Li-zchus - 

R' Moshe Yehuda Hanus

R' Shmuel Stein 

R' Chaim Schreck 

R' Eytan Feldman

R' Avromi Sommers

For much success in all they do together with their families!!!😊😊

The Mishna in Pesachim [21a] says:

כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכר לגוי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים:

For the entire time that it is permitted to eat leavened bread, one may also feed it to his domesticated animals, to non-domesticated animals, and to birds; and one may sell it to a gentile; and it is permitted to derive benefit from it. After its time passes, it is prohibited to derive benefit from it, and one may not even light an oven or a stove with leavened bread. With regard to the manner of removal of leavened bread. 

למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא

The Gemara continues to read the mishna precisely. The mishna states that one may feed his leavened bread to his domesticated animals, to non-domesticated animals, and to birds. The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach about the case of domesticated animals, and why do I need it to teach about non-domesticated animals as well? The halacha should be the same for both cases. 

The Gemara answers: It is necessary to teach us both cases, as had it taught only about domesticated animals, one would have said that it is permitted feed them because if the animal leaves over some leavened bread one will see what is left over and dispose of it. However, with regard to a non-domesticated animal, if it leaves over any of the leavened bread, it hides it to save for later. Therefore, one could say that it is not permitted to feed it so close to the time when leavened bread is prohibited.

ואי תנא חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל יראה ובבל ימצא אימא לא - צריכא

רש"י - ואי תנא חיה - הוה אמינא היא עדיפא משום דאי משיירא מצנעא לה ולא עבר עליה בבל יראה. 

And had it taught only the case of a non-domesticated animal, one might say that it is permitted to feed leavened bread to such an animal because if it leaves over any food in any case it will hide it, [and the owner will not violate the prohibition: It shall not be seen - Rashi]. However, with regard to a domesticated animal, sometimes it leaves over food, and it does not enter his mind that the animal will do so. And in that case both prohibitions: It shall not be seen and it shall not be found, would apply to him. Consequently, one could say that it would not be permitted for him to feed a domesticated animal. Therefore, it was necessary to teach both cases.

WOW!! We see from Rashi that if one can't see the food because it is hidden then he does not transgress בל יראה . The Maharshal adds that he does transgress בל ימצא. [The notion that בל יראה and בל ימצא do not necessarily go together is one I would VERY MUCH like to revisit ועוד חזון למועד בל"נ בעז"ה].  

This would prompt the question - Why would one think that we should permit one to feed one's חיה because it would result in him transgressing one לאו and not two?? We only forbid activities that involve multiple transgressions?? 

The Ohr Chodosh explained the Maharshal based on what we find later on in the Gemara [95a] that the לאו of בל יראה is a לאו הניתק לעשה של תשביתו - it can effectively be fixed by destroying the chometz [תשביתו]. The Shaagas Aryeh [סימן פ"ב] writes that since we find on the Gemara [Temurah 4b] that one עשה cannot "fix" [ניתק] two לאווין, the עשה of תשביתו can only fix one לאו. According to this, in a case where one transgresses two לאווין he would receive מלקות for one of them [the לאו that is fixed by the עשה does not mandate מלקות - only the second לאו does].

Now we can understand the הוה אמינא of the Gemara according to the Maharshal: Only in the case of the חיה, who hides the food and there is thus only a concern for the איסור of  בל ימצא but not בל יראה, one might think that it would be permitted to feed the animal because in any case there would be no מלקות making the איסור less serious. But if there are two potential לאווין that one could transgress, it would be forbidden, as is the case with feeding a בהמה where there would be both בל יראה and בל ימצא, thus mandating מלקות - so the Mishna teaches that even to feed the בהמה is permitted.

Rav Chaim Shmuelevitz ztz"l explains the Gemara differently according to the Maharshal: Tosfos later [כ"ט, ב ד"ה רב אשי] famously says that one who leaves chometz with the intent to later destroy it does not transgress בל יראה. The rationale is that בל יראה is ניתק לעשה [of תשביתו] and therefore he does not transgress an איסור when he ultimately destroys it. 

It emerges that it is permitted לכתחילה to leave over chometz when one intends to later destroy it, since the איסור will be fixed upon destroying it and fulfilling the עשה of תשביתו. So when he gives the חיה to eat he will not be transgressing an איסור תורה since there is only one לאו involved which will be ניתק - fixed, by the עשה. And since he has full intention to fix the לאו [by later destroying it] there is no איסור to begin with. But with respect to a בהמה where there are two לאווין that one עשה cannot be מנתק, one would think that it is forbidden to feed the animal.

But this places us in a serious quagmire. Tosfos is talking about a case where he is fully aware of the chometz, in which case there are two לאווין. So how could they say that is it מותר לכתחילה to leave over the chometz if he intends to burn. An עשה is מנתק one לאו but not two!!? This question is sooooo good that the Shaagas Aryeh asked it [ibid]!! 

Rav Chaim Shmuelevitz ztz"l explains Tosfos as follows: The Tumim [97-7] writes about a לאו that is partly fixed by an עשה and partly not fixed. For instance, regarding Temurah that Rambam writes [Hilchos Temurah 1-1] that even though the לאו is מנתק the עשה if it is a קרבן יחיד and both animals become sanctified [with is the עשה] nevertheless since the עשה is NOT מנתק the לאו when it is a קרבן ציבור because תמורת ציבור is not holy, it is not considered a לאו הניתק לעשה and even a יחיד gets מלקות. 

Asked the Mishna Lamelech [מלוה ולוה ג-ד]: Regarding the איסור of forcibly taking a security the Rambam holds the exact opposite, that since there are instances when returning the security is מנתק the לאו [i.e. when the borrower is a poor person], even when there is no עשה involved [i.e. when the borrower is a rich person], there is no מלקות. In his words:

המלוה את חבירו אחד עני ואחד עשיר וכו'. אני תמיה בדין זה דאיך סתם דאינו לוקה משום דניתק לעשה דהא לא ניתק אלא לגבי עני כדכתיב ואם איש עני הוא וגו' ובלאו דלא תבא אל ביתו הוא כולל יחד עשיר ואביון וכמ"ש רבינו ועשה דחזרה הוא בעני שמשכנו כסות יום או לילה והדומה אליו, וא"כ תינח היכא דמשכן עני דאינו לוקה משום דאית ביה עשה דחזרה אבל משכן עשיר אמאי אינו לוקה כיון דליכא ביה חזרה? 

וסבור הייתי לומר דכיון דלאו זה הוא כולל עני ועשיר ומקצת הלאו ניתק לעשה דהיינו היכא דמשכן לעני מיקלש קליש לאו זה ואינו לוקה אף היכא דמשכן עשיר דליכא נתוק. 

שוב ראיתי שדבר זה לא ניתן ליאמר ואדרבא איפכא מסתברא וראיה לדבר ממ"ש רבינו ר"פ א' מהלכות תמורה וז"ל ולמה לוקים על התמורה והרי לאו שבה ניתק לעשה וכו' ועוד שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפים אין עושין תמורה אע"פ שהם מוזהרים שלא ימירו ע"כ הרי לך מבואר דאם יש לאו אחד כולל והעשה הוא פרטי שלוקה על הלאו אף על הפרט שניתק לעשה כיון שיש בלאו פרט אחד שלא ניתק לעשה. ולפי זה היה נראה דהכא נמי ילקה אף הממשכן את העני אף שניתק לעשה לפי שאין הלאו שבה שוה לעשה שהממשכן את העשיר ליתיה בחזרה אף שמוזהר שלא למשכנו ולא די לנו זה הצער אלא דמסתמות דברי רבינו נראה דאף הממשכן את העשיר אינו לוקה לפי שהלאו ניתק לעשה גבי עני ודבר זה הוא תימה בעיני וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד.

Answered the Tumim based on Tosfos [Chullin 81a ד"ה בסוה"ד] that the ניתוק of Temurah is not a complete ניתוק since no מעשה is done in order to fix the לאו but rather it is fixed automatically [when the animal becomes holy]. According to that, we can say that when a מעשה is done such as when one returns the security, it doesn't matter whether the עשה is מנתק part of the לאו [i.e. only in certain instances] or is מנתק the entire לאו [i.e. in all instances], we always say that there is no מלקות for this לאו [as per the Rambam in מלוה ולוה]. But when there is not a complete "fixing" of the לאו, such as the case of Temurah [because no מעשה is involved], it is only מנתק the לאו if it is מנתק the לאו in all cases, as the Rambam rules in Hilchos Temurah [1-1]. 

Now the עשה of תשביתו is an active mitzva where a מעשה is necessary [עי' מנ"ח מצוה ט] and for this reason the עשה is completely מנתק the לאו [unlike where the עשה is an automatic as in the case of Temurah] and therefore it is not necessary that the עשה be מנתק the לאו in all cases. Thus, there will be no מלקות when he leaves the chometz over - even if there is a case where there is no עשה. as the Tumim wrote regarding taking the security.       

We can take this idea one step further and say that just as a לאו הניתק לעשה that involves a מעשה creates a din that there will never be מלקות [even in cases where there is no עשה to fix the לאו], such an עשה also has the power to be מנתק two לאווין. When the Gemara said that an עשה can only be מנתק one לאו, it was talking about Temurah which is a weaker type of ניתוק because no מעשה is involved in the fulfillment of the עשה.

There is soooooo much more too say and עוד חזון למועד בל"נ בעז"ה!!!