להקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף

א) איתא בגמ' (כח.) "ושל מוספין כל היום, א"ר יוחנן ונקרא פושע (פי' אם מאחר עד ז' שעות). ת"ר היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה, ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. א"ר יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף."

והנה מדברי הגמ' מבואר דמתפלל של מנחה קודם משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אבל רש"י פי' "מתפלל של מנחה, מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחחלת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה." [ומשמע דכבר מיקרי פושע על תפילת מוסף בשש ומחצה (דבהכי מיירי ר' יהודה). ואילו מדברי הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ג ה"ה) משמע דאינו פושע עד ז' שעות. ועי' בבה"ל (סי' רפו ס"א סוד"ה יותר) שכבר העיר על כך דרש"י חולק על הרמב"ם בזה. ובביאור שיטת רש"י ראיתי מי שהביא מהבית אפרים (או"ח סי' סב) שביאר דאע"ג דעיקר הפשיעה אינו אלא בשבע שעות, מ"מ כל שהמתין עד שש ומחצה נקרא פושע במקצת מפני שאם רוצה להתפלל מנחה כדי שיוכל לאכול או לעשות שאר צרכיו א"כ יוכל לבוא לפשוע לגמרי במוסף. ולכן הואיל וכבר נקרא פושע לגבי מוסף עדיף להתפלל מנחה כדי שלא יהא פושע לגבי מנחה.]

ולכאורה צ"ע דאמאי לא נקט רש"י בטעמא דתדיר. וביאר הדברי דוד (לבעל הנחלת דוד) דאולי סבר רש"י דלא שייכא הך טעמא דתדיר אלא כשהגיע זמן שתי המצוות כא' [כגון בקריאת התורה דחנוכה ור"ח, או בתפילת חובה ותפילת תשלומין (לדעת הלבוש)], אבל הכא שכבר חל חיוב מוסף מתחילה אולי לא שייך להקדים תפילת מנחה מדין תדיר. ואע"ג דבגמ' נקטה טעמא דתדיר לק"מ שהרי הרי"ף והרא"ש לא גרסי להך טעמא, וי"ל שגם רש"י לא גרס הך טעמא ומש"ה נתן טעם אחר.

[אלא שהעיר הדברי דוד דמלשון הגמ' בזבחים (צא.) משמע להדיא שהטעם הוא מדין תדיר, דקבעי תדיר ומקודש איזה קודם, ומייתי ראיה מהא דמתפלל מנחה קודם תפילת מוסף. ואם איתא דלאו מדין תדיר הוא מאי מייתי ראיה. ועוד העיר תלמידי דוד ברוך נ"י דברש"י לעיל (כז.) כתב להדיא דטעמא דרבנן משום דס"ל דתדיר קודם, וצ"ע מסתירת דברי רש"י.]

וכתבו התוס' (ד"ה הלכה) מכאן יש ליזהר ביוה"כ להתפלל תפילת שחרית קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה דאל"כ היו צריכין להתפלל תפילת המנחה קודם. אך שוב הביאו בשם הר"י דאינו צריך, דהא דקאמר שיתפלל תפילת המנחה קודם היינו כשיש לו לעשות צרכיו שלא יוכל להתפלל תפילת המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנישואין ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו או שישתכר, אבל אם היה לו שהות להתפלל תפילת המנחה בזמנה אחר תפילת מוסף אין לו להקדים תפילת המנחה אלא יתפלל כסדר מוסף ואח"כ מנחה. ומעין זה כתב רבינו יונה (יט. בדפי הרי"ף ד"ה ויש) דהך דהיו לפניו ב' תפילות מיירי במי שרוצה עכשיו להתפלל שתי התפילות זו אצל זו, משא"כ ביוה"כ שאין כוונתינו להתפלל ב' התפילות זו אצל זו [עי' בחי' אנשי שם שפי' דהואיל ואומרים פיוטים במוסף שאינם חלק מחובת התפילה הרי מוכח דאין כוונתינו להתפלל מנחה מיד אחר מוסף, ויש להוסיף דכ"ש בזה"ז שאנו מפסיקין בין מוסף למנחה הרי אין אנו רוצין להתפלל ב' התפילות סמוכות זל"ז]. ונראה שזוהי גם כוונת התוס'.

ועוד כתב רבינו יונה שם שיטה ג' בשם רבני צרפת דכשכבר הגיע מנחה קטנה צריך להתפלל מנחה לפני תפילת מוסף, אבל אם רק הגיע זמן מנחה גדולה מתפלל תפילת מוסף קודם כיון שעוד היום גדול, ומה"ט ביוה"כ יש להתפלל מוסף לפני תפילת מנחה כיון שעדיין לא הגיע זמן מנחה קטנה.

והרמב"ם בהל' תפילה (פ"ג הי"א) הביא שיטה ד' בשם "יש מי שהורה" דדוקא ביחיד יש להקדים תפילת מנחה למוסף משא"כ בציבור כדי שלא יטעו. וביאר הכס"מ דכוונתם שאם יעשו כן בציבור יבוא איזה יחיד ביום אחר להתפלל מנחה קודם זמנה כדי להתפלל מנחה לפני מוסף. ובשו"ע (סי' רפו ס"ד) הביא כל הדיעות חוץ מרבנו צרפת.

ובביאור דעת רבנו צרפת נראה לומר דס"ל דהואיל ועיקר זמן מנחה הוא מנחה קטנה לא חשיב כהגיע זמן המנחה עד אותה שעה (ובפרט לדעת הרמב"ם דמשעת מנחה גדולה אינו מתפלל אלא בדיעבד), וממילא לעולם ליכא ב' תפילות לפניו. והחולקים סוברים דהואיל ואף משעת מנחה גדולה יכול להתפלל לכתחילה, לכן חשיב ככבר הגיע זמנו.


ב) וצ"ע בביאור דעת הר"י, דמה בכך שאינו רוצה להתפלל ב' התפילות עכשיו, הא אם כבר הגיע זמן מנחה ויש לה מעלת תדיר מסתבר שיש להקדימה לתפילת מוסף. ולכאורה צ"ל דס"ל להר"י דכל שאינו רוצה להתפלל תפילה התדירה עכשיו לית לה מעלה ודין קדימה, דחשיב כעדיין לא הגיע זמנה, וא"כ חשיב כאין לפניו ב' תפילות. אך א"כ מהי סברת התוס' בדיעה א', דאף אם אינו רוצה להתפלל ב' התפילות עכשיו מ"מ צריך להקדים התדיר. והעירו התלמידים נ"י דאולי דיעה הא' סוברת דכל שהגיע זמן תפילת מנחה חשיב כשתי תפילות לפניו, ולכן מצוה להקדים התדיר.

וראיתי בס' מורשת משה (סי' לז) שביאר באופן אחר, עפ"י מה שיש לדון בגדר דין תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם – האם הוא רק דין קדימה ומעלה שיש לתדיר או דילמא יש איסור להקדים ה"אינו תדיר". והנה תנן בזבחים (פט.) "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידין קודמין למוספין וכו' שנאמר מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה." ומדברי המשנה לא משמע אלא דיש לקרבן תמיד דין קדימה על שאר הקרבנות. אבל הרמב"ם כתב בהל' תמידין ומוספין (פ"א ה"ג) "שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר." ודייק בחי' ר' שמואל לפסחים (עמ' קסו) דמשמע דס"ל דיש גם איסור להקריב האינו תדיר.

ונפק"מ בתרתי. א', אם האינו תדיר נפסל אף בדיעבד כשנעשה לפני התדיר. אם נאמר שהוא רק דין קדימה לכאורה פשוט הוא דאין זה אלא לכתחילה [כמו המעלה דתפילה בציבור שאינה מעכבת בתפילה], אבל אם יש איסור בדבר יתכן שזה מעכב אף בדיעבד. והנה כתב הרא"ה (כח. ד"ה תנו) שלאחר שכבר הגיע זמן תפילת מנחה אין לו להתפלל של מוסף עד שיתפלל של מנחה, "ואם התפלל לא עלתה לו כדאיתא לעיל בשל תשלומין". הרי שהבין דאף בדיעבד אם הקדים האינו תדיר לא יצא, והביא ראיה לכך מהא דאם הקדים תפילת התשלומין לתפילת חובה לא עלתה לו.

אבל הרשב"א שם (ד"ה ת"ר) העלה דודאי יצא אף אם הקדים תפילה של מוסף לשל מנחה. וכתב דלא דמי לההיא דהקדים תפילת התשלומין לתפילת חובה "דשאני התם לפי שאינו בדין שיקדים תפילת התשלומים שכבר עבר זמנה לתפילת החובה שהיא בזמנה, אבל מוספין כל שעתא ושעתא זימניה הוא דהא תפלת המוספין כל היום, אלא דלכתחילה כיון דתפילת המנחה תדירא והגיע זמנה צריך להקדימה הא אם עבר והקדים של מוספין יצא."

ומדברי הרשב"א מבואר דס"ל דמדין תדיר אין לפסול אם הקדים האינו תדיר משא"כ בתפילת תשלומין דהואיל ואין זמנה עכשיו א"א להקדימו לתפילת החובה (וטעם הדבר יתבאר היטב לפי מש"כ הרשב"א לעיל). והוסיף הרשב"א דהכי מבואר בתוספתא שאם התפלל תפילת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין של קרב תמיד של שחר יצא. והרי תפילות כנגד קרבנות תיקנום, וא"כ ע"כ מוכח מדברי התוספתא שאם הקריבו המוספין קודם תמיד של שחר יצא.

אבל מאידך, איתא בתוספתא בפסחים (פ"ד ה"ב) "כל הזבחים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או עיכבן אחר תמיד של בה"ע פסולין". ואע"פ שכתבו התוס' בעירובין (ב. ד"ה שלמים) דאולי אין זה אלא מדרבנן, מ"מ מה"ט יש לפסול תפילה שאינה תדירה שהתפלל לפני תפילה התדירה. [אך העיר תלמידי נתן היימן נ"י דלפי מה שביארנו לעיל לדעת רש"י דאף אם דם נפסל בשקיעת החמה מ"מ אין זה אלא חומרא דרבנן, כמש"כ התוס' במנחות בשם י"מ, ואולי לא נאמרה הך חומרא לגבי תפילה, וממילא יתכן שלדעת החכמים יכול להתפלל מנחה עד צה"כ. וא"כ ה"ה נמי י"ל הכא, דאולי רק בקרבנות יש לפסול אף בדיעבד אך הקריב קודם התמיד.] ועוד העירו דבגמ' מנחות (מט.-מט:) מבואר דמאי דתמיד של שחר קודם לשאר קרבנות היינו למצוה ולא לעכב. ואמנם הכי קאמר אביי התם, אבל מקושית הגמ' שם משמע קצת דס"ד דמעכב אף בדיעבד.

ב', האם מותר להקריב שניהם בבת א'. עי' בקוב"ש לפסחים (אות ר"ה) שהתוס' ריש תמורה הביאו מהירושלמי גבי מקדים תרומה לביכורים דבמפריש שניהן בב"א ליכא לאו דלא תאחר אבל עובר בעשה שהיה לו להקדים ראשון לשני. הרי מבואר דהיכא דיש מצוה להקדים אם עשה בב"א ביטל המצוה, אבל אם יש רק איסור לאחר ועשה בב"א לא עבר באיסור [וע"ע במקדש דוד (ריש סי' ט)]. וה"ה נמי י"ל לגבי דין תדיר קודם, דאם דין תדיר הוא מעלה ומצוה להקדים התדיר מסתבר דאסור לעשות בב"א, משא"כ אם הוא איסור להקדים האינו תדיר לא שייך אם עושה בב"א. ונפק"מ לענין הקרבת התמיד ומוסף בב"א.

וכתב בס' מורשת משה שם דאולי נחלקו הראשונים בשאלה זו בגדר דין תדיר קודם. דלעולם כו"ע מודו דכל שהתחיל זמן מנחה חשיב שכבר הגיע זמן התפילה, ושיש לפניו ב' תפילות. ולא נחלקו ב' הדיעות בתוס' אלא אם מ"מ יש להקדים האינו תדיר. הר"י סובר "תדיר קודם" הוא דין קדימה ומעלה בתדיר, שמצוה להקדימו לאינו תדיר. ולכן מסתבר דאין דין זה דוחה המעלה להתפלל מנחה לאחר מנחה קטנה – דהא אף לדעת רש"י שיכול לכתחילה להתפלל משעת מנחה גדולה מ"מ אין זה אלא כשיש איזה צורך כגון שיותר קל לו [ולדעת הרמב"ם צריך צורך יותר חשוב כגון דבר מצוה או אכילה וכדומה]. והמעלה דתפילה בזמנה היא מעלה בעצם התפילה, ולא רק מעלה כללית ד"תדיר קודם", ולכן מסתבר דתפילה בעיקר זמנה עדיף. ורק אם רוצה להתפלל מוקדם, דהיינו שיש לו איזה צורך, אז שוב ליכא מעלה להתפלל מנחה דוקא לאחר מנחה קטנה, ולכן בודאי יש להקדים תפילת מנחה שהיא תדירה, דבכה"ג בטלה המעלה להתפלל מנחה לאחר מנחה קטנה ונשארת רק המעלה דתדיר.

אבל לדיעה הא' בתוס' "תדיר קודם" הוא איסור להקדים האינו תדיר. ואף אם במצוות ליכא איסור, מ"מ בקרבנות וה"ה בתפילה יש איסור. ולכן כל ששייך להתפלל התדיר, אף אם אינו רוצה להתפלל אותה עכשיו וגם לא הגיע עיקר, מ"מ אסור להקדים האינו תדיר. דאם תדיר קודם הוא איסור להקדים האינו תדיר, א"כ הרי הוא דין באינו תדיר ולא בתדיר, ולכן מי יימר דמעלה דעיקר זמן תפילה בתדיר עדיפא מהאיסור דרכיב על האינו תדיר שלא יבוא לפני התדיר, דכל שמקדים האינו תדיר הרי הוא פוגם האינו תדיר. ועוד י"ל דאיסור עדיף ממצוה ומעלה. ולכן, כל שיכול לעשות התדיר מסתבר שאין לעשות האינו תדיר קודם, דאף אם בכה"ג משום מעלת התדיר יש להמתין, מ"מ מצד האיסור שלא להקדים האינו תדיר אין לעשות האינו תדיר.