איתא בגמ' שבת (כא.-כא:)
אמר רב הונא, פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא, מאי טעמא דרב הונא, קסבר כבתה זקוק לה (וחיישינן שמא יכבה ולא יתקן אותה), ומותר להשתמש לאורה (וחיישינן שמא יטה אותה בשבת).
והקשה התוס' (ד"ה ומותר), וז"ל, מנא ליה לרבא דקסבר רב הונא מותר להשתמש לאורה, דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת, עכ"ל. ותי' וז"ל,
וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר בין בחול בין בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא ה"ל למימר אין מדליקין סתם, מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ שעוד יש טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול, והיינו שמא יטה וא"כ סבר דמותר להשתמש לאורה.
ומבואר בתוס' דלמ"ד כבתה זקוק לה, אם כבה נרו בליל שבת לפני שכלה הרגל מן השוק, לא יצא ידי חובתו אם לא חזר והדליקו, ואע"פ שאסור מדאורייתא להדליקו בשבת.
ועיין בחי' הרמב"ן שכתב ליישב קושיית התוס' דאף למ"ד כבתה זקוק לה, בשבת כבתה אין זקוק לה, "ושבת למ"ד כבתה זקוק לה דינו שוה לחול למ"ד כבתה אין זקוק לה, והיינו דלא כתוס', וצ"ע בנקודת מחלקותם.
והנה, בפלוגתת האמוראים אי כבתה זקוק לה או אין זקוק לה, נראה בפשטות דנקודת מחלקותם היא אם עיקר מצות נר חנוכה היא מעשה הדלקת הגברא, או שיהא נר דלוק בביתו, דאם עיקר המצוה הוי המעשה הדלקה, ממילא אין זקוק לה, אך אם נניח דעיקר המצוה שיהא הנר דלוק בביתו, מסתבר דכבתה זקוק לה.[‎1] אך באמת אפשר לומר דאף למאן דאמר כבתה זקוק לה, אין זה משום דעיקר המצוה הוא שיהא הנר דלוק, אלא עיקר המצוה הוי המעשה הדלקה, אך מחוייב לעשות מעשה זה הרבה פעמים, עד שתכלה הרגל מן השוק, כלומר, איכא שיעור במעשי הדלקה. ולכאורה כעין זה מצינו במצות פריקה וטעינה, דקי"ל פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב, שנאמר עזב תעזב (ב"מ לב.). ולכאורה אין זה משום דעיקר החיוב שיהא פרוק או טעון, אלא דהמצוה לעשות מעשה פריקה וטעינה, אלא דמחוייב לחזור ולעשות מעשה זה כמה פעמים עד שיהא פרוק וטעון.[‎2]
ונראה לבאר דבזה פליגי הרמב"ן והתוס' הנ"ל, דס"ל לתוס' דלמ"ד כבתה זקוק לה, עיקר מצות נר חנוכה הוא שיהא נר דלוק בביתו. ואם כן, שפיר יש לומר שכך תיקנו חכמים אף בליל שבת, שאף בשבת אפשר להיות לו נר דלוק בביתו. אך אם כבתה נרו שוב אין לו תקנה להדליקו, שאין מצות חנוכה דוחה מלאכת שבת, ויוצא דליכא קיום מצות נר חנוכה. ואם כן, בודאי יש לחשוש שלא ידליקנה אם יכבה, ומטעם זה אין להדליק בפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת. אך ס"ל להרמב"ן דלמ"ד כבתה זקוק לה לא תיקנו הכי בשבת שיהא אחראי להדליקו בשבת, כיון דאסור לעשות כן. ומסתבר לומר דס"ל לרמב"ן דלמ"ד כבתה זקוק לה, גדר מצות נר חנוכה הוא שיעשה הרבה מעשי הדלקה, עד שתכלה הרגל מן השוק. ולפי זה מובן דבריו שעל כרחך לא תיקנו הכי בליל שבת, שלא יתכן שיתקנו חובת גברא לעשות מעשה הדלקה בשבת.