שאלת והזכרת גשם בימות החמה

א) כתב רבינו יונה (כ. סוף ד"ה מיהו) דאפי' במקומות הצריכין גשם בימות החמה אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו, שאם הם צריכין לגשמים ישאל אותם בשומע תפילה, אבל לא ישנה מהמטבע שתיקנו חכמים. והכי אמרינן בתענית (יד:) "שלחו ליה בני נינוה לר' כגון אנן דצריכין למטרא אפי' בתקופת תמוז מאי, אמר להו כיחידים דמיתו ובשומע תפילה."

אבל הרא"ש כתב בתשו' (כלל ד' סי' י) דהואיל וענין שאלה בברכת השנים תלוי בצורך השעה מסתבר שבארץ הצריכה לגשם אף בימות החמה יש לומר ותן טל ומטר, דבבל שוכנת על מים רבים ולא צריכים לגשם עד ס' לתקופה, ובא"י היו צריכין לגשמים כבר מז' במרחשון ולכן שואלים מאותו הזמן. אבל ארץ אשכנז שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך למה לא נעשה כבני א"י השואלים את הגשמים בז' במרחשון.

והוסיף עוד שכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש לתענית (פ"א מ"ג) שמה שאמר ר"ג בז' במרחשון שואלין את הגשמים אינו אלא בא"י ובארצות שאוירם כאוירה, אבל בשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכין לגשמים באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון. ואע"פ שכתב בהל' תפילה (פ"ב הט"ז) "ומקומות שהם צריכים לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלים את הגשמים בעת שהם צריכים להם בשומע תפילה" אין זה סותר מש"כ בפיהמ"ש, דבחיבורו כתב "מקומות" שהם צריכין לגשמים ואילו בפיהמ"ש כתב "ארצות", וכוונתו דאיי הים וכדומה אין דינן כארץ בפני עצמן הילכך כיחידים דמו ואומרים רק בשו"ת.

וסיים הרא"ש שם דהואיל ולא נתקבלו דבריו גם הוא נמנע מלשאול ולהזכיר גשם בימות החמה בביהכ"נ שלו אע"פ שהיה יכול לשאול (פי' בברכת השנים) אע"פ שהוא יחיד כיון שצורך רבים הוא, אלא שלא רצה לעשות אגודות אגודות.

וכתב הב"י (סי' קיז ס"ב ד"ה ומ"ש אבל, עמ' תלח) בשם מהר"י אבוהב דמאחר שהאמת כדברי הרא"ש, לכן עכ"פ אם טעה יחיד ושאל גשם בזמן החמה לא יחזור, דבכה"ג אין לחשוש לחורבה של אגודות אגודות. אבל הב"י חולק עליו וס"ל דכיון שלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן, הילכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפי' בארץ שכולה צריכה גשם בימות החמה, ומ"מ כיון שהרא"ש עורר ספק בדבר, לכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה וכמש"כ רבינו יונה גבי טעה במנחה בשבת ולא הזכיר של שבת.

אבל הד"מ שם (אות ב') כתב דאין לספק בדבר אלא דברי מהר"י אבוה"ב נכונים בטעמם דאין להחזירו, דכדאי הרא"ש והרמב"ם לסמוך עליהם בדיעבד [עיי"ש שהשוה להא דסומכין על שיטת הראבי"ה בדיעבד לגבי הסיבה אע"ג דמנהג העולם דלא כוותיה].

ולענין הלכה נחלקו בזה המחבר והרמ"א (סי' קיז ס"ב). אך בבה"ל שם (ד"ה הצריכים) הביא בשם האחרונים דכל זה כשיש עצירת גשמים, אבל אם אין עצירת גשמים וטעה היחיד יש לו לחזור אף בארץ שאין גשמים סימן קללה בימות החמה.

[ועי' בערוה"ש שם (ס"ז) שכתב דאין אנו נוהגין להתפלל בתורת נדבה. ולפי דבריו נראה דלא מסתבר לנהוג כדעת השו"ע, ואם נחוש לשיטת הרא"ש יש להקל שלא לחזור אם טעה והזכיר גשם. ועי' בפסקי תשובות שם (אות ד') שהביא כן בשם כמה פוסקים. אלא שהוסיף דהיינו רק בין ז' מרחשון לס' ימים בתקופה, אבל לאחר הפסח חמיר טפי שהרי הב"ח הביא קבלה שאין לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתיקנו חכמים אפי' בשו"ת. ולכן בכה"ג אין להקל ליחיד שטעה אלא דוקא כשזקוקים לגשמים ולא רק כשאין בהם סימן קללה.]


ב) ולענין הזכרת גשמים כתב השו"ע (סי' קיד ס"ד) שאם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו, ואפי' במקום שצריכין גשם בימות החמה אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו. ולא השיג עליו הרמ"א.

וכבר תמה על זה הבה"ל שם (ד"ה ואפילו) דמ"ש הזכרה משאלה, הרי הרא"ש בתשו' שם לא חילק ביניהם. ומסיק הבה"ל דאע"ג דמעיקר הדין משמע דאין לחלק לדעת הרא"ש, מ"מ הואיל ואף בשאלה י"א דדוקא בשעת עצירת גשמים יכול לשאול גשם בימות החמה, ממילא אין להקל בהזכרה שלא בשעת עצירת גשמים [והוסיף שם דבשעת עצירת גשמים יש להסתפק אם צריך לחזור ולהתפלל].

ובטעם החילוק בין שאלה להזכרה כתב המחה"ש (על המג"א ס"ק ו) דבארץ שצריכין לגשם מסתבר לשאול גשם, אבל הזכרה שהוא שבח אין ראוי להזכירו בשבח כיון דאין בו צורך לכל העולם.