סוף זמן תפילת מנחה והקרבת התמיד לר"י

איתא בגמ' (כו:) "תפילת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, ר"י אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בה"ע קרב והולך עד פה"מ וכו'." וכתב הרא"ה (כו. ד"ה תפילת) "וכעין שחלוקין כאן כך חלוקין בהקרבת תמיד של בין הערבים, ולפיכך הם חלוקין בתפילה."

ונראה דלדעת הרא"ה אין לומר שנחלקו ר"י ורבנן בזמן שהיו רגילים להקריב את התמיד בפועל, דהא א"א לפרש כך לגבי תמיד של שחר, שהרי היו רגילים לשחוט את התמיד של שחר משהאיר פני המזרח (וזה זמן רב לפני ד' שעות). ואמנם לגבי תפילת שחרית פי' הרא"ה שנחלקו ר"י ורבנן אם בוקר בקרא הכוונה עד חצות או עד ד' שעות, דהיינו שנחלקו בזמן הראוי להקרבת תמיד של שחר. ומסתבר דה"ה נמי לגבי תמיד של בה"ע נחלקו בזמן הראוי להקרבת הקרבן, ולר"י שלא הקריבו התמיד לאחר פלג המנחה ש"מ דלאחר פלג המנחה שוב א"א להקריב את הקרבן.

וכ"כ ר"ח (כו. ד"ה שמעינן, עמ' נג) דלר"י כשם שאין לתמיד של שחר הכשר ביום להקרבתו מעת שחיטתו אלא עד ד' שעות כך לתמיד של בה"ע, דהתורה אמרה שנים ליום עולה תמיד, כמצות תמיד של שחר ד' שעות ועוד כך מצות תמיד של בה"ע ד' שעות ועוד, והוא עד פלג המנחה.

ויש לדון בדעת הרמב"ם בזה. והנה כתב הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ג ה"ד) "הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה." ולכאורה צ"ע, שבתחילה כתב שזמן מנחה קטנה עד פלג המנחה, ואח"כ כתב שיכול להתפלל עד השקיעה. וביאר הכס"מ שם דכוונת הרמב"ם היא שיכול לפסוק או כר"י או כרבנן, וכדאמרינן בגמ' (כז.) דעביד כמר עביד וכו', ומה שלא כתב בפשיטות שיכול להתפלל עד השקיעה כרבנן היינו משום דאינו יכול לנהוג כר"י ורבנן דזה הוי תרתי דסתרי, ואם נוהג להתפלל ערבית אחר פלג המנחה צריך להתפלל מנחה קודם פלג המנחה. אבל הלח"מ שם (ה"ב) כתב דסבר הרמב"ם שאף יכול להקל כתרוייהו בתרתי דסתרי, שהרי כתב כאן דיכול להתפלל (ומשמע אף לכתחילה) עד השקיעה, ואילו לקמן (ה"ז) כתב שיכול להקדים תפילת מעריב מבעו"י. ומש"כ הרמב"ם דזמן מנחה עד פלג המנחה לא כתב כן אלא כדי שיוכל לומר דאח"כ יכול להתפלל ערבית.

ומבואר מדברי הכס"מ והלח"מ דמש"כ הרמב"ם דזמן מנחה עד פלג המנחה היינו שפסק אף כר"י. אך א"כ קשה, שהרי כתב הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין (פ"א ה"ג) דזמן תמיד של בה"ע הוא משש שעות ומחצה עד סוף היום. ואם איתא דר"י ורבנן פליגי בזמן הראוי להקרבת תמיד של בה"ע, אמאי לא הביא הרמב"ם דעת ר"י דזמן התמיד הוא רק עד פלג המנחה. דממאי דמסקינן בגמ' ברכות (כז.) דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ש"מ דמספקא לן הלכה כמאן ולפיכך מסתבר דבתפילה דרבנן הקילו, אבל לגבי הקרבת התמיד שהיא מה"ת, הא ספיקא דאורייתא לחומרא, הילכך מסתבר דאין להקריבו אחר פלג המנחה. וכן הק' השאג"א (סוף סי' יז ד"ה והרמב"ם, אבל). ומעין זה הק' הלח"מ בהל' ברכות (פ"ג ה"ב) דאמאי לא הביא הרמב"ם גם שיטת ר"י בהל' תו"מ הואיל וקיי"ל דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

ועיי"ש בלח"מ שתי' דאולי פסק הרמב"ם שיכול לנהוג כר"י וכרבנן אף בתרתי דסתרי, ולהכי כתב בהל' תו"מ שיכול להקריב עד סוף היום כרבנן, ומה שהביא שיטת ר"י בהל' תפילה היינו רק לאשמועינן קולא שיכול להתפלל ערבית אחר פלג המנחה כר"י.

ועוד תי' דלעולם אף ר"י מודה שראוי להקריב קרבן תמיד של בה"ע עד הערב, רק ס"ל דהואיל ובפועל היו רגילים להקריבו עד פלג המנחה מש"ה אינו יכול להתפלל תפילת מנחה אחר פלג המנחה. ואע"פ שהקריבו התמיד בט' שעות ומחצה עדיין יכול להתפלל עד פלג המנחה מפני שהקטורת קריבה עד אותה שעה, וכמש"כ התוס' (כו: ד"ה עד) שתפילת מנחה נתקנה בעיקר כנגד הקרבת הקטורת. ומאי דמבואר בגמ' שהתמיד נקרב עד פלג המנחה, י"ל שהקטורת נכללת בקרבן תמיד, כדמשמע מלשון הרמב"ם בהל' תו"מ (פ"ד ה"ח) לגבי הפייסות. [וע"ע בתוס' פסחים (קז. ד"ה סמוך) דמשמע דתפילת מנחה נתקנה כנגד מנחת התמיד, והיא קריבה לאחר קרבן התמיד. ועוד תי' הערוה"ש (סי' רלג ס"ו) דלעולם נתקנה תפילת מנחה כנגד הקרבת עצם התמיד, רק נמשכה הקרבת התמיד עד פלג המנחה, ומש"ה יכול להתפלל עד אותה שעה.]

ולפי מש"כ הלח"מ (בתי' הב') בדעת הרמב"ם הרי מבואר דאף ר"י מודה דהקרבת התמיד היתה כשירה עד הערב. וא"כ מסתבר דלדעת הרמב"ם יוכל להתפלל תפילת מנחה בדיעבד לר"י אף לאחר פלג המנחה, שהרי כתב הרמב"ם (פ"ג ה"ז) שיכול להתפלל תפילת שחרית מעלות השחר, וע"כ היינו משום דאותו זמן ראוי להקרבת הקרבן וכמו שנתבאר לעיל. וה"ה נמי י"ל לגבי תפילת מנחה, שאם הקרבת התמיד היתה כשירה עד הערב אף לר"י, מסתבר שיוכל להתפלל מנחה בדיעבד עד הערב.

אך א"כ צ"ע, דהא אמרינן בגמ' (כז.) דמהא דרב צלי של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י. ומזה מבואר דלאחר פלג המנחה יכול להתפלל מעריב לר"י. [וקצ"ע דמאיפה ידעה הגמ' לדייק כן. וכתב הטור (סי' רלה, עמ' תד) בשם הראבי"ה דהואיל ולא הזכיר תנא דמתני' שום זמן לתפילת ערבית ומח' ר"י ורבנן בזה, ש"מ דתלוי בזמן מנחה. וכתב הגר"א בשנות אליהו ד"תפילת ערבית אין לה קבע" פירושו דזמנה בין שאר התפילות. ולפי פירושו ניחא מה שהתנא לא הזכיר זמן למעריב, דזה נכלל במאי דתנן "תפילת ערבית אין לה קבע".] והיאך יתכן דבר כזה דלר"י יכול להתפלל מנחה ומעריב באותו זמן, הא אף אם נאמר דמותר לנהוג כר"י וכרבנן בתרתי דסתרי, וכמש"כ הלח"מ בדעת הרמב"ם, הא ודאי א"א לומר דר"י גופיה סובר דבדיעבד יכול לנהוג תרתי דסתרי. ומעתה צ"ע, דהיאך אפשר לומר דלר"י יכול להתפלל ערבית לאחר פלג המנחה, הא לר"י הזמן עד הערב ראוי לתפילת מנחה הואיל וראוי הוא להקרבת התמיד.

אלא ע"כ צ"ל דלעולם אף הרמב"ם מודה דלר"י אינו יכול להקריב התמיד של בה"ע לאחר פלג המנחה. ומה שפסק כרבנן בהל' תו"מ ולא הביא שיטת ר"י היינו מטעם אחר. ועי' בס' קובץ על הרמב"ם הל' ק"ש (פ"א ה"ג) שכתב שהרמב"ם פסק בהל' תו"מ כרבנן משום דמעיקר הדין יחיד ורבים הלכה כרבים, ורק לגבי תפילה דאינה אלא מדרבנן סבר דאפשר לפסוק אף כר"י לקולא, וכהא דאמרינן דעביד כמר עביד וכו'.