חיוב חלה וברכת המוציא

א) כתבו התוס' (לח: ד"ה לחם) דמתחילה היה רוצה ר"ת לחלק דבלילה עבה שבישלה חייבת בחלה דכתיב עריסותיכם, אך אין מברכין עליה המוציא [פי' דלא חל השם לחם עד שעת האפייה, ואף אם העיסה היא כזית מ"מ לא חל השם לחם אם רק נתבשל לבסוף, ולעיל במח' רב יוסף ורב ששת מיירי כשהיה לחם מעיקרא ולכן רק בפחות מכזית יכול בישול לבטל השם לחם]. אך שוב דחה דהא לגבי מנחות אמרינן שמברך עליהן המוציא אע"פ שמטוגנות הן בשמן.

והנה מהתם קשה אף ע"ד הר"ש, שהרי הוא סובר דכל שדעתו לבשל לבסוף אין העיסה מתחייבת בתחילה בחלה אף אם בלילתו עבה. ואם לא חל חיוב חלה פשיטא דאין מברכין עליו המוציא דע"כ לא מיקרי לחם, וא"כ היכי אמרינן בברייתא שמברכין המוציא על המנחות. וע"כ צ"ל או דטיגון לאו כבישול הוא א"נ דהתם לא מיירי במנחת מחבת ומרחשת אלא במנחת מאפה תנור. וכ"כ הר"ש בעצמו שם. וע"כ צ"ל דר"ת סבר דטיגון הוי כבישול, והתם קאי אף לגבי מנחת מחבת ומרחשת, ומש"ה הק' דמהתם מוכח שכבר חל השם לחם משעה שנעשה עיסה.

ומדברי התוס' משמע דר"ת העלה למסקנא דאין לחלק בין חיוב חלה לברכת המוציא. וע"כ היינו משום דס"ל דבלילה עבה חייבת בחלה משום דחל עליה שם לחם, ומש"ה אף מברך עליה המוציא. וכ"כ הגר"ח בהל' חמץ ומצה (פ"ו ה"ה ד"ה והנה מדברי) בדעת ר"ת. והביא ראיה לכך מהא דאמרינן בפסחים (לו:) דלחם עוני פרט לחלוט. והק' שם התוס' (ד"ה פרט) דהא ביבמות (מ.) איתא "אע"ג דחלטיה מעיקרא כיון דהדר אפייה בתנור לחם קרינן ביה ואדם יוצא בו י"ח בפסח", ולכאורה מזה מבואר דחלוט כשלעצמו לא חשיב כלחם. ותי' בשם ר"ת דהתם מיירי בבלילה רכה, "דקודם אפייה לאו לחם הוא כלל ואחר אפייתו הוא דחשיב לחם, וחשיב נמי לחם עוני כיון שבלילתו רכה." וכתב הגר"ח דמזה מבואר דלדעת ר"ת חל שם לחם בבלילה עבה אף בלא אפייה. ומסתבר דהיינו משעת עשיית העיסה. ומה"ט יש לברך עליה המוציא. [עי' בחזו"א (סי' כו אות א') דמשמע דס"ל דאין השם לחם חל מיד אלא רק לאחר שנתבשל ונעשה ראוי לאכילה.]

אך יש לדון מאי הוה קס"ד בתחילה שיש לחלק בין חיוב חלה לברכת המוציא. ונראה שאפשר לבאר בב' אופנים: א', י"ל דסבר ר"ת דבלילה עבה מחייבת בחלה לא משום דחל שם לחם על העיסה אלא מטעם אחר. כלומר, לדעת ר"ת ישנן ב' מחייבים בחלה – בלילה עבה מחייבת מקרא ד"עריסותיכם", ואפייה מחייבת מקרא ד"לחם הארץ". ולפ"ז מסתבר שאינו מברך המוציא על בלילה עבה הואיל ואין לו שם לחם. [ועי' בפמ"ג (סי' קסח מ"ז ריש ס"ק טז) דמשמע שהבין כך בדעת ר"ת, אלא שהוא כתב כן לפי המסקנא. והוסיף שם דאף אם בישל הבלילה עבה אח"כ מברך עליה המוציא משום דיש לה תואר לחם. ולא הבנתי, שאם אין השם לחם חל בלא אפייה, היאך אפשר לברך ברכת המוציא.]

ב', אכן מדברי הפנ"י משמע דס"ל דלעולם לדעת ר"ת חל השם לחם אף על בלילה עבה, ומ"מ מסתבר שאין לברך עליה המוציא. וה"ט משום דשעת חיוב חלה היא שעת הגלגול, וכל שנתחייבה העיסה באותה שעה תו לא פקע חיובא מינה, אבל לגבי ברכת המוציא הכל תלוי בשעת אכילה, והואיל ובישל אח"כ נתבטלה תורת לחם מן העיסה ואינו מברך עליה המוציא.

ומעין זה כתב רבינו יונה (כז. בדפי הרי"ף סוף ד"ה ומזה) למסקנא וז"ל "שכיון שכבר היתה הבלילה עבה באותה שעה נתחייב בחלה שחיוב החלה תלוי בגלגול, אבל אין מברכין עליו המוציא, שברכת המוציא תלויה בלחם, וזה כיון שנתבטל מתורת לחם אין מברכין עליו המוציא." ולכאורה צ"ע, דהיאך מתבטל תורת לחם אם עדיין לא חל השם לחם עד שעת האפייה. וע"כ צריך לפרש דדעת רבינו יונה היא דלעולם חל שם לחם בשעת גלגול הבלילה עבה, אלא דהואיל ושוב בישלו פקע שם לחם מינה וכמו שנתבאר. ומעין זה י"ל להו"א דר"ת. אבל למסקנא חולק הוא ע"ד רבינו יונה וס"ל דאין לחלק בין ברכת המוציא לחיוב חלה.

ועי' בב"י (סי' קסח סי"ג ד"ה ורבינו) שהביא מש"כ רבינו ירוחם שהר"ש והרמב"ן סוברים כדעת רבינו יונה דבלילה עבה שטגנה או בישלה אין מברכין עליה המוציא, ואפי' נתחייבה בחלה, ואפי' העיסה היא כזית ויש לה תוריתא דנהמא, דחיוב חלה תלוי בשעת גלגול העיסה, ואילו בברכת המוציא הכל הולך אחר שעת האפיה, ולעולם לא חל השם לחם עד שעת האפיה. [ומשמע קצת דס"ל דהשם לחם לא חל עד שעת אפיה, ומה שחייב בחלה משעת גלגול היינו משום דבלילה עבה מחייבת בחלה מצד עצמה כל שדעתו לאפות לבסוף. ואין זה ממש כסברת רבינו יונה, דאילו מדברי רבינו יונה משמע דס"ל שחל השם לחם משעת בלילה עבה, אלא שע"י הבישול נתבטל השם לחם.] והובאו ב' דיעות אלו בשו"ע (סי' קסח סי"ג).

[ויש להעיר דמח' זו אינה תלויה במח' האחרת בחיוב חלה אם גלגל בלילה עבה ע"ד לבשלה, אלא רק רבינו ירוחם כתב כן בדעת הר"ש והרמב"ן – וכבר העיר על כך בבה"ל שם (ד"ה ונהגו להקל). והיינו שהוא דייק דמזה שכתב הר"ש שאם גלגל עיסה ע"ד לבטלו מתורת לחם בבישול אינה חייבת בחלה, הרי מוכח דס"ל דבישול מבטל תורת לחם, אלא שהר"ש סובר שאם גלגל ע"ד לאפותו חייבת בחלה אע"פ שנמלך ובישלו משום דשעת הגלגול מחייבת בחלה, אך לענין המוציא מסתבר ללכת אחר שעת האכילה, ולכן כל שבישלו ופקע שם לחם אינו מברך עליו המוציא. ובאמת מסוף דברי הר"ש שם משמע דס"ל כמו שהבין רבינו ירוחם בדעתו.

אבל הבה"ל הוסיף די"ל גם לאידך גיסא דאין לחלק בין חיוב חלה לברכת המוציא, אלא כל שחייב בחלה גם מברך עליו המוציא, וכמש"כ רבינו יונה בשם הר"י הזקן. והיינו שחז"ל השוו ברכת המוציא לחיוב חלה. ולכן מסיק הבה"ל דמה"ט לא רצה השו"ע לדחות דעת ר"ת לגמרי אע"פ שרוב ראשונים סוברים כמו הר"ש.]


ב) עוד כתבו התוס' דלדעת ר"ת אע"ג דורימשיי"ש (דהיינו אטריות) חייבין בחלה מפני שהן תחילתן עיסה, מ"מ אין מברכין עליהן המוציא הואיל ולית להו תוריתא דנהמא. ומשמע דס"ל שחייבין בחלה אף אם לא הפריש עד לאחר שכבר עשו הורימשיי"ש מהעיסה וכבר אזלא תוריתא דנהמא.

והנה למסקנת ר"ת כבר חל השם לחם משעת עשיית הבלילה עבה, ואין בישול מבטל השם לחם מפרוסת כזית, ולכן אף מברכין עליו המוציא. אבל בורימשיי"ש שהן פחותין מכזית שפיר יכול הבישול להפקיע שם לחם עי"ז שמבטל צורת הלחם. אך א"כ אמאי חייב בחלה אם לא הפריש עד לאחר שנעשה לוירמשיי"ש.

וי"ל בפשוטו דר"ת מודה לסברת רבינו יונה דכל שחל חיוב חלה בשעת גלגול תו לא פקע אף אם אח"כ נתבטלה תורת לחם, רק ס"ל דאין בישול מבטל השם לחם מפרוסת כזית [וכן ביאר המשנ"ב שם (ס"ק עח)], ומש"ה מברכין המוציא על בלילה עבה אף אם אח"כ נתבשלה. אבל על פרוסה שהיא פחותה מכזית בודאי בישול מבטל צורת ושם לחם, וממילא שפיר יש לחלק בין חיוב חלה לברכת המוציא.

אך אפשר לבאר באופן אחר, דאולי ס"ל להתוס' דאף אם חיוב חלה תלוי בשעת ההפרשה, מ"מ ורימשיי"ש חייבת בחלה, דדין לחם לענין חלה ודין לחם לענין ברכת המוציא שונים זמ"ז, ולגבי חיוב חלה ל"צ תואר לחם. וכבר מצינו שיטה זו בדברי הרמב"ם, שהרי כתב הרמב"ם בהל' ביכורים (פ"ו הי"ב) דעיסה הנילושה ביין או שמן או דבש, אם אפייה בין בתנור בין בקרקע בין על המחבת וכו' חייבת בחלה, ולכאורה היינו טרוקנין שבסוגיין.

ועיי"ש שהרמב"ם כתב שחייבת בחלה "אם אפייה", ולא הזכיר שכך היתה כוונתו מתחילה. ומבואר דס"ל שאפייה מחייבת בחלה מצד עצמה. וע"כ היינו משום דע"י אפייה חל שם לחם. [וכן מבואר בהמשך דבריו שם (הי"ג) שהעלה כשיטת הר"ש דאף אם דעתו בשעת הגלגול היתה לבשלה ושוב נמלך לעשותה פת חייבת בחלה. הרי להדיא דאפייה מחייבת מצד עצמה. כלומר, דישנם ב' מחייבים בחלה – גלגול ע"ד לאפותו, ומעשה אפייה.]

ומאידך, כתב הרמב"ם בהל' ברכות (פ"ג ה"ט) דעיסה שנאפית בקרקע הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחילה במ"מ אא"כ קבע סעודתו עליה. הרי דס"ל להרמב"ם דטרוקנין אין לו צורת הפת, ומ"מ חייבת בחלה. וע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם דלענין חיוב חלה ל"צ צורת הפת כדי לאשוויי לשם לחם. [והוא דלא כדעת הרא"ש בסוגיין דה"ט דטריתא פטורה מן החלה מפני שאין לה צורת הפת.]