מח' ר"י ורבנן בברכה על ירקות

א) איתא בגמ' (לז.) "אמר מר הכוסס את החטה מברך עליה בפה"א. והתניא בורא מיני זרעים, לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן, דתנן ועל ירקות אומר בפה"א ר"י אומר בורא מיני דשאים." ופי' רש"י דר"י אזיל לשיטתו דס"ל כל מין ומין מעין ברכתו [וכמש"כ במתני' דר"י בעי היכר ברכה לכל מין ומין], "הלכך לירקות בורא מיני דשאים, לחטין דזרעים נינהו בורא מיני זרעים, ולרבנן בין זרעים בין ירקות בפה"א, ולא בעינן לכל מין ומין מעין ברכתו."

הרי לר"י מצינו ברכת בורא מיני דשאים ובורא מי זרעים. [ועי' רבינו יונה במתני' (ד"ה ועל) שכתב דקטניות נקראות פירות הארץ, וכרוב ותרדין וחסא (פי' leafy vegetables) נקראין ירקות, ונראה שלזה נתכוין רש"י על המשנה. אמנם מלשון המרומי שדה משמע דאינו מברך בורא מיני דשאים אלא על העלים הנאכלים, ולפ"ז מסתבר דבתרדין וגזר וכדומה לא ס"ל לר"י שיברך בורא מיני דשאים דאע"ג דאית להו עלין, מ"מ אין אותן עלין נאכלין, משא"כ בחסא.] ומשמע קצת דלית ליה לר"י ברכת בפה"א כלל. וכ"כ המלאכת שלמה על מתני' (ד"ה בורא מיני דשאים). כלומר, דרק על מיני עלין מברך בורא מיני דשאים, ועל שאר ירקות מברך בורא מיני זרעים. וקצת יש לדייק כן מלשון רש"י במתני' שכתב דיש בכלל פירות הארץ דשאים וזרעים, הרי משמע דכל שאר פירות הארץ חוץ מדשאים נכללו בזרעים.

אמנם הנצי"ב כתב במרומי שדה (לה. ד"ה ר' יהודה) די"ל דר"י מודה בעיקר ברכת בפה"א בקטניות ובלפת וצנון וכדומה, ולא פליג אלא בעלין. וכן משמע מלשון המשנה שעל פירות הארץ מברך בפה"א, ומשמע דכו"ע מודו לזה. והעיר בשלמ"נ (הערות אות ג') דכן מבואר בתוספתא (פ"ד ה"ה) "על הזרעים הוא אומר בורא מיני זרעים על הדשאים הוא אומר בורא מיני דשאים ועל הירקות הוא אומר בפה"א." ועיי"ש במנחת ביכורים (ד"ה ועל) שנדחק לומר דאולי זה מדברי ת"ק דמתני'. אך י"ל בפשיטות דקאי לר"י, ואף ר"י מודה דעל ירקות שאינן מיני עלין או זרעים מברך בפה"א. אלא דצ"ע שהרי בתוספתא קאמר ר"י שאומר בורא מצמיח האדמה בדברו. ונראה דאף אם הת"ק דתוספתא אינו ר"י, מ"מ מהתם נשמע דמאן דאית ליה בורא מיני דשאים אית ליה נמי בפה"א.


ב) הבאנו דברי רש"י דר"י סבר דכל מין ומין מעין ברכתו. ומקורו מגמ' לקמן (מ.) "א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא אין הלכה כר"י. וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דר"י אמר קרא ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו (פי' בשבת מעין שבת, ביו"ט מעין יו"ט), ה"נ כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו."

אך צ"ע, דהנה איתא לקמן (נד.) "ועל הימים וכו' אומר ברוך עושה מעשה בראשית, ר"י אומר הרואה את הים הגדול (עי' רש"ש שהביא מהמג"א דהוא ים אוקיינוס, ועי' במשנ"ב סי' רכח ס"ק ב) אומר ברוך שעשה את הים הגדול." ובשו"ע (סי' רכח ס"א) פסק כר"י. ובביאור הגר"א שם (ס"ק ג) כתב דר"י אזיל לשיטתו דאמר תן לו מעין ברכותיו. וצ"ע, דהא בסוגיין מבואר דלא קיי"ל כוותיה דר"י.

ואמנם הרש"ש שם כתב דטעמא דר"י נראה דמשום חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו כמו פת ויין, ולא משום היכר ברכה לכל מין, דהא לא קיי"ל כוותיה בזה. אך הוא העיר בעצמו שפירושו הוא דלא כהגר"א. ובאמת צ"ע לדעת הגר"א.

אלא דלכאורה מקור הגר"א הוא מהגמ' בסוכה (מו.) "ת"ר היו לפניו מצוות הרבה אומר אקב"ו על המצוות, ר"י אומר מברך על כל א' וא' בפנ"ע. א"ר זירא ואיתימא ר"ח בר פפא הלכתא כר"י. ואמר ר' זירא וכו' מ"ט דר"י דכתיב ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו וכו', אלא בא לומר לך וכו' הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו." אך עדיין צ"ע, דבסוגיין פסק ר' זירא דלא כר"י, ואילו בסוכה פסק כמותו, והרי טעם א' הוא לב' הסוגיות, והיאך חילק לענין הפסק.

וע"כ צ"ל דלעולם אף רבנן מודים לדרשה דברוך ה' יום יום, שצריך להודות על כל מין ומין, אלא דס"ל דזה שפיר מתקיים עי"ז שמברך בפה"ע על פירות האילן ובפה"א על פירות האדמה, ועל זה פליג ר"י וס"ל דצריך לפרט ולחלק אף בין מיני דשאים לשאר פירות האדמה, ורבנן לית להו הך סברא. [כלומר, דכו"ע מודו דבעינן היכר ברכה לכל מין ומין, אלא דפליגי מה נקרא מין בפנ"ע ומה חשיב היכר ברכה.]

ומעתה לק"מ, דלעולם קיי"ל כדרשת ר"י, רק לגבי פרט א' לא קיי"ל כמותו, דהיינו אם צריך לפרט אף בין סוגי פירות האדמה. והעיר בהגהות חשק שלמה לסוכה שם שכ"כ בתשו' בית אפרים (או"ח סי' ד), ובזה יישב דברי הגר"א.

והעיר בשלמ"נ (סי' נט) דהכי מוכח גם מדברי הבה"ג בריש פרקין, וז"ל "וכל מינא ומינא מחייבין לברוכי עליה ברכתא דדמיא ליה, דכתיב ברוך ה' יום יום וכו'." ולכאורה תמוה, דה"ט דר"י, אך לא קיי"ל כוותיה. וע"כ צ"ל דס"ל דודאי קיי"ל כהך דרשה, רק לא קיי"ל כר"י דס"ל דצריך לחלק בין דשאים לשאר ירקות וכמו שנתבאר.

ולדעת הרש"ש ע"כ צריך לחלק בין הסוגיא דסוכה לבין הסוגיא דברכות (לה.). ועי' בהגהות הגרא"מ הורויץ לברכות (מ.) שכתב דאולי הך דרשה ד"ברוך ה' יום יום, תן לו מעין ברכותיו" קאי אסוף קרא ד"יעמס לנו" דמיירי בשכר הצדיקים עבור עשיית המצוות, ולכן לא שייכא הך דרשה אלא לגבי מצוות. אלא דצ"ע בטעם החילוק. ועי' בס' שלמ"נ שם דאולי יש לחלק בין ברכות המצוות לברכות הנהנין, דבברכת הנהנין אין זה ברכה על גוף הדבר, אלא היא הודאה להקב"ה, ולכן אולי ל"צ לפרט את הדבר. משא"כ בברכות המצוות שתיקנו חכמים לברך על המצוה שהוא עושה, ולכן צריך לפרט.

אך צ"ע דהא מזה שתיקנו חכמים בפה"א בפה"ע לכאורה מוכח דאף אם מודים דצריך היכר ברכה. והעיר תלמידי אבי גוטמאן נ"י דאולי אף הרש"ש מודה דרבנן ס"ל דבעינן היכר ברכה במצוות, שהרי כל מצוה ומצוה היא דבר בפנ"ע. וכוונת הרש"ש היא דהואיל וכל הימים מתחברים יחד, ממילא היה מסתבר דלרבנן ל"צ היכר ברכה לכל ים וים, דזה דומה יותר לפירות האדמה דס"ל לרבנן דל"צ בהן היכר ברכה לכל מין ומין. ורק מטעם חשיבות הים הגדול קיי"ל כר"י דצריך לקבוע ברכה בפנ"ע לים הגדול.