שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַיהוָה עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי 

מה פירוש שגיון, ומי הוא אותו כוש בן ימיני?

נתחיל בשאלה הראשונה. רש"י מציע מספר אפשרויות לפירוש המלה שגיון:

א] כלי זמר. "שגיון לדוד" - מנחם אמר שגם זה אחד משמות הזמר על שם הכלי וכן פי' על שגיונות.

ב] משגה וטעות ששר על מפלת שאול: "ורבותינו פירשו ל' משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה' וגו' (שמואל ב כב).

אבל רש"י דוחה פי' זה שמהקשר הפרק מוכח שאין זו הכוונה, כי הפרק מדבר על הגויים המאיימים ומשפט ה' בהם שאין לזה קשר עם שאול. "אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך". [אבל עיין רד"ק שפירש את הפרק על פי הבנה זו].

ג] משגה ביחס לכהני נוב והבחירה השגויה של דוד להימסר לידי ישבי כמבואר בסנהדרין צ"ה עיי"ש: ואומר אני שאמרו על עסקי ישבי בנוב (שם כא) שבא עליו על עונשו של שאול כמו שפירשו רבותינו שאמר לו הקב"ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כו' כדאיתא בחלק. שגיאות שבקש דוד להקב"ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב וכן פתרונו משגה שר דוד לה' על ששגג לומר להקב"ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו.

ד] ד"א על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול.

מי אותו כוש? כפי שראינו עפ"י הגמרא במועד קטן ט"ז הוא שאול. וכך כותב המצודות:

"שגיון לדוד" - התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול

"כוש בן ימיני" - זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו.

האבן עזרא חולק על זיהוי זה עי' מה שהקשה. ולדעתו כוש הוא יהודי שכך שמו משבט בנימין.

ובמלבי"ם כתוב שהוא אחד מאיובי דוד - "שגיון, על דברי כוש בן ימיני", המבואר מדברי השירה הזאת, כי כוש זה רדף אחר דוד, ולקח עמו עדת לאומים, עדה ועם רב להלחם נגדו. ועצתו זאת היה לו למוקש, כי בבור כרה בו נוקש, ומצייר כאילו כוש ועדתו היה שבט אפו של ה' לענוש את דוד, אבל אחר שהביט ה' על מעשיהם הרעים וערך לנגדם צדקת דוד, שב אפו מדוד על עדת צורריו ונוקשו בבור כרו:

ובמי מרום עמד על השירה ששר דוד על שגיאתו. ממתי שרים על שגיאות? טבע האדם להתבייש ולהצטער על שגיאות: ישנם מנגינות כאלה אשר הם מרוממם ומגביהים את האדם ומעמידים אותו על שגיאותיו, פותחים לו את כל החושים ומבריאים אותם מבלי להטעות מאומה, והמנגינה הזאת קרויה שגיון לדוד שרק דוד היה יכול להגיע לידי מדריגה כזו מתוך רוממות המנגינה לעמוד על שגיאותיו ולהיות יסוד ענין השירה נוסד בעיקר על מה שעומדים על האמת ודוד אשר עמד על שגיאותיו לא התרגש ממה שהוא לו לבושה על ששגג אלא ששמחתו על עמידתו על האמת הבליגה ממנו את צערו ושר לד' שירתו הקדושה, הכיר אז במעלותיו של שאול שהם נוראים ונשגבים מאד כאמרם במדרש פה [מדרש תהלים מזמור ז]: ואת מדמה עצמך לשאול, שאול מנשרים קלו ומאריות גברו [ש"ב א כג]. ר' לוי אמר ששים מילין היה שאול הולך ביום אחד. ר' מימון אמר מאה ועשרים מילין. ורבנין אמרי מאה ושמונים מילין. אימתי, כשנשבה הארון, הדא הוא דכתיב וירץ איש בנימין מהמערכה [ש"א ד' י"ב], זה שאול ואת מדמה עצמך לשאול. אדם הולך לבית המשתה ואינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין ושאול יצא למלחמה והוליך בניו עמו, והיה יודע שמדת הדין  פגעה בו ואת אמרת לא תצא עוד אתנו למלחמה [ש"ב כא יז] ואת מדמה עצמך לשאול, שאול היה אוכל חולין בטהרה שנאמר וירם הטבח את השוק והעליה [ש"א ט כד], ר' יוחנן אמר השוק והאליה ר' [אלעזר] אומר השוק והחזה שעליה מלמד שהיה אוכל חולין במהרה ואת מדמה עצמך לשאול ע"ש. וגם את אשר רדף אחרי דוד אע"פ שמצד החצוניות מכוער היה הדבר, בפנימיותו היה כולו לד' שידע שאול שאין זרע עמלק נופל אלא בידי זרעה של רחל [פסיקתא רבתי פרשה ע], וכל זמן שלא השלים תפקידו זה אשר לשם זה נפקד לא תיכון מלכותו של דוד לפיכך רצה להאריך ימי מלכותו אולי יגיע לידו לגמור את אשר היחל, ולתקן את אשר חמל על אגג ועל מיסב הצאן, וכשעמד דוד על האמת הזאת להכיר ששאול הוא כוש שבעורו הוא שחור ובפנימיותו ככל אדם וגם שכל רדיפתו אחריו הוא מפני שהוא בן ימיני ורק הוא יכול להכרית זרעו של עמלק מתוך שמחתו על עמדו על שגגתו שר לד' את השירה הזאת שגיון לדוד אשר שר לא' על דברי כוש בן ימיני. 

וע"ע בס' רינת יצחק שהביא המדרש שדוד נתבע על שקילל מלך והקשה למה לא נתבע על שקילל כל אדם? עיי"ש מש"כ בזה.

י-ְה-וָ-ה אֱל-ֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי. [ז' ב'] 

בזכות שחוסים בה', זוכים לישועה - אתה לא רק הוי"ה של כל ההויה אלא גם האלוקים האישי שלי [רבים הם המודים בבורא אבל כופרים בקשר האישי שלו עם הבריאה. איך הם יודעים?], מכיון שאני חוסה בך ומכיר בכח שלך, הושיעני מכל רדפי והצילני.  

בפסוק ראשון דיבר על אדם יחיד "כוש בן ימיני" ועכשיו מדבר על כל רדפי. עי' ברד"ק שהכוונה למלווים את שאול ברדיפה אחרי. 

ובמי מרום:  אל עלי להמיט עון, כי חפץ אני לראות בנקמת שונאי, שהלא אך בר' תסיתי ומעולם לא הרהרתי אחרי מדותיו של הקב"ה וכל תחינתי ובקשתי היה אך שיושע ד' אותי ויצילני לא שיריע אויבי עלי ולאו דוקא בבחיר ד' כשאול אלא שכן היתה כונתי כלפי כל רודפי בלי הבדל ופדות ד' אלקי בך חסיתי הושעני מכל רודפי והצילני. 

במלבי"ם כותב: "הושיעני", אחר "כי בך חסיתי", וגם "הצילני" מידם (כי הצלה מורה שכבר נתפס ביד מוקשיו וניצל) כי אם לא תציל, אירא.

ובפירוש המילות: "הושיעני, והצילני". ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא ביד האויב יצילהו מידו (ירמיה טו). 

וז"ל המדרש שוחר טוב א"ר יוחנן ב"ך בתורתך בעשרים ושתים אותיות זו אל"ף בי"ת ע"כ. וביאר ברנת יצחק עפ"י הגמרא בסוטה שאין עבירה מכבה תורה, והפירוש שבזכות שב"ך חסיתי, ולמדתי תורתך, הושיעני מכל רדפי. 

וע"ע בחידושי תורה מהר"א ט"ב שערי תהילה עמ' מ' שבזכות הענוה יצילני מכל רדפי - אפילו מקצת מדת הדין. ולפי רב ייבי, "רדפי" הם הקליפות.