תפילה במקום שלומד תורה
איתא בגמ' (ל:) "ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי." וכתבו שם התוס' (ד"ה אין) דלהכי מייתי הא דר' אמי ור' אסי שהיו מתפללים ביחיד ביני עמודי לאשמעינן דהלכה כרבנן שאף היחיד מתפלל מוסף. ומשמע דס"ל דדין זה שעדיף להתפלל בביהמ"ד במקום שלומד נאמר אף אם מפסיד עי"ז תפילה בציבור. והוא דלא כדעת הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ח ה"ג) שאין מעלה זו דוחה לתפילה בציבור. ולענין הלכה נחלקו בזה השו"ע והרמ"א (סי' צ סי"ח).
וביאר בזה בס' דרכי שלום (עמ' קג) דמדברי הרמב"ם משמע דדין זה הוא משום קדושת המקום של ביהמ"ד, וזה נאמר בכל אדם ולאו דוקא בלומדים שם. ולכן אין מעלה זו דוחה לתפילה בציבור, שלא מצינו דקדושת מקום דוחה לתפילה בציבור, ואדרבה המשנ"ב (סי' צ ס"ק כח) הביא בשם הב"ח והפמ"ג דתפילה בציבור שלא בביהכ"נ עדיפא מתפילת יחיד בביהכ"נ.
אבל לדעת התוס' אין זה דין בקדושת המקום, אלא דין הוא בלומד, שיתפלל במקום תלמודו. [ומלשון הרמ"א משמע דהוא דוקא במי שתורתו אומנתו כדי שלא יבטל מת"ת כשהולך לביהכ"נ להתפלל. וע"ע ברבינו יונה שם שהבין כן אף בדעת הרמב"ם דמי שתורתו אומנתו ולומד בביתו אין לו ללכת לביהכ"נ להתפלל בציבור שעי"ז יתבטל מתלמודו, ומש"כ הרמב"ם שאין מעלה זו דוחה לתפילה בציבור היינו למי שלומד חוץ לביתו, דכיון שבלא"ה מתבטל מלימודו בשעה שהולך לבית המדרש לכן יש לו להתפלל בעשרה.] ולכן אפשר שדין זה עדיף מתפילה בציבור, ובפרט שאם אין ציבור לומדים שם לא ימצא עוד ט' מתפללים. ואם הוא דין בלומד, מהיכא תיתי שלא נאמר ההלכה אלא כשיש י' לומדים במקום א'.
והוסיף עוד דהכי מדוייק מלשון השו"ע והרמ"א, שהשו"ע כתב דביהמ"ד קבוע "קדוש יותר" מביהכ"נ והוא שיתפלל בעשרה. והרמ"א הביא בשם י"א דאף בלא עשרה עדיף להתפלל בביהמ"ד "הקבוע לו". הרי שהשו"ע פסק כדעת הרמב"ם, וביאר שהדין תלוי בקדושת המקום. ואילו הרמ"א כתב שהי"א סוברים דדין זה נאמר בביהמ"ד הקבוע לו, כלומר שהוא דין פרטי הנאמר לגבי הלומד.
0 comments Leave a Comment