הגמרא בנדרים דף לה: מביא אביעא הני כהני [שעושים עבודת הקרבנות] שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא למאי נפקא מינה למודר הנאה וכו' ודוחה כל הראיות והאביעא לא נפשטה מקשים תוס' והר"ן מהסוגיא בקידושין דף כג: דאמר רב הונא בריה דרבי יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן אבדינן ואינהו מצי עבדי. מובא בראשונים ארבע תירוצים א) [תוס', תוס' הראש, הר"ן] שבאמת נפשטה האביעא אלא שאין הסוגיא בנדרים רוצה לפשוט אביעא מממרת אמורא אלא ממשנה או ברייתא וכן פוסק הרמב"ם ההלכה עיין הלכות נדרים פ"ו, ה"ה. ב) [תוס' ביומא דף יט:, ובקדושין דף כג: אלא שהלשון אינו ברור שם ועיין במרש"א] שיש כאן שני שאלות האחת שנפשטה על יד ר"ה בריה דרבי יהושע שאין הכהנים רק שלוחי הבעל ואין צורך במינוי שליחות ודעת המשלח מסברה שאין משלח יכול לעשות שליח לעשות מה שהוא אינו בעלים לעשות ושאלה שניה לגבי מודר הנאה אם הכהנים רק שלוחי רחמנא או גם שלוחי דרחמנא וגם שלוחי דידיה וקשה להבין הצד שיש בהם שני מיני שליחות ולמה יש נ"מ בזה רק לגבי מודר הנאה ועיין בקרן אורה ביומא שנשאר בצ"ע. ושמעתי מפי מו"ר הגרי"ד סולובייציק זצ"ל שפשוט שאין כאן שליחות כלל שאין בעל הקרבן בעלים למנה כהן להיות שלוחו להקריב קרבנו אלא שהשאלה לגבי מודר הנאה אם יש דין שהכהן שלוחי דרחמנא פירוש שהתורה עושהו למקריב קרבנו של אדם אז אינו נחשב למהנהו וממילא מותר אף במודר הנאה או שאע"פ שאין כאן שליחות עדיין נחשב למהנהו כשמקריב קרבנותיו כיון שכפרתו או קיום נדרו תלוי במעשה הכהן.
ג) הרמב"ן, הריטב"א, והרשב"א מתרצים שר"ה בריה דר"י מדבר בקרבן של ישראל והאביעא בנדרים בקרבן כהן שאז לא שייך סברת ר"ה בריה דר"י. משאר ראשונים שאינם מביאים תירץ זו משמע דסוברים דלא שנא שכיון שהכהנים העובדים שלוחי דרחמנא בקרבנות שהבעלים ישראלים אז כבר נאמר דין זו בעבודת בקרבנות ולא שנא כהן בכהן שאף שמסברה יכול למנות שליח אין טעם לעשות כן שכבר חל הדין בעבודה של שלוחי רחמנא.
ברם הגבורת ארי ביומא והמנחת חינוך על מצות תקט מצטטים סוגיא מפורשת שלכאורה מכריע להיפך. ברייתא בבבא קמא דף קט: ת"ר מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה וכו' ומתוך מסוגיא שם שאם היה חולה או זקן נותנה לכל כהן שרוצה שממנה כהן אחר להיות שלוחו ואם היה כהן בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועיין ברש"י אם היה בעל מום...ואינו ראוי להקריב אין יכול לעשות שליח להקרבה. ופשוט מהסוגיא שכהן ממנה כהן אחר להיות שלוחו בעבודת קרבנו ורש"י מדגיש שהברייתא מדברת בין בנדר ובין בחטאת ואשם חובה. ואם כן כהן בכהן הדין ברור דהוי שלוחי דידן וכהן בקרבן ישראל ברור דהוי שלוחי דרחמנא וגם קשה על התירוץ הראשון דנפשט האביעא מברייתא ולא מממרא של אמורא. ופלא על הראשונים שאין אחד מהם מביא הסוגיא כלל. וצריך לפרש שהתורה זכתה כהן בקרבן שלו מן הפסוק ובא בכל אות נפשו ושרת ודם עבודתה [רש"י שכר עבודתה דהיינו בשרה] ועורה שלו מן הפסוק ואיש את קדשיו לו יהיה ונכלל בזכותו שיכול למנות כהן אחר במקומו אבל זה אינו משנה הדין כאשר אינו משתמש בזכותו והעבודה נעשית על ידי אחד מאנשי המשמר שאין כאן שליחות מין הכהן שהוא בעל הקרבן ואם הדין בכל הקרבנות שהכהן המקריב נחשב לשלוחי רחמנא אז גם לגבי קרבנו של כהן נשאר שלוחי דרחמנא. ומובן גם כן תירוץ הרמב"ן שאם יש לכהן זכות זו אז אפשר שגם כשאינו משתמש בזכות נחשב הכהן העושה קרבנו כמהנהו ואסור במודר הנאה. ואפשר לקיים התירוץ הראשון שמה שכהן בעל מום אינו יכול למנות איזה כהן שירצה וצריך להשתמש בכהן של אותו משמר אינו מכריע שהכהן של אותו משמר שמקריב קרבנו אינו נחשב לשלוחו לגבי הדין של מודר הנאה ואם לא נסכים לסברת ר"ה בריה דר"י, כמו שעבודה כשרה רק בכהן ועדיין נחשב לשלוחו של הישראל בעל הקרבן יש עוד נימוק שאין כל כהן יכול לעבוד רק כהן של אותו משמר.
ד) הרשב"א מביא עוד היכי תמצא שבעל הקרבן יכול למנות שליח לעשות קרבנו בעבודות שכשרים בזר כמו שחיטה הפשט וניתוח ומענין שיתר הראשונים שמביאים התירוץ של כהן בכהן אינם מביאים התירוץ של ישראל בישראל ויש לחלק שאם הבעלים כהן ואז אפשר להשתמש בזכותו להקריב קרבנו ואפילו בלי סברה זו שאפשר למנות שליח לכל עבודת קרבנו דלא שייך אצלו סברת ר"ה בריה דר"י אז נוכל לומר שהכהן שלוחי דידיה אבל לגבי ישראל שאין לו ברירה שהכהנים שלוחי דרחמנא לגבי רוב רובן של העבודות בקרבנו דחוק לומר שלגבי שחיטה בלבד נעשה הכהן שלוחו כיון שעבודה זו כשר בזר.
0 comments Leave a Comment