לפ' בא
בא אל פרעה גו' ועמדו המפרשים על כך שלא אמר לו הקב"ה איזו מכה יביא. וכמה מפרשים פי' דבאמת הקב"ה לא אמר לו איזו מכה ומשה הבין מדעתו דצ"ל ארבה. ואי' מהרש"ב מפשיסחא דלכן במכה זו אמר פרעה חטאתי לה' א' ולכם, ולא מצינו לשון זה בשאר המכות, משום שבמכה זו היתה פתוכה גם דעתו של משה.
והחי' הרי"ם אמר דלכן מכת ארבה הוי בחי' תושבע"פ. וביאר האמרי אמת דאי' בחז"ל שהעשר מכות מכוונות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ואמר שהסדר הוא שהמכה האחרונה מכוונת כנגד המאמר הראשון, וכן המכה שלפני האחרונה (חושך) מכוונת עם המאמר השני (יהי אור), וכן כולם, ולפי"ז מכת ארבה כנגד מאמר יהי רקיע בתוך המים, ובזוהר אי' דמים העליונים הם תושב"כ ומים התחתונים הם תושבע"פ, וא"כ השורש לתושבע"פ הוא במאמר השלישי, ולכן מכוון שדוקא במכת ארבה היה בחי' תושבע"פ.
וממוצא הדברים שהמכות הם גילוי של תורה, והארכנו במקו"א דלכן ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, שהוא מדין עשה ציונים לתורה. ואי' מהשפת אמת דכמו שהעשרת הדברות כוללות כל התרי"ג מצות, כן המכות כוללות תרי"ג, דהיינו העשר מכות בצירוף מה שאמר ר' יוסי שהיו ששים מכות (עשרה במצרים וחמישים על הים) ומה שאמר ר' אלעזר שהיו מאתים וארבעים מכות (ארבעים במצרים ומאתיים על הים) ומש"א ר"ע שהיו שלש מאות מכות (חמישים במצרים ומאתים וחמישים על הים) בצירוף דצ"ך עד"ש באח"ב סה"כ תרי"ג.
ושמא יש להוסיף, דעי' ברמב"ן בשם ר"ח דלעולם אין ארבה במצרים דזה נשאר ממה שלא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים, נמצא שמכל המכות רק מכת ארבה השאירה רושם קיים בטבע. והנה אי' בספרים דאף שתושב"כ שהיא מים העליונים הוא יותר עליון אבל תושבע"פ יותר נכנס לבריאה, ומבעל הלשם אי' דלכן התנאים והאמוראים עשו ניסים יותר מהנביאים משום שהיתה זמן תפארתה של תושבע"פ שנותנת ממשלה על הטבע, ומעתה י"ל דדוקא מכת ארבה שהיתה בחי' תושבע"פ הטביעה את חותמה על הטבע עד היום.
0 comments Leave a Comment