בענין גויל קלף ודוכסוסטוס

-א-

א. ברא"ש הל' מזוזה סי' ו' וז"ל והא דאמרינן מזוזה על דוכסוסטוס היינו למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשרה כו' ותפילין אין נכתבות אלא על הקלף בלבד. ומשמע דתרווייהו פסילי אגויל, דמסקינן דתפילין אקלף דוקא ומזוזה על דוכסוסטוס אבל אגויל פסילי. וכן מוכח בפרק המוציא יין (עט:) דס"ת דוקא כשר אגויל אבל לא תפילין ומזוזות דקאמר התם כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה על הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס כשרה, במאי אילימא במזוזה מזוזה אקלף מי כתבינן, אלא לאו אתפילין, ולטעמך תפילין אגויל מי כתבינן אלא כי תניא ההיא בס"ת, כך כתב ר"י ז"ל. וראיתי פה שכותבין אותה אגויל ויראה שכשר על הגויל כיון דכשרה גם על הקלף. דוקא תפילין פסילי אגויל דהא אף בקלף אם שנהו וכתב במקום שיער פסולה, אבל במזוזה דכשרה אדוכסוסטוס במקום שיער ואקלף במקום בשר לא שייך בה שינוי וכשרה נמי אגויל במקום שיער כמו בדוכסוסטוס במקום שיער עכ"ל.

וקשה טובא דמסקנת הרא"ש דבמזוזה כיון דכשרה אקלף במקום בשר ועל דוכסוסטוס במקום שיער כשרה נמי אגויל. אבל תפילין ודאי פסילי אגויל, כמו שהוכיח הרא"ש בשם ר"י מסוגיא דשבת (עט:) דפריך הגמ' בפשיטות תפילין אגויל מי כתבינן. ותמוה, דהמעיין בסוגיא דשבת שם יראה שדברי הגמרא אלה נאמרו אליבא דהס"ד שם דרב אמר דוכסוסטוס הרי היא כקלף ויכול לכתוב תפילין על קלף או על דוכסוסטוס. ומ"מ פשיטא לה לגמ' דעל גויל פסול. הרי דליתא לסברת הרא"ש.

גם הרמב"ם פסק שבדיעבד כותבין מזוזה על גויל, כמו שכותבין על קלף. וקשה כנ"ל מדמקשה הגמ' בפשיטות תפילין אגויל מי כתבינן, והרי מזוזה למסקנת הגמ' היא כתפילין בהו"א, דכמו דס"ד להגמ' דדוכסוסטוס הוא כקלף בתפילין, כך מסקינן דקלף הוא כדוכסוסטוס במזוזה. וא"כ כמו דפשיטא ליה להגמ' בהו"א דאף שתפילין כשרים בקלף או דוכסוסטוס, מ"מ גויל פסול, ה"נ הו"ל לומר למסקנא לענין מזוזה.

ב. ונראה, דהנה הגמ' שם ס"ד דרב קאמר דדוכסוסטוס הוא כקלף וכשר לתפילין. ומק' עלי' מברייתא דתפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס ואם שינה בזה ובזה פסול. ומתרץ הגמ' דמה דקאמר הברייתא תפילין על הקלף היינו למצוה, ומה דקאמר שאם שינה בזה ובזה פסול היינו ששינה וכתב קלף במקום שיער או דוכסוסטוס במקום בשר, ותרווייהו במזוזה. ועוד מתרץ הגמ' אי בעית אימא דלעולם הברייתא פליג ארב, ורב דאמר כאידך תנא דשינה בזה ובזה כשר. ואח"כ קאמר ר' פפא דרב דאמר כתנא דבי מנשה דכתבה על הגויל ועל הקלף ועל דוכסוסטוס כשרה. אבל הגמ' מקשה על ר' פפא שהרי תנא דבי מנשה מכשיר גם גויל, ותפילין אגויל מי כתבינן, וע"כ הברייתא לא לענין תפילין קאמר כ"א לענין ס"ת, ונדחו דברי ר' פפא.

ויל"ע אמאי לא ניחא ליה לר' פפא בשינויי דיהבי הגמ' לפנ"כ, כיון דבלא"ה מוקי ליה לרב כתנאי. ואפי"ת דלא ניחא ליה לאוקמה להברייתא דשינה בזה ובזה פסול במשנה מקום הכתיבה, אבל מ"מ מה עוול מצא באבע"א של הגמ' דרב דאמר כהתנא דשינה בזה ובזה כשר.

ונראה דר' פפא ס"ל דהלשון דקאמר רב שדוכסוסטוס הוא כקלף, משמע שהוא כקלף ממש, וגם לכתחילה יכול לכתוב תפילין על דוכסוסטוס, כמו שכותב על קלף. וא"כ התנא דתפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס הוא ע"כ דלא כרב, ורב דאמר כתנא דבי מנשה שסתם שכותבין על הקלף ועל הגויל, דמשמע ששניהם שוים.

וע"ז מקשה הגמרא דתפילין אגויל מי כתבינן, דזה היה מקובל אצלם שיש הללמ"מ שתפילין על קלף, ואם לדעת ר' פפא לא באה ההלכה למעט דוכסוסטוס ע"כ שבא למעט גויל.

אבל למסקנת הגמ' נדחו דברי ר' פפא, ודברי רב מוקמינן במזוזה ולענין בדיעבד. אבל לכתחילה בעי' דוכסוסטוס דוקא. וכדתניא תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס, ומפרשינן לה דהיינו למצוה. וא"כ ההללמ"מ דמזוזה על דוכסוסטוס לא נתקבלה כ"א למצוה לכתחילה, וממילא שבדיעבד יכול לכתוב על גויל, כמו שכותב בדיעבד על קלף, וכדברי הרא"ש והרמב"ם, ולק"מ מהסוגיא הנ"ל ודו"ק.

-ב-

ג. במש"כ הרא"ש שם וז"ל דוקא תפילין פסילי אגויל דהא אף בקלף אם שנהו וכתב במקום שיער פסול, אבל במזוזה דכשרה אדוכסוסטוס במקום שיער ואקלף במקום בשר ל"ש בה שינוי כו' עכ"ל. משמע מדבריו דכשכותב מזוזה על קלף במקום בשר מלבד מה ששינה מדוכסוסטוס לקלף גם נחשב שינוי לעצמו מה שכתב על מקום בשר ולא על מקום שיער כדין מזוזה. ולכאורה מבואר מזה דס"ל שמקום שיער הוא הלכה במזוזה, ואפילו כשנכתב על קלף, ואינו דין בדוכסוסטוס דוקא.

ד. ובפשוטו שזה תלוי במחלוקת ראשונים דבסוגיא דשבת (עט:) הנ"ל על הברייתא דשינה בזה ובזה פסול מפרש הגמרא דאידי ואידי אמזוזה [היינו לס"ד דהגמ' שם דבמזוזה בעינן דוכסוסטוס דוקא וקלף פסול] הא דכתבינהו אקלף במקום שיער והא דכתבינהו על דוכסוסטוס במקום בשר [ולמסקנא דמזוזה כשירה על קלף ג"כ מבואר בסוגיא דמנחות (לב.) לאידך גיסא דאידי ואידי אתפילין ע"ש]. וקשה למה נקט הגמ' "הא דכתבינהו אקלף במקום שיער", הא גם אם כתבו על קלף במקום בשר פסול כיון דס"ד דבמזוזה בעינן דוכסוסטוס דוקא. ועיין ברש"י שם עמד על זה ופי' וז"ל הא דכתב על קלף אפילו במקום שיער וכ"ש במקום בשר דהלכתא מזוזה במקום שיער עכ"ל.

הרי דס"ל לרש"י שמקום שיער הוא הלכתא במזוזה ואפילו כשנכתב על הקלף.

ולפ"ז למאי דמסקינן דמזוזה כשירה גם על קלף אפשר שיהיה הדין לדעת רש"י שאפילו כשכותב מזוזה על הקלף צריך עכ"פ לכתוב במקום שיער, שלעולם הלכתא במזוזה לכתוב במקום שיער, לא שנא כשכותב על דוכסוסטוס לא שנא כשכותב על הקלף. או אפשר דכמו דההלכה דדוכסוסטוס אינה לעיכובא כמו"כ ההלכה דמקום שיער אינה לעיכובא.

ה. אבל הרמב"ם בפ"א ס"ת ה"ח כתב וז"ל הלכה למשה מסני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער. וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול. אע"פ שכך היא הלמ"מ אם כתב ס"ת על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס כו' וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו על דוכסוסטוס אלא למצוה עכ"ל. ומשמע ברור מדבריו שלעולם צריכים לכתוב קלף במקום בשר ודוכסוסטוס וגויל במקום שיער, ואין חילוק לענ"ז בין ס"ת או תפילין או מזוזה. ואם כתב מזוזה על קלף במקום שיער פסול. וזה ודאי אינו אליבא דרש"י שהרי לדעתו מקום שיער הוא הלכתא במזוזה [ולא נסתפקנו לעיל (אות ד') כ"א אם הלכה זו מעכבת, אבל בודאי מגרע לא גרע]. וע"כ שדעת הרמב"ם שמקום שיער אינו הלכתא במזוזה כ"א הלכתא בדוכסוסטוס, ובקלף ההלכה להיפך שצ"ל במקום בשר דוקא.

וכן הוא דעת התוס' מנחות (לב.) ד"ה אידי ואידי בקושייתם שנקטו בפשיטות דגם במזוזה שכשירה בקלף או בדוכסוסטוס מ"מ אם שינה וכתב על קלף במקום שיער או על דוכסוסטוס במקום בשר פסול, הרי כדעת הרמב"ם.

אלא שהתוס' שם כתבו בתירוץ אחד בשם ר' יוסף שכמו שאם שינה מזוזה מדוכסוסטוס לקלף לא פסל ה"ה נמי שאם שינה למקום בשר לא פסל. ומ"מ משמע שבעיקר הסברא מודה הר' יוסף דמקום שיער הוא הלכתא בדוכסוסטוס, ומקום בשר הוא הלכתא בקלף, ודלא כרש"י, אשר על כן הדין היה נותן כשכותב מזוזה על הקלף שיכתוב במקום בשר כדין קלף, רק שסובר הר' יוסף שבמזוזה הדין הזה שקלף צריך להכתב במקום בשר אינו מעכב כמו שההלכה של דוכסוסטוס אינה מעכבת. [ועיין עוד בס' שלום יהודה (להג"ר אליעזר פלצינסקי) על עניני סדר מועד שהאריך בדברים ישרים בענ"ז.]

ו. ומדברי הרא"ש שכתב שחומר בתפילין שאם שינה לכתוב במקום שיער פסול משא"כ מזוזה שיכול לכתוב קלף במקום בשר או דוכסוסטוס במקום שיער, משמע כדברי רש"י שמקום שיער הוא הלכתא במזוזה, אשר לכן חשיב ליה שינוי במקום הכתיבה כשכותב מזוזה על קלף במקום בשר. אבל לדעת תוס' והרמב"ם הרי זהו דינו של קלף להכתב במקום בשר ואי"ז שינוי כלל.

ז. אבל באמת א"א לומר כן בדעת הרא"ש שהרי בריש הל' ס"ת כתב הרא"ש שס"ת כשר על גויל או על קלף או על דוכסוסטוס [דלא כהרמב"ם שפסל ס"ת על דוכסוסטוס] וכתב עוד שם וז"ל ואמרי' בפרק הקומץ רבה (לב.) קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער עכ"ל, והרי הברייתא הזאת מיירי בתפילין ומזוזה, שתפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס, קלף במקום בשר ודוכסוסטוס במקום שיער, והרא"ש למד מזה לענין ס"ת. ואם איתא שזהו הלכתא בתפילין שצריכים להכתב במקום בשר והלכתא במזוזה שצריכה להכתב במקום שיער א"כ מה זה ענין לס"ת. אלא ע"כ שגם הרא"ש סובר שהוא הלכתא בקלף ובדוכסוסטוס וכדעת הרמב"ם ותוס' ושפיר למד מזה לס"ת שגם בס"ת כשכותב על קלף צריך לכתוב במקום בשר וכשכותב על דוכסוסטוס צריך לכתוב במקום שיער. אבל א"כ קשה בדבריו הל' מזוזה הנ"ל.

ח. הנה עיקר מעיינו של הרא"ש להוכיח שמזוזה כשירה על הגויל ולא דמי לתפילין, ונראה שעיקר כונתו דתפילין פסולים גם כששינה מקלף לדוכסוסטוס לכן גויל ג"כ פסול להם, משא"כ מזוזה שיכול (בדיעבד) לשנות מדוכסוסטוס לקלף ה"ה שיכול לשנות לגויל. וא"כ לא היה הרא"ש צריך לומר כ"א שדוקא תפילין שאם שינה מקלף לדוכסוסטוס פסול שם הוא דפסול גם אם שינה מקלף לגויל, משא"כ מזוזה שיכול לשנות מדוכסוסטוס לקלף ה"ה שיכול לשנות מדוכסוסטוס לגויל. ולמה נחית הרא"ש לדון בדין מקום בשר ומקום שיער כלל. הא פשוט שכיון שכשירה בגויל יכתוב במקום שיער כמו שהוא דינו של גויל כדאשכחן בס"ת.

ונראה בהקדם ביאור עיקר הסברא מה דפשיטא ליה להרא"ש שכמו שאם שינה במזוזה מדוכסוסטוס לקלף דכשירה ה"ה אם שינה לגויל. דמהיכ"ת לומר כן. ונראה הסברא ברורה דכיון דאשכחן שההללמ"מ דמזוזה על דוכסוסטוס נאמרה רק למצוה, ובדיעבד כשירה גם על הקלף, לא מסתבר שנאמרו בהללמ"מ שני עורות מסויימים, חדא למצוה וחד בדיעבד. אלא מסתבר יותר שלא נפרטו עורות מסויימים בהללמ"מ כ"א למצוה, והיינו ההלכה דמזוזה על דוכסוסטוס, אבל בדיעבד לא נאמרו עורות מסויימים למזוזה כלל, אלא כשירה על כל עור בהמה טהורה, וה"ה על הגויל.

רק דחש הרא"ש לבאר דמ"מ שמא תאמר דכמו שמצינו בדוכסוסטוס שנאמרה הלכה בדוכסוסטוס שמקום הכתיבה בדוכסוסטוס הוא במקום שיער דוקא, וכן בקלף מצינו שנאמרה הלכתא בקלף שמקום הכתיבה בקלף הוא במקום בשר, וכמש"נ שדעת הרא"ש כדעת התוס' והרמב"ם שאלה הם הלכות בקלף ובדוכסוסטוס, א"כ היה מקום לומר שגם בעור בהמה טהורה שכשירה למזוזה בדיעבד נאמרה ג"כ הלכה של מקום כתיבה, ושמא מקום הכתיבה שלה היא במקום בשר. וא"כ יפסל גויל במקום שיער. לזה ביאר הרא"ש שע"כ אינו כן דהא חזינן דבמזוזה יכול לכתוב הן על דוכסוסטוס במקום שיער והן על קלף במקום בשר, וע"כ שבדין עור בהמה טהורה לא נתפרט מקום כתיבה כלל.

אבל לכאורה קשה לפירוש זה דשמא לעולם מקום הכתיבה בעור בהמה טהורה היא במקום בשר דוקא, וההכשר בדוכסוסטוס במקום שיער אינו משם עור בהמה טהורה כ"א משם דוכסוסטוס דבודאי למצוה ישנה הלכה של דוכסוסטוס במזוזה. וצ"ל דכיון שבדיעבד דין מזוזה על עור בהמה טהורה אם איתא שמקום הכתיבה בעור בהמה טהורה הוא במקום בשר דוקא לא היתה יכולה המצוה לכתחילה דדוכסוסטוס לעקור מצות עור בהמה טהורה.

ט. ולעיל הבאנו דעת ר' יוסף בתוס' מנחות (לב.) דס"ל דכיון דמזוזה כשירה אם שינה מדוכסוסטוס לקלף ה"ה שכשירה בין במקום שיער בין במקום בשר. והסברא בזה צ"ב. ולנ"ל נראה סברתו שכיון שההכשר בדיעבד לכתוב מזוזה על הקלף אינו משום ששם קלף הוכשר למזוזה, כ"א משום שבדיעבד כשר על כל עור בהמה טהורה, וא"כ ההכשר בדיעבד הוא משם עור בהמה טהורה ולא משם קלף, ובעור בהמה טהורה לא תפיס שם קלף ודוכסוסטוס כלל, וכיון שאין שם שם קלף ודוכסוסטוס ממילא שאין חילוק בין מקום שיער לבין מקום בשר שהם הלכות בקלף ובדוכסוסטוס וק"ל.

-ג-

י. הנה הב"י בהל' ס"ת סי' רע"א דייק מדברי הרא"ש הנ"ל שבמזוזה אם כתב קלף במקום שיער או דוכסוסטוס במקום בשר ג"כ כשר שאין שינוי מקום פוסל במזוזה כלל. וקשה דבריש הל' ס"ת הביא הרא"ש להברייתא דקלף במקום בשר ודוכסוסטוס במקום שיער, ומשמע שהוא לעיכבוא גם בס"ת. וכן בסוף הל' ס"ת הביא מירושלמי שגויל במקום שיער וקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול. ומ"ש ס"ת ממזוזה הרי בשניהם כשרים כל הג' עורות.

יא. ובעיקר דיוקו של הב"י בדברי הרא"ש הרי לפי הנתבאר (בענף ב') לכ' אין הדיוק מוכרח דאפשר שמודה הרא"ש שיש הלכה בקלף שצריך להכתב במקום בשר וכן יש הלכה בדוכסוסטוס שצריך להכתב במקום שיער, וכן בגויל שצ"ל במקום שיער. ומש"כ הרא"ש שבמזוזה ל"ש שינוי שיכול לכתוב על קלף במקום בשר ועל דוכסוסטוס במקום שיער, אין כונתו שה"ה שאם כתב על קלף במקום שיער ועל דוכסוסטוס במקום בשר שג"כ כשר, זה אינו דא"כ למה לא נקט הרא"ש כן שהוא רבותא טפי. רק כונת הרא"ש כמש"נ לעיל דחש לבאר דלא תימא שבמזוזה שכשירה בכל עור בהמה טהורה שמא יש הלכה מיוחדת לעור בהמה טהורה שצריך להכתב במקום בשר, ויפסל גויל במקום שיער. לזה הוצרך הרא"ש לבאר שע"כ זה אינו דהא אשכחן במזוזה שלפעמים כותב במקום בשר, דהיינו כשכותב על הקלף, ולפעמים כותב במקום שיער, היינו כשכותב על דוכסוסטוס, וע"כ שמדין עור בהמה טהורה לא נאמר מקום כתיבה מסויים. אבל הא עכ"פ ודאי שיש מקום כתיבה מיוחד לקלף מדין קלף, וכן לדוכסוסטוס מדין דוכסוסטוס, וכן לגויל מדין גויל.

ולקיים דיוקו של הב"י נצטרך לומר דכיון שמבואר עכ"פ מדברי הרא"ש שההכשר לשנות מדוכסוסטוס לקלף במזוזה אינו משום שנפרט עור מסויים דקלף להיות כשר בדיעבד במזוזה, דא"כ מנ"ל להכשיר אפילו בגויל. אלא ההכשר הוא משום שבדיעבד אי"צ למזוזה כ"א עור בהמה טהורה, וכנ"ל, א"כ בשם עור בהמה טהורה לא תפיס שם גויל קלף ודוכסוסטוס כלל, וממילא דל"ש קפידא במקום שיער או במקום בשר, שהם הלכות בגויל קלף ודוכסוסטוס. וכמו שכתבנו לעיל בדעת הר' יוסף בתוס' מנחות הנ"ל.

יב. רק יקשה ממש"כ הרא"ש ריש הל' ס"ת דקלף במקום בשר ודו"ס במקום בשר. וכן ממש"כ בסוף הל' ס"ת מהירושלמי שאם שינה פסול. אבל למבואר יש לחלק בין מזוזה לבין ס"ת. דבמזוזה הרי אשכחן לכתחילה שיש מצוה בדו"ס. ומ"מ בדיעבד כשירה בכל הג' עורות. וא"כ לא מסתבר שההכשר בדיעבד בכל הג' עורות הוא משום שנפרטו ג' עורות מסויימים הכשירים למזוזה. דהא אם נחתינן להלכה של עורות מסויימים הדין הוא דמזוזה צ"ל על דו"ס. דלא מסתבר שנאמר עור מסויים אחד מהללמ"מ לענין לכתחילה, וג' עורות מסויימים מהללמ"מ לענין בדיעבד. רק מסתבר שהעור המסויים שנתיחדה למזוזה הוא דו"ס בלבד, ובדיעבד אי"צ עור מסויים כלל וכשר על כל עור בהמה טהורה [וכמש"נ שזהו עיקר סברת הרא"ש לדון דכמו שמזוזה כשירה בדיעבד על הקלף ה"ה שכשירה על הגויל. דמהיכ"ת להקיש מזה לזה. רק ע"כ כנ"ל]. אבל גבי ס"ת לא אשכחן חילוק בין לכתחילה לבין בדיעבד כלל, ואפשר שכל הג' עורות כשירים לכתחילה [אבל בבהגר"א סי' רע"א ס"ק ט' כתב אליבא דהרמב"ם דקלף הוא רק בדעיבד, ובאמת ק"ל מנ"ל כן בדעת הרמב"ם הרי הרמב"ם כתב שלא נאמרה ההלכה של גויל בס"ת כ"א למעט דו"ס, ולמה לא כתב שהיא נאמרה גם למצוה, כמו שכתב לענין ההלכה של מזוזה על דו"ס. ומשמע שבאמת גם למצוה אין עדיפות בס"ת לגויל יותר מאשר לקלף, וצ"ע. עכ"פ ברא"ש ודאי לא אשכחן שיהיה מצות ס"ת בגויל יותר מאשר בשאר עורות.] וא"כ שם יתכן שהג' עורות דכשירים היינו שנאמרה הלכה דג' עורות מסויימים כשירים לס"ת דהיינו גויל קלף ודו"ס. ואי"ז משם עור בהמה טהורה כלל רק מג' שמות נבדלים. וממילא דבמזוזה שההכשר (בדיעבד) בקלף ובגויל הוא משם עור בהמה טהורה לא שייך לחלק בין מקום בשר לבין מקום שיער שהוא הלכתא בגויל קלף ודו"ס. אבל בס"ת ההכשר הוא מג' שמות ושפיר קפדינן שיהיה קלף במקום בשר וגויל ודו"ס במקום שיער ודו"ק.

יג. אלא שהב"י עצמו בהל' ס"ת שם דימה דין ס"ת לדין מזוזה דע"ש בטור כתב שאם שינה בס"ת וכתב על קלף במקום שיער או על דו"ס במקום בשר דכשר וכתב הב"י שלמד זה מדברי הרא"ש לענין מזוזה. וצ"ל לדעתו שגם בס"ת לא נאמרה הלכה של ג' עורות מסויימים רק כשר מדין עור בהמה טהורה. ולכן גם בס"ת ל"ש ההלכה דקלף במקום בשר ודו"ס במקום שיער. אבל תמוה שמדברי הרא"ש בהל' ס"ת לא נראה כן, וצע"ג.

[ושמא מש"כ הרא"ש בהל' ס"ת קלף במקום בשר ודו"ס במקום שיער לא בא לאפוקי כ"א דו"ס במקום בשר לבד, משום שאינו מקום כתיבה כלל דלא אשכחן בשום מקום שכותבים על אותו מקום, ואפשר שאינו מקום הראוי לכתיבה כל עיקר. וכן מש"כ הירושלמי שאם שינה פסול נאמר דקאי על גויל במקום בשר דוקא, דג"כ לא אשכחן שהוא מקום הראוי לכתיבה כלל. אבל קלף במקום שיער שהוא מקום הראוי לכתיבה, שהרי זהו המקום שכותבים עליו כשכותב על גויל במקום שיער (כי קלף הוא החלק החיצון של הגויל) כשר בס"ת, כיון שההלכה דקלף במקום בשר ל"ש בס"ת דמכשירים מתורת עור בהמה טהורה. אבל הטור הכשיר אפילו דו"ס במקום בשר וע"ז קאי דברי הב"י ע"ש וא"כ אי"ז מעלה ארוכה.]

-ד-

יד. מש"כ הרא"ש שם בסו"ד "וכשרה נמי אגויל במקום שיער כמו בדו"ס במקום שיער עכ"ל", משמע שההכשר לכתוב על גויל במקום שיער במזוזה הוא אותו הדין שכותב על דו"ס במקום שיער. ואינו מובן, שמקום השיער בגויל הוא מקום אחר ממקום השיער בדו"ס, כי מקום השיער בגויל הוא הצד החיצון של העור הרואה את פני האויר. ואילו מקום שיער בדו"ס הוא מקום הדיבוק כמבואר ברא"ש ריש הל' ס"ת, וא"כ מה ענין זל"ז.

ונראה מוכרח בזה שסובר הרא"ש שההלכה של "מקום בשר" ו"מקום שיער" אינו מצד מקום כתיבה, אלא היא הלכה הקובעת מה הוא הצד החיצון של העור, ומה הוא הפנים. שצריך לכתוב על הצד הפנימי. ובגויל הצד הפנימי הוא לצד השיער. והצד החיצון הוא לצד הבשר. ושוה בזה לדו"ס. משא"כ בקלף הצד הפנימי הוא לצד הבשר, והצד החיצון הוא לצד השיער ודו"ק.

-ה-

טו. והנה מדברי הרא"ש מבואר שדן מסברא שמזוזה כשרה על הגויל, דכיון שההלכה דמזוזה על דוכסוסטוס היא רק למצוה, דהא בדיעבד כשרה גם בקלף, ממילא אין טעם לפסול בגויל. אבל עיין בר"ן שבת שם כתב מקור מן הגמרא שמזוזה כשרה על הגויל מדפריך הגמ' שבת שם מזוזה על הקלף מי כתבינן, ולא פריך מזוזה אגויל מי כתבינן ע"ש, והגר"א העתיקו בהל' מזוזה סי' רפ"ח. ומבואר שסובר הר"ן דאפי' לפי הס"ד דהגמ' דבמזוזה בעינן דוכסוסטוס דוקא, וקלף פסול, מ"מ גויל כשר, וצ"ל שאף שלפי הס"ד דגמ' ההלכה דמזוזה על דוכסוסטוס נאמרה לעיכובא, מ"מ לא נתמעט מכחה גויל. וצ"ב מ"ש מתפילין דפריך הגמ' בפשיטות תפילין אגויל מי כתבינן. והרי דברים ק"ו, אם בתפילין שלפי הס"ד דהגמ' לא בעינן קלף כ"א למצוה, ובדיעבד כשר אף בדוכסוסטוס, מ"מ גויל פסול, א"כ מזוזה שלפי הס"ד צריכה דוכסוסטוס לעיכובא, וקלף פסול בה, כ"ש שגויל היה צ"ל פסול, וצ"ע.

[ויתכן שהר"ן סובר שגויל יש לו לעולם המעלה של קלף ושל דוכסוסטוס, כיון שהוא כלול משניהם. ומה דפריך הגמ' תפילין אגויל מי כתבינן, משום שבתפילין צריך לכתוב במקום בשר. משא"כ מזוזה שדינו בדו"ס לצד שיער, ה"ה שיכול לכתוב אגויל במקום שיער, מדין דו"ס. אבל יהיה בזה הר"ן לשיטתו שקלף הוא הפנימי ודוכסוסטוס הוא החיצוני ע"ש דעתו בזה, ולפ"ז מה שכותבין על דו"ס במקום שיער היינו הרואה פני האויר ממש, והוא אותו מקום שיער שבו כותבין על הגויל. אבל הרמב"ם ס"ל (לפי הכתוב לפנינו, והר"ן היה כתוב בספרי הרמב"ם שלו להיפך וכן הוא ברמב"ם מהד' קאפח עפ"י נוסחאות תימן ע"ש) שקלף הוא החיצון, ודו"ס הוא הפנימי, וא"כ מקום שיער בדו"ס הוא מקום הדיבוק, ואינו אותו מקום שיער כמו מקום שיער בגויל. וא"כ א"א לפרש כן. גם בדעת הר"ן הוא דוחק, דהא ס"ד דגמ' דרב מתיר גם דו"ס לתפילין, והרי דו"ס נכתב במקום שיער, ולמה א"כ לא יוכשר גויל לתפילין מדין דו"ס. וצ"ל דלס"ד דגמ' דדו"ס כשר לתפילין אבל היינו דוקא דו"ס במקום בשר דומיא דקלף. אבל ק' ע"ז דמאי שנא מס"ת דיכול לכתוב על גויל או קלף או דו"ס כמש"פ הר"ן שם ומ"מ בעי דוקא קלף במקום בשר ודו"ס במקום שיער כמש"כ הר"ן שם. וצ"ע.]

ועכ"פ לפי דיוקו של הר"ן מבואר שלפי הס"ד בגמ' שההלכה דמזוזה על דו"ס היא לעיכובא, מ"מ לא באה ההלכה למעט גויל. וא"כ גם למסקנא שההלכה דמזוזה על דו"ס היא למצוה היה צ"ל שאינה באה למעט דו"ס, ויהיה מותר לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס גם לכתחילה. ואילו מלשון הרמב"ם מבואר שלמצוה עכ"פ צריך לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס ולא על גויל.

וא"כ תימה על הגר"א שהעתיק דברי הר"ן בזה, שהרי גם המחבר פסק שם שלכתחילה צריך לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס דוקא, וצ"ע.