לחם עוני ולחם משנה

מדברי התוס' (לט: ד"ה הכל) משמע דס"ל דבליל הסדר מברכין המוציא על פרוסה ושלמה, ול"צ ב' שלימות ללחם משנה. וכ"כ הרמב"ם להדיא בהל' חמץ ומצה (פ"ח ה"ו) וז"ל "ולוקח ב' רקיקין וחולק א' מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך המוציא וכו', ומפני מה אינו מברך על ב' ככרות כשאר ימים טובים משום שנאמר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה." וכן דעת הרי"ף בפסחים (כה: בדפיו).

אמנם רש"י ורשב"ם בפסחים (קטז.) כתבו דמדין לחם עוני מברך על אכילת מצה על פרוסה, אבל צריך להביא שתי שלימות משום המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על ב' ככרות שלימות מדין לחם משנה, והכי קיי"ל. וכבר תמה הרא"ש בפסחים שם (סי' ל) דמ"ש משאר ימים טובים שצריך לבצוע על ב' ככרות שלימות, דהא דדרשינן לחם עוני היינו לאותה מצה שיוצאין בה ידי אכילת מצה, אבל המוציא פשיטא דעל שלימים בעינן כמו בשאר ימים טובים.

וכנראה שנחלקו הראשונים אם מצות לחם משנה ודין לחם עוני הם ב' דינים נפרדים או דילמא בליל הסדר הדין לחם עוני קובע דאף מצות לחם משנה צריכה להתקיים דוקא בפרוסה. וכ"כ הרי"ף שם ד"בפסח אתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא הילכך בצעינן אחדא ופלגא וכו'." כלומר דאתא דין לחם עוני שהוא דין דאורייתא ומבטל דין ב' שלימות דלחם משנה שאינו אלא מדרבנן.

ומצינו מעין זה גם לגבי דין אחר. דהנה מבואר בגמ' לקמן (מ.) שאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח, אבל כשהפת נקיה אי"צ להמתין למלח. ועיי"ש בתוס' (ד"ה הבא) שכתבו דרבינו מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השלחן כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם. והביאו הרמ"א (סי' קסז ס"ה), ועוד הוסיף שם טעם אחר דלכתחילה יש להטביל אפי' פת נקיה במלח משום דשלחן דומה למזבח וכתיב "על כל קרבנך תקריב מלח".

ומעתה צ"ע, דהנה כתב השו"ע (סי' תעה ס"א) שיש להטביל מצת מצוה במלח (ומקורו בירושלמי). אבל הרמ"א חולק דהתם קאי רק על פת שאינו נקי. ולכאורה קשה, שהרי הרמ"א בעצמו פסק דלכתחילה יש להטביל אפי' פת נקיה במלח מדין "על כל קרבנך תקריב מלח".

ותי' החק יעקב שם (אות ד') בשם מהרי"ל דמשום חיבוב מצוה אין מערבין כלום במצת מצוה. אבל הלבוש כתב דאין מטבילין מצת מצוה במלח משום דחשיב יותר לחם עוני אם אינו מטבל במלח. וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק ד). ולענין הלכה הגרמ"פ נהג להטביל במלח, וכן פסק הערוה"ש. אולם הרבה נוהגין שלא להטביל מצת מצוה במלח.