תחילת זמן תפילת מנחה

איתא בגמ' (כו:) "תפילת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, ר"י אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בה"ע קרב והולך עד פה"מ וכו'. ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה."

ונחלקו הראשונים מתי לכתחילה יש להתפלל תפילת מנחה. הרמב"ם כתב בהל' תפילה (פ"ג ה"ב) "ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בע"ש היו שוחטין את התמיד בשש ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה, וזו היא הנקראת מנחה גדולה." ודייק הב"י (סי' רלג ס"א ד"ה ומדברי) שהרמב"ם סובר דלכתחילה יש להתפלל תפילת מנחה רק משעת מנחה קטנה, וזמן מנחה גדולה אינו אלא בדיעבד.

אבל מלשון הטור שם "וזמנה משש שעות ומחצה ולמעלה" משמע דאף לכתחילה יכול להתפלל תפילת מנחה מזמן מנחה גדולה. וכתב בביאור הגר"א (סי' רלג ס"ק א) שכך היא גם דעת רש"י. ולכאורה כוונתו למש"כ רש"י שאם בא להקדים תמיד של בה"ע אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דמשמע שלכתחילה יכול להקדים התמיד לאותה שעה, וא"כ מסתבר דלכתחילה יכול להקדים גם תפילת מנחה לאותה שעה הואיל ותפילת מנחה נתקנה כנגד תמיד של בה"ע.

ולכאורה יש לדחות דאולי אף רש"י מודה שאין להתפלל מנחה לכתחילה אלא בשעה שהיו רגילים להקריב תמיד של בה"ע בפועל. ונראה לבאר דכוונת הגר"א היא דהואיל והגמ' לא חילקה בין מנחה גדולה למנחה קטנה, וגם רש"י לא הזכיר לשון דיעבד, אלא כתב שיכול להקדים הקרבן משש שעות ומחצה, משמע דס"ל דהכל לכתחילה. אבל מ"מ יש לחלק בין מנחה גדולה למנחה קטנה, דהואיל והיו רגילים להקריב את התמיד בפועל בט' ומחצה לפיכך זהו עיקר זמן תפילת מנחה.

ובביאור דעת הטור ורש"י (לדעת הגר"א) שגם מנחה גדולה היא זמן תפילת מנחה לכתחילה י"ל בא' מב' אנפי – או דס"ל דיכול להתפלל לכתחילה בכל זמן הראוי להקרבת התמיד [ולפ"ז צ"ל דזמן תמיד של שחר אינו מתחיל מעלות השחר, דלא מצינו מי שמתיר לכתחילה להתפלל מאותה שעה], א"נ י"ל דס"ל דהואיל ובערב פסח שחל להיות בערב שבת שחטו את התמיד משש שעות ומעלה חשיב כזמן הקרבה בפועל, וממילא ראוי לכתחילה לתפילת מנחה, אך אינו עיקר הזמן מפני שלא היו רגילים להקריב את התמיד בפועל מאותו זמן.

ובדעת הרמב"ם יש לבאר דס"ל דאין להתפלל תפילה לכתחילה אלא בזמן שהיו רגילים להקריב את התמיד בפועל. [אלא דקשה דלגבי תפילת שחרית כו"ע סברי דלכתחילה יכול להתפלל אף בזמן שלא היו רגילים להקריב את התמיד בפועל – שהרי לא הקריבו את התמיד בד' שעות או בחצות אלא פעם א'. וצ"ל דסבר הרמב"ם דלא מסתבר לגבי תפילת שחרית לקבוע זמן התפילה עפ"י הזמן שהיו רגילים להקריב התמיד, דשחרית היא דבר שמצותו ביום, וא"כ מסתבר דלכתחילה אינו אלא אחר הנץ החמה. אבל מאידך, הואיל ותיקנו תפילה כנגד קרבנות מסתבר שזמן התפילה נקבע עפ"י הקרבן. לכן מסתבר לומר שקבעו סוף הזמן עפ"י זמן שפעם א' הקריבו את הקרבן. אבל לגבי מנחה יותר מסתבר לקבוע הזמן לכתחילה עפ"י הזמן שהיו רגילים להקריב הקרבן.] אך הואיל וראוי להקריב התמיד משש שעות ומחצה לפיכך בדיעבד אם התפלל מאותה שעה יצא, דדעת הרמב"ם היא דיכול להתפלל בדיעבד בהזמן הראוי להקרבת הקרבן, וכמו שנתבאר לגבי תפילת שחרית מעלות השחר.

אלא דלכאורה צ"ע בזה, שהרי הרמב"ם כתב "ולפי שבערב פסח שחל להיות בע"ש היו שוחטין את התמיד בשש ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש ומחצה יצא." ומשמע דה"ט שיכול להתפלל בדיעבד מאותה שעה מפני שלפעמים היו שוחטין את התמיד באותה שעה. ואמאי הוצרך לזה, הרי דעת הרמב"ם היא דיכול להתפלל בדיעבד מזמן הראוי להקרבת הקרבן.

ונראה שהרמב"ם בא להוסיף דתפילת מנחה משש שעות ומחצה אינו בדיעבד כ"כ כמו תפילת שחרית מעה"ש. דלגבי תפילת שחרית מעה"ש כתב הרמב"ם (פ"ג ה"ז) "ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא." הרי משמע דרק בשעת הדחק יצא וכגון אם לא יוכל להתפלל אח"כ, כהא דאבוה דשמואל ולוי (ל.). אבל לגבי תפילת מנחה משש שעות ומחצה לא כתב הרמב"ם שיצא רק בשעת הדחק. ומשמע דאף אם התפלל באותה שעה לא מחמת דוחק גדול מ"מ יצא בדיעבד. ועי' במשנ"ב (סי' רלג סוף ס"ק א) שהביא מהמג"א דאם רוצה לאכול או שעתה יוכל להתפלל עם הציבור ואם ימתין על מנחה קטנה לא יהיה לו מנין אף הרמב"ם יודה שמותר להתפלל מנחה גדולה. וכן הקילו הפוסקים להתפלל מנחה גדולה בישיבות כדי למנוע ביטול תורה (פי' שלא יצטרכו להפסיק באמצע סדר הלימוד).

ונראה דהיינו מה שהוסיף הרמב"ם שלפעמים היו שוחטין התמיד בע"פ משש שעות ומחצה, כלומר דהואיל וזמן מנחה גדולה אית ביה תרתי – חדא שראוי להקרבת הקרבן, ועוד דלפעמים היו מקריבין את הקרבן בפועל באותה שעה, לפיכך יכול להתפלל מאותה שעה אף שלא בשעת הדחק גדול. ואילו לדעת הטור ורש"י (להבנת הגר"א) אף לכתחילה יכול להתפלל מנחה משש שעות ומחצה, רק עיקר הזמן הוא בשעת מנחה קטנה, ומסתמא מצוה מן המובחר להתפלל אז.

[אך בס' מורשת משה (עמ' קנד) הוסיף שהרס"ג בסידורו כתב "שכל מה שהיא קרובה יותר לשעה השביעית ה"ז עדיף." ומשמע דס"ל שיטה ג' דעיקר זמן מנחה הוא בשעת מנחה גדולה. וזה צ"ע, שהרי לא הקריבו קרבן מנחה בביהמ"ק אלא בט' ומחצה, וא"כ מהיכא תיתי דעיקר הזמן הוא בשעת מנחה גדולה. לכן נראה דלעולם ס"ל כדעת רש"י והטור, וכוונתו רק לומר דאע"ג דעיקר זמן התפילה אינו אלא מט' שעות ומחצה, מ"מ הואיל ולכתחילה יכול להקדים משש שעות ומחצה, ממילא עדיף לעשות כן מדין זריזין מקדימין למצוות, או כדי שלא יאחר את זמן התפילה לגמרי.

והכי מבואר מדברי הריטב"א ביומא (כח: ד"ה והא) שכתב דהא דאמר רב ספרא צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי היינו לאשמועינן מתי יתפלל אדם. הרי דלכתחילה יש להתפלל מנחה גדולה, ומהמשך דברי הגמ' שם מבואר דה"ט משום דזריזין מקדימין למצוות.]