר דהנה רש"י תרתי נקט אם יאבד א' מן הכלים או כשתעשה כלי בית עולמים כגון שלחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, והכונה ששלמה עשה כלים שלא היו במשכן כלל שעשה י' מנורות מלבד מנורת משה וכן י' שלחנות מלבד שלחנו של משה וי' כיורות עם י' מכונות, ולכן אף שלא אבדו הכלים שעשה משה מ"מ היה צריך לעשות כלים חדשים. ולדעת רש"י גם כלים נוספים אלה היו צ"ל כתבנית הכלים שבמשכן.

והרמב"ן מביא לשון רש"י שנקט שני אלה, כשיאבד א' מן הכלים או כשתעשה כלי בית עולמים, וע"ז כותב שאינו אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ויש לדייק מלשונו שאילו אם יאבד א' מן הכלים מודה לרש"י שהוא צ"ל בתבנית זו. ואפשר דהיינו דוקא במשכן אבל בבית עולמים לא, אבל היה נראה לומר באופן אחר שבאמת לא פליג הרמב"ן כ"א לענין הכלים הנוספים שהיו מיוחדים לביהמ"ק, שהם לא היו צ"ל בתבנית זו [אע"פ שיש דעות בגמ' שהיו מדליקים גם בהם והיו מניחים גם עליהם לחה"פ] אבל מנורה א' ושלחן א' וכיור אחד גם הרמב"ן מודה שהיה צ"ל כתבנית שצוה ה' את משה אפילו בבית עולמים, והוא דינא דסוגיא דמנחות דיליף לכל דיני המנורה מקראי דפ' תרומה.

ד. ומה שמזבח החיצון עשה שלמה בתבנית אחר אף שהיה רק מזבח א', משום שלענין המזבח יש גזה"כ ואם מזבח אבנים תעשה לי (שמות כ' כ') שבבית עולמים לא היה מזבח נחשת אלא מזבח אבנים, וא"כ היה מזבח אחר משהיה במשכן, והיה מן הכלים המיוחדים לבית עולמים. אלא שהרמב"ן משיג על רש"י הסובר שגם המנורות הנוספים והשלחנות הנוספים כו' היו צ"ל כתבנית כלים שבמשכן הרי שגם הכלים המיוחדים לביהמ"ק היו צ"ל בתבנית שעשה משה, וא"כ ה"ה למזבח.

ולדעת רש"י יש לחלק דכיון שע"כ נשתנה המזבח לענין שלא היה מנחשת, אלא מאבנים, ממילא יצא מכלל דין וכן תעשו. או יש לחלק כסברת הגרי"ז שהיה מן הבנין ולא מן הכלים.

ה. רק יש לעי' בדין הכיור דאי' ביומא (לז.) בן קטין עשה י"ב דדין לכיור שלא היו לו אלא שנים ע"ש וק' הא אי"ז כתבנית הכיור שנצטוה בו משה והרי מפו' בדברי רש"י דגם בכיור היה דין וכן תעשו לדורות. וכן בכיורות שעשה שלמה שלדעת רש"י גם בהם היה קפידא שיהיו בתבנית שנצטוה משה והרי עי' סדר עשייתם במלכים פרק ז' באריות בקר וכרובים ולא מסתבר שהיה כן במשכן והמקראות במלאכת המשכן אין מזכירים מזה דבר. אבל באמת לק"מ כי בציווי עשיית הכיור בפ' כי תשא לא כתיב כ"א את הכיור ואת כנו ולא נצטוו בפרטי עשייתו כלל וא"כ גם מדין וכן תעשו ליכא קפידא כ"א שיהיה נחשת ושיהיה לו מכונה.

ו. ועי' מלכים א' (ו' כ') ויצף מזבח ארז, ושם (פס' כ"ג) וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב, והק' רש"י למה נגנז מזבח הזהב שעשה משה. ובבהגר"א כתב לפי שמזבח שעשה משה לא היה רק אמה על אמה, ורצה שלמה להוסיף עליו עוד אמה שיהיה כפל כשל משה, שכל המקדש היה כפל, כ' על ס' והמשכן היה י' על ל', לכן צפה התוספת בארז ואח"כ צפה על הארז בזהב עכ"ל. ומדוייק מלשון הגר"א שרק עשה התוספת מארז וצפהו זהב, אבל לא עשה מזבח חדש לגמרי, ולהאמור נראה לומר משום שבאמת היה חייב להיות שם מזבח בתבנית שנצטוה משה, רק שהיה אפשר להוסיף עוד מזבח סביב בתוספת, דוגמת הוספת המנורות והשלחנות, אבל לא שיעקר התבנית הראשונה, ולכן נשאר המזבח שעשה משה, רק הוסיף עוד תוספת מקום מערכה מסביב ודו"ק.

ז. אך ק' לדעת הרמב"ן הסובר שהמזבח של שלמה לא היה צ"ל בתבנית מזבח שעשה משה אפי' לכתחי' א"כ איך ילפי' בגמ' זבחים (סב.) דקרן ויסוד וריבוע מעכבים במזבח לדורות מקראי דהמזבח דכתיבי גבי מזבח של משה, דלמא קרא מגלה דבמזבח של משה כל הני לעיכובא אבל במזבח שעשה שלמה אינם מעכבים. וכמו לענין מידות אורך ורוחב דכתיבי קראי כמה צריכים להיות לכתחי' ומ"מ בביהמ"ק עשה שלמה מידות אחרות וביאר הרמב"ן משום דקראי קאי על המזבח שעשה משה ולא על המזבח שעשה שלמה ה"נ נאמר לענין קראי דקרן ויסוד וריבוע המעכבים בדיעבד מריבויא דהמזבח נאמר שהעיכוב הוא דוקא במזבח של משה.

ולכ' צ"ל דרק מה שאינו מעכב בכלים של משה הוא דלא נאמר בו דין וכן תעשו לדורות, לדעת הרמב"ן, אבל מה שמעכב בכלים שעשה משה מעכב גם לדורות. וכ"כ האור החיים שם ע"ש. אלא שקשה להבין הסברא בזה.

ועוד א"כ מאי מק' הרמב"ן על רש"י שכתב וכן תעשו לדורות, שמא אף רש"י לא נתכוין אלא לדברים שהם לעיכובא בכלים שעשה משה.

אך י"ל דקו' הרמב"ן דאם באנו ללמוד מגזה"כ דוכן תעשו לדורות א"כ באמת אין שום טעם לחלק בין מה שהוא מעכב לבין מה שהוא למצוה בעלמא דהכל הוא בכלל תבנית הכלים ונאמר עליו וכן תעשו. וע"כ דקרא דוכן תעשו לא דרשינן כלל להצריך תבנית זו בבית עולמים. רק מה שלדורות מעכב כל דבר שהוא לעיכובא בכלי המשכן הוא משום שאם חסר דבר שהוא לעיכובא חסר בשם הכלי, וכמו קרן וריבוע ויסוד שהם מעכבים אם חסרם חסר בשם מזבח וזה מעכב גם לדורות בלא קרא דוכן תעשו.

ח. וביותר נראה בזה דעי' ברמב"ן בהשגות על סה"מ מ"ע ל"ג ס"ל דמצות עשיית מנורה אינה פרט במצות עשיית משכן כדעת הרמב"ם אלא פרט במצות הדלקה וכן מצות עשיית שלחן הוא פרט במצות סידור לחה"פ ע"ש וא"כ י"ל דמה שאינו מעכב במנורה ובשאר כלים באמת אינו נוגע למצות הדלקה או סידור לחה"פ או הקרבה רק הוא מכלל ציווי עשיית הכלים וא"כ הוא דין במצות עשיית הכלים. אלא שמצות עשיית הכלים בתבנית זו היתה מצוה לשעה וכשיטת הרמב"ן ר"פ תרומה הנ"ל ולכן לא נמנה עשיית הכלים במנין המצות. אבל מה שמעכב במנורה ובשלחן ובמזבח הוא גם פרט במצות הדלקת המנורה וסידור לחה"פ והקרבת הקרבנות, שא"א לעשות המצוה בלא זה, ובזה מיירי הרמב"ן בסה"מ במש"כ שעשיית המנורה הוא פרט במצות הדלקה כו'. וא"כ הדברים שהם לעיכובא שפיר נוהגים לדורות שהם נכללים במצות הדלקה וסידור לחה"פ והקרבה שהן מצוות הנוהגות לדורות אבל מה שאינו לעיכובא אינו מכלל מצות הדלקה והקרבה וסידור לחה"פ אלא מכלל מצות וכן תעשו שקאי על עשיית המשכן והכלים בתבנית שנצטוה משה וזה לא היה לדורות כ"א לשעה, כמו תבנית המשכן שלכו"ע היה לשעה לבד.

ט. ולפ"ז שמה שמעכב בכלים נוהג לדורות גם להרמב"ן ניחא הסוגיא דמנחות (כח.) דיליף כל דיני המנורה מקראי דפ' תרומה, דכל הדינים הנזכרים שם הנלמדים מקראי דפ' תרומה הם דינים המעכבים כגון באה זהב באה מקשה שהוא לעיכובא דילפי' מקשה מקשה לעכב וכן באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים הוא לעיכובא כמבואר שם עמ' ב' שגביעים כפתרים ופרחים מעכבים זא"ז [ועי' יו"ד סי' קמ"א סע' ח' ובש"ך והגה' הגרעק"א שם] ונראה שהוא נלמד מיתורא דיהיו כמש"נ במקו"א. ועיקר הדין דמצוה בזהב באמת אינו מבואר בגמ' שנלמד מקראי דפ' תרומה, ואפשר שהוא מכלל הכל בכתב מיד ה' כו'. אמנם התוס' שם כתבו שהוא נלמד מקרא דמלקחיה ומחתתיה זהב טהור, אבל התוס' י"ל דס"ל כרש"י שוכן תעשו לדורות קאי אתבנית הכלים.

רק יש לעי' ממה דיליף שם באה זהב באה ככר זהב, ולכ' זה אינו לעיכובא דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב וגם לא כתיב ביה הויה וא"כ אינו נוהג לדורות. וכן יש לעי' דבגמ' שם (כט.) מבואר שהקפיד שלמה גם במנורות הנוספות שעשה שיהיו ככר זהב, אבל זה י"ל שלא היה מכח קרא דככר זהב יעשה אותה אלא מכח הכל בכתב מיד ה' כו' אבל על הגמ' דיליף באה זהב באה ככר ק' איך ילפי' זה מקראי דפ' תרומה הא כיון שאינו לעיכובא אינו בכלל הציווי לדורות. וי"ל דאיה"נ רק הגמ' בא ליישב המקראות שלא יהיה זהב מיותר. אבל עיקר דין ככר זהב לדורות אינו מכח קראי דפ' תרומה כ"א הכל בכתב כו'.

-ב-

יישוב המקראות בפרשת המנורה

א. מנחות (כח.) בגמ' מנה"מ [דשבעה קנים ושבעה נרות מעכבים] הויה כתיבה בהו ופרש"י כפתריהם וקנתם ממנה יהיו. דברי רש"י בדקדוק דבגמ' לק' בסמוך דרשי' מקשה והויה וזהב והויה והיינו קרא קמא דפ' מנורה דכתיב ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו. אבל רש"י כאן לא נקט מקרא זה, אלא קרא דלקמן מיניה דכתיב כפתריהם וקנתם ממנה יהיו. וטעמו ברור משום דבקרא קמא כתיב יריכה וקנה, דמשמע קנה אחד, דהיינו הקנה האמצעי. וא"כ משם א"א ללמוד שז' קנים וז' נרות מעכבין. ולכן נקט רש"י אידך קרא דכפתריהם וקנתם ממנה יהיו.

אך ק' תינח קנים אבל נרות מנ"ל דמעכבים וצ"ע.

ב. ויש לעי' למסקנת הגמ' למה לי הך תרי הויות. דלעיכובא דמקשה אי"צ דהא כתיב ב' פעמים מקשה מקשה לעכב. ולעיכובא דזהב אי"צ דבאמת אינו מעכב. ולעיכובא דקנים אי"צ דבלא קנים פמוט אקרי כדאי' בגמ'. וכן בלא ירך כמש"כ תוס' ד"ה דתניא.

ג. ולכ' י"ל דהויה קמא צריך לעיכובא דגביעים כפתרים ופרחים, דמעכבין כדאי' בגמ' לק' (כח:) ולא נתבאר בגמ' שם באמת מנ"ל דמעכבין ומסתבר דהוא מקרא דיהיו. והויה בתרא דקרא דכפתריהם וקנתם ממנה יהיו י"ל דצריך לעיכובא דקנים, ואע"ג דבלא קנים מקרי פמוט אבל ס"ד שיכשר בשנים או שלשה קנים. ומקרא קמא א"א למילף עיכובא דקנים דהא קנה אחד כתיב שם, וכנ"ל. ומקרא בתרא א"א למילף עיכובא דגביעים ופרחים דאין כתיב שם כ"א כפתורים.

ד. אבל ק' דבגמ' דרשינן באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים, וכתבו תוס' והשטמ"ק דע"כ אין הדרשא מקרא קמא דועשית מנורת זהב טהור, דאותו זהב איצטריך לכלל ופרט וכלל. אלא הדרשא היא מאידך קרא כפתריהם וקנתם ממנה יהיו, כולה מקשה אחת זהב טהור. והקשו הא באותו קרא לא כתיב כ"א כפתריהם וקנתם, ולא גביעים ופרחים, ואיך דרשי' מזה באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים. ותי' השטמ"ק דאע"ג דלא כתיב שם כ"א כפתרים וקנים מ"מ מסתמא ה"ה לגביעים ופרחים. ולדבריו יק' א"כ גם עיכובא דגביעים ופרחים אפשר ללמוד מהויה בתרא, דכיון שכפתרים וקנים מעכבים מסתמא ה"ה לגביעים ופרחים, והדרא לדוכתה הקושיא למה לי הויה קמא כלל.

אבל התוס' ד"ה דתניא כתבו באופן אחר קצת דאע"ג דלא כתיב בקרא זה כ"א כפתרים מ"מ דרשינן באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים משום דכתיב כולה מקשה א' זהב טהור דכולה משמע כל המנורה. וא"כ לדידיה נראה דניחא דההויה דאותו פסוק כתוב לפני כולה דכתיב כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כולה מקשה א' זהב טהור וא"כ י"ל דההויה לא קאי אכולה כ"א אכפתרים וקנים לבד וא"כ צריך שני הפסוקים קרא קמא לעיכובא דגביעים ופרחים וקרא בתרא לעיכובא דקנים. אבל לשטמ"ק ק'.

ה. ונראה דגם לשטמ"ק ניחא דהויה קמא איצטריך לעיכובא דירך, דבקרא בתרא לא כתיב כ"א כפתריהם וקנתם, ואע"ג שכתב השטמ"ק דמסתמא ה"ה לגביעים ופרחים, אבל פשוט לחלק בין גביעים ופרחים לבין ירך.

ואע"ג דהתוס' כתבו דהיה יכול הש"ס להקשות דכמו דאמרי' באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים כמו"כ נאמר באה זהב באה ירך, הרי דס"ל להתוס' דגם ירך הוא בכלל משמעות דקרא בתרא, וא"כ למה לי הויה קמא. ועוד דתי' התוס' דה"ט דל"א כן דבאה זהב באה ירך, משום דבלא ירך לא מקרי מנורה, וא"כ ודאי לא איצטריך קרא לעיכובא דירך. אבל התוס' בזה לשי' דס"ל דמה דדרשי' באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים אע"ג דבקרא לא כתיב כ"א כפתרים וקנים היינו משום דכתיב כולה, דמשמע כל המנורה, אשר ממילא ה"ה לירך דהוא בכלל כולה. אבל להשטמ"ק הסובר דמה דדרשי' באה זהב באה גביעים כפתרים ופרחים הוא משום דכיון דכתיב כפתרים מסתמא ה"ה לגביעים ופרחים, אין לדון מזה לירך, ואין צריכים לחדש דבלא ירך לא מקרי מנורה. וממילא דלדידיה שפיר י"ל דהויה קמא איצטריך לעיכובא דירך.

ולהתוס' אע"ג דאי"צ קרא קמא לעיכובא דירך, אבל לדידהו בלאו הכי ניחא דצריך קרא קמא לעיכובא דגביעים ופרחים, וכנ"ל (אות ד') ודו"ק.

-ג-

עוד בהנ"ל

מנחות (כח.) גמ' אי אמרת בשלמא מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה היינו זהב זהב מקשה מקשה כו' הנה מסקנת הגמ' דבאה זהב באה מקשה לא באה זהב לא באה מקשה, וא"כ צ"ל דמאי דקאמר דמקשה לעיכובא היינו דמעכב במנורת זהב. אבל בשאר מיני מתכות אין מקשה לעיכובא. ולפי זה קשה לי מאי קשיא להגמ' דאיך אפש"ל דזהב לעיכובא ומקשה למצוה דא"כ זהב זהב מקשה מקשה למה לי, הא אפשר שפיר לקיים זהב זהב מקשה מקשה, דכמו למסקנת הגמ' דזהב למצוה ומקשה לעיכובא דרשי' מקשה זהב לומר דבאה זהב באה מקשה, כמו"כ לס"ד דהגמ' דמקשה למצוה וזהב לעיכובא היה אפשר לדרוש להיפך, באה מקשה באה זהב, באה גרוטאות אינה באה זהב, ועיכובא דזהב נוקים במנורה שהיא מקשה. וא"כ מתקיימים שפיר כל הני קראי, דנדרוש זהב זהב לעיכובא, ומקשה מקשה נדרוש חד לגופה דמצוה במקשה, ומאידך נדרוש באה מקשה באה גביעים כפתרים ופרחים, באה גרוטאות אינה באה גביעים כפתרים ופרחים. ומקרא דככר זהב נדרוש באה זהב באה ככר, אינה באה זהב אינה באה ככר, דהא משכח"ל מנורה שאינה של זהב במנורה של גרוטאות שאי"צ להיות של זהב.

וי"ל דא"כ מייתרא קרא דפ' בהעלתך עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דבגמ' דריש לה היא ולא חצוצרות, והיינו לפי ההנחה דמקשה במנורה היא לעיכובא, ודרשי' דבחצוצרות אינה לעיכובא. אבל אם גם במנורה אין מקשה לעיכובא, א"כ מה שייך לדרוש היא ולא חצוצרות, ודו"ק.

-ד-

אם יש שופרות על הקרבנות

מנחות (כח.) תוס' ד"ה חצוצרות, הק' כיון דבעי' חצוצרות של כסף א"כ מאי קאמר הגמ' בע"ז המשתחוה לבהמה קרנה מהו לחצוצרה. ותי' בחד תירוץ שהגמ' שם באמת מתכוין לשופר ולא לחצוצרה. אלא שדחו תירוץ זה כי בגמ' בע"ז שם מוכח דמיירי במכשירי קרבן, ועל הקרבנות היו תוקעים בחצוצרות ולא בשופרות.

ויש לעי' דעי' ר"ה (כו:) במשנה מבואר שבר"ה היו תוקעים בשופר ושתי חצוצרות מן הצד, ובתעניות היו תוקעים בחצוצרות ושופרות מן הצד, ומבואר בגמ' שם (כז.) דאף שבגבולין מצות התקיעה בר"ה היא בשופר לבד, ובתעניות מצותה היא בחצוצרות לבד, אבל במקדש היו לעולם תוקעים בשניהם, דדרשי' בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', לפני המלך ה' בעי' חצוצרות וקול שופר.

וא"כ ק' מאי קשיא להו להתוס' אף שהתקיעות על הקרבנות הם בחצוצרות, אבל במקדש כל מקום שיש חצוצרות היו תוקעים גם בשופר.

ובאמת המנ"ח הק' על הרמב"ם שלא הזכיר בשום מקום שיהיו תוקעים גם בשופרות על הקרבנות, ולמה לא נאמר גם לענ"ז הדין דבחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.

ועי' בס' ישמח אב (ח"א) עמ"ס ר"ה (סי' ב') מה שכתבנו לבאר דבאמת לא היו שופרות על הקרבנות, ונראה שמדברי התוס' בסוגיין ראיה לזה כנ"ל.

-ה-

עוד בענין תקיעות על הקרבנות

א. מנחות (כח.) תוד"ה חצוצרות בסו"ד ועל הקרבן לא היו תוקעים בשופר אלא בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' עכ"ל. קשה, דכבר הוכיחו התוס' לעי' מהמשנה בתמיד דלדורות היו תוקעים בחצוצרות. וא"כ כשהיה ס"ד להתוס' לתרץ דהגמ' בע"ז מיירי בשופר, ע"כ לא היתה הכונה לתקיעה על הקרבנות כ"א לתקיעות דר"ה ויובל. דאי"ל דהכונה לתקיעת הלויים, כי זהו התי' האחר בתוס', ועוד דא"כ מאי מדחה מקרא דותקעתם בחצוצרות. וא"כ היה מספיק להו להתוס' לדחות תירוץ זה במה דבגמ' בע"ז מבואר דמיירי במכשירי קרבן, וממילא דהדרא לדוכתה הקושיא מכח המשנה בתמיד שהיו תוקעים על הקרבנות בחצוצרות של כסף, ומה יוסיף תת כח קרא דותקעתם בחצוצרות.

ובפשוטו כונת התוס' דיש לעי' מה ראיה מייתי תוס' מקרא דותקעתם בחצוצרות דעל הקרבנות תוקעים בחצוצרות ולא בשופר, דלמא קרא מיירי בחצוצרות דמשה אבל לדורות תוקעים בשופר. אבל פשוט דזה אינו סברא כלל לומר שישתנה המצוה מחצוצרות לשופר. רק מכסף לשאר דברים יכול להשתנות מקרא דעשה לך. ולכן לעיל כשדנו התוס' אם לדורות בעי' חצוצרות של כסף הוצרכו התוס' להביא המשנה דתמיד להוכיח דלדורות נמי בעי כסף, דמקרא דותקעתם בחצוצרות ליכא ראיה דלדורות בעי' כסף. כי שמא לדורות יכול לתקוע גם בשאר חצוצרות. אבל עכשיו בסוף דבריהם אין התוס' באים אלא לדחות התירוץ דתירצו דהגמ' בע"ז מיירי בשופר, וזה נדחה בפשיטות מכח מקרא מלא דתקיעה על הקרבנות היא בחצוצרות ולא בשופר. ואף שגם זה מוכח מהמשנה דתמיד, דתקיעה על הקרבנות היא בחצוצרות ולא בשופר, ממה דתנן שהיו תוקעים בחצוצרות של כסף, מ"מ כיון שלנקודה זו יש הוכחה מקרא, לא נמנעו התוס' מלהביאה, ולא סמכו על ההוכחה מהמשנה בתמיד.

אבל באמת אי"ז מספיק דכיון דס"ל להתוס' מעיקרא שהיה מקום לומר דלדורות אי"צ חצוצרות כסף, ויכול לתקוע בחצוצרות שנעשו מקרן בהמה, א"כ מה מייתי מקרא דותקעתם בחצוצרות להוכיח שעל הקרבנות לא היו תוקעים בשופר אלא בחצוצרות, הא לכ' חצוצרה הנעשית מקרן בהמה היא היא שופר, ומה חילוק יש בינם. וא"כ תמוה מה מביאים התוס' ראיה מהכתוב דותקעתם בחצוצרות, הא מזה אין ראיה כלל, דשמא החצוצרות שתוקעים בהם הם חצוצרות של קרן בהמה. אלא מאי אית לך למימר, שמהמשנה בתמיד מוכח שחצוצרות צ"ל של כסף, א"כ כיון שבאנו להוכיח מהמשנה בתמיד, כבר מוכח משם גם שתקיעה על הקרבנות היא בחצוצרות ולא בשופר, ולמה צריך להוסיף הראיה מקרא דותקעתם בחצוצרות.

ולכן נראה כונת התוס' דודאי מהמשנה בתמיד הוכיחו שפיר דגם לדורות יש דין כסף בחצוצרות. מדסתם המשנה שהיו תוקעים בחצוצרות של כסף. ומ"מ מאותה משנה אין ראיה שעל הקרבנות היו תוקעים בחצוצרות, כי אפשר דשם לא מיירי כלל מהתקיעות שהם להכשר קרבן. כי עיי"ש תמיד פ"ז מ"ג בתוס' יו"ט הק' דבמשנה סוף סוכה קא חשיב ט' תקיעות שהיו תוקעים על התמיד ג' על כל פרק ואמאי לא חשיב התקיעות שהיו תוקעים שני כהנים על שלחן החלבים כשהניפו בסודרים, שהם התקיעות שהוזכרה בהן שהיו בחצוצרות של כסף. ותי' דהני לסימנא בעלמא. וא"כ מהמשנה שם אין ראיה כלל שהתקיעה שעל הקרבן היא בחצוצרות ולא בשופר. ומה שהתוס' הביאו משם ראיה דגם לדורות יש דין כסף בחצוצרות, משום שאם היה אפשר לתקוע על הקרבן בחצוצרות של שאר מינים, לא מסתבר שהיו מחמירים יותר בחצוצרות שהם לסימנא בעלמא. וא"כ בתחילת דבריהם כשבאו התוס' להוכיח שגם לדורות יש דין כסף בחצוצרות, הביאו שפיר המשנה בתמיד. אבל בסוף דבריהם כשבאו התוס' לבאר שעל הקרבנות היה הדין לתקוע בחצוצרות ולא בשופר, הוצרכו להביא קרא דותקעתם בחצוצרות, כי מהמשנה אין ראיה כי התקיעות דשם שהוזכרה בהן חצוצרות של כסף אינם התקיעות שהם על הקרבן כ"א התקיעות שהם לסימנא בעלמא. ומדברי התוס' ראיה לדברי התוס' יו"ט.

-ו-

סוגיא דכלי שרת של עץ

א. סוכה (נ:) ת"ר החליל דוחה את השבת דברי ר' יוסי בר יהודה וחכ"א אף י"ט אינו דוחה. אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן דר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ואינה דוחה את השבת, אבל שיר של שואבה דברי הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת. אמר רב יוסף מנא אמינא דבהכי פליגי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר מאי לאו בהא קמיפלגי מאן דמכשיר סבר עיקר שירה בכלי וילפינן מאבובא דמשה ומאן דפסיל סבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן מאבובא דמשה. לא דכ"ע עיקר שירה בכלי והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי כו' ואבע"א דכ"ע דעיקר שירה בפה ואין דנין אפשר משאי אפשר והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי קא מיפלגי כו' רבי דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תעשה המנורה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ור' יוסי ב"ר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי ועשית מנורת ריבה זהב טהור מיעט מקשה תעשה המנורה חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט של חרס ע"כ.

וק"ל מסוגיא דמנחות (כח:) תני רב פפא בריה דרב חנין קמיה דרב יוסף מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה של כסף כשרה של בעץ [ב' וע' פתוחות] ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר, של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה א"ל מאי דעתך א"ל בין מר ובין מר כללי ופרטי דרשי מיהו מר סבר מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ומר סבר מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב. אמר ליה סמי דידך מקמי דידי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ורבי יוסי ב"ר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי רבי דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כו' מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת ר' יוסי ב"ר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי כו' ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט של חרס.

ומעתה קשה, כיון דמבואר בסוגיא דסוכה דרב יוסף ס"ל דרבי ור' יוסי ב"ר יהודה שנחלקו בכלי שרת שעשאן של עץ פליגי אם עיקר שירה בכלי וילפי' מאבובא דמשה או עיקר שירה בפה ולא ילפי', א"כ מאי קאמר ר' יוסף לר' פפא בסוגיא דמנחות סמי דידי קמי דידך, מנא ליה דהני תרי ברייתות פליגי אהדדי, הא אפשר דתרווייהו איתנהו, דר' יוסי ב"ר יהודה פוסל של עץ במנורה, ומכשיר בשאר כלי שרת שעשאן של עץ, דבמנורה פסול מכלל ופרט וכלל, ובשאר כלים כשר דילפי' מאבובא דמשה.

ובזה היה אפש"ל דאיה"נ מר' יוסי ב"ר יהודה ליכא ראיה דהברייתות חולקים, אבל מרבי ארבי קשה, דבברייתא קמא פוסל רבי מנורה של מתכת, ובאידך ברייתא מכשיר עכ"פ כלי שרת של מתכת, ואמאי לא ילפי' ממנורה לפסול כלי שרת של מתכת. אבל קשה דעיין רש"י מנחות שם ד"ה מאי דעתך וז"ל דקאמרת דר' יוסי ב"ר יהודה מכשיר בשל אבר ופסל בשל עץ עכ"ל, הרי דמפרש דקושיית ר' יוסף היא מדברי ר' יוסי ב"ר יהודה. והדרא קושיין לדוכתה.

ב. עו"ק דמבואר בסוגיא דמנחות דר' יוסף סובר העיקר כאידך ברייתא דר' יוסי ב"ר יהודה מכשיר כלי שרת של עץ וה"ה מנורה של עץ, דדריש ריבוי מיעוט וריבוי, וא"כ מאי קאמר ר' יוסף בסוגיא דסוכה דר' יוסי ב"ר יהודה דמכשיר כלי שרת של עץ ס"ל דעיקר שירה בכלי וילפי' מאבובא דמשה, ומזה למד ר' יוסף דר' יוסי ב"ר יהודה דס"ל שהחליל דוחה את השבת מיירי בשיר של קרבן ומשום דעבודה היא, דילמא לעולם עיקר שירה בפה וא"א למילף מאבובא דמשה, ומ"מ כלי שרת של עץ כשר דילפי' ממנורה. ובאמת זהו דחיית הגמרא סוכה שם, אבל תמוה דר' יוסף עצמו סובר כן במנחות.

ג. עוד הקשה השפת אמת סוכה שם מאי קאמר ר' יוסף בסוגיא דסוכה דר' יוסי ב"ר יהודה מכשיר כלי שרת של עץ משום דילפי' מאבובא דמשה, הא אדילפי' מאבובא דמשה לקולא ניליף ממנורה לחומרא. אך בזה באמת היה אפש"ל דאיה"נ רק ר' יוסף לטעמיה דס"ל בסוגיא דמנחות דאף מנורה של עץ כשר לר' יוסי ב"ר יהודה. אלא דא"כ קשה ביותר משה"ק דלמה לן למילף הכשר כלי עץ מאבובא דמשה כלל, ניליף ממנורה.

ד. ועי' בגמ' מנחות שם עמ' א' דרשי' מנורה היתה באה מן הזהב כו' משאר מיני מתכות כשרה ע"ש ומבואר דעכ"פ מצוה טפי בשל זהב וק' נהי דכתיב ועשית מנורת זהב אבל כיון שאנו דורשים אותו בכלל ופרט וכלל א"כ מנא לן כלל דיש מצוה טפי בשל זהב. ונראה שזהו כונת התוס' שם ד"ה דתניא שכתבו דקרא דועשית מנורת זהב טהור אתא לכלל ופרט וכלל, וקרא דמלקחיה ומחתותיה זהב טהור אתא לגופיה דמצוה בזהב, דאין כונתם לדברי השטמ"ק אות א' דאתא לרבות דאפי' המלקחים והמחתות יעשה זהב, דאי"ז משמע בלשון התוס', רק כונת התוס' דאתא לאשמעי' במנורה גופה שמצוה בזהב, דמקרא דועשית מנורת זהב טהור לא ידעי' זה, דהוא נדרש בכלל ופרט וכלל. ולכן צריך קרא דמלקחיה ומחתותיה זהב טהור ללמד שמצוה בשל זהב. ואע"ג דבאמת פשטא דקרא דמלקחיה ומחתותיה זהב טהור משמע דאתא לרבות דאפילו הכלים צ"ל של זהב צ"ל דמ"מ מק"ו ידעי' דכ"ש מנורה עצמה מצותה לכתחילה בשל זהב.

ומ"מ ר' יוסף אפשר דלית ליה הך כלל ופרט וכלל, וסובר דקרא דועשית מנורת זהב טהור אתא למצוה, ותיעשה המנורה מרבה שאר מינים בדיעבד [וקרא דמלקחיה ומחתותיה זהב טהור כמש"כ השטמ"ק דאפילו כלים אלה צ"ל של זהב] רק ס"ל דמ"מ מריבויא דתיעשה המנורה אין לרבות כ"א דומיא דזהב דהיינו מתכות. אלא דמאבובא דמשה ילפי' אפילו של עץ דכשר לכלי שרת וממילא דאפי' למנורה כשר, דחשיב ג"כ דומיא דמנורה.

או אפשר דר' יוסף ס"ל דלכו"ע דרשי' כללי ופרטי וא"כ מכלל ופרט וכלל דרשי' כעין זהב, אלא הא גופא מה נחשב כעין זהב תלוי, דאם לא מצינו כלי שרת בעלמא של עץ נאמר דכעין זהב היינו מתכת דוקא, אבל אם מצינו באבובא דמשה דגם כלי שרת של עץ כשר א"כ כבר נאמר דכעין זהב היינו דבר שכשר בעלמא לכלי שרת. ונאמר דגם עץ הוא כעין הפרט.

ה. וסוגיא דמנחות דקאמר דרבי ור' יוסי ב"ר יהודה פליגי אם דרשינן כללי ופרטי או רבויי ומעוטי אי"ז מדברי ר' יוסף עצמו רק סתמא דהש"ס קאמר כן וכמסקנת הסוגיא בסוכה דאתותיב ר' יוסף הסובר דנחלקו רבי ור' יוסי ב"ר יהודה אם עיקר שירה בפה או בכלי, ולכו"ע א"א למילף מאבובא דמשה, וא"כ לא מצינו בעלמא כלי שרת של עץ, ולא חשבי' לכעין הפרט כ"א מתכת דוקא.

ו. וא"כ ניחא משה"ק מ"ק ר' יוסף במנחות סמי דידי קמי דידך דסתרי ברייתא דר' יוסי ב"ר יהודה פוסל מנורה של עץ לברייתא דר' יוסי ב"ר יהודה מכשיר כלי שרת של עץ, והקשינו דמהיכ"ת דסתרי הני תרי ברייתות, נאמר דכלי שרת בעלמא ילפי' מאבובא דמשה, רק במנורה פסול מכלל ופרט וכלל. ולמבואר אי"ק חדא דאם איתא דילפי' מאבובא דמשה אף מנורה היה צ"ל כשר דכבר היה של עץ ג"כ נחשב כעין זהב, מצד דשניהם כשרים לכלי שרת בעלמא. ועוד דאם מנורה של עץ פסול מכלל ופרט וכלל אף כלי שרת של עץ פסול דאדילפינן מאבובא דמשה לקולא ניליף ממנורה לחומרא.

ז. וכן אי"ק משה"ק איך קאמר ר' יוסף בסוגיא דסוכה דר' יוסי ב"ר יהודה ורבי פליגי אם עיקר שירה בפה או בכלי דאם עיקר שירה בכלי ילפי' כלי שרת מאבובא דמשה, הא בסוגיא דמנחות דעת ר' יוסף דמנורה של עץ כשר לר' יוסי ב"ר יהודה דדרשי' ריבויי ומיעוטי וא"כ למה צריך לומר דעיקר שירה בכלי ולמילף הכשר כלי שרת של עץ מאבובא דמשה, ניליף ממנורה של עץ דכשר מריבויא דתיעשה המנורה. ולנ"ל אי"ז מדברי ר' יוסף רק סוגיית הש"ס במנחות קאמר כן למסקנת הסוגיא בסוכה דלא ילפי' מאבובא דמשה אבל ר' יוסף עצמו ס"ל דטעמא דר' יוסי ב"ר יהודה המכשיר מנורה של עץ משום דילפי' מאבובא דמשה דגם של עץ הוא כעין הפרט.

ח. וכן ניחא קושיית השפ"א שהקשה איך ס"ל לר' יוסף בסוכה דלר' יוסי ב"ר יהודה ילפי' כלי שרת של עץ מאבובא דמשה, הא אדילפי' מאבובא דמשה לקולא ניליף ממנורה לחומרא, ולנ"ל אי"ק דר' יוסף לטעמי' בסוגיא דמנחות דס"ל דר' יוסי ב"ר יהודה מכשיר אפילו מנורה של עץ ודו"ק.