We continue with the mehalech of Rav Shmuel Rozovsky zt"l: 

According to the opinion of the Brisker Rov a chiddush emerges, namely that even according to the opinions that הגונב מן הגנב חייב בקרן - one who steals from a גנב has to pay the principal, nevertheless there will be no din that the thief be sold as an עבד in order to pay for the גניבה [as it says "ונמכר בגניבתו"] which is a din within the context of גניבה alone. But according to the Brisker Rov - he is not a גנב! Similarly, when one steals a lost object or whenever it is not considered גונב מרשות הבעלים, there will be no din of ונמכר בגניבתו. 

The Maharil Diskin however learns that there IS a din of ונמכר בגניבתו because he is of the opinion that "וגונב מבית האיש" is not a blanket exclusion from the dinim of גניבה but merely a more narrow exclusion from the din of כפל but the חיוב of קרן remains in the context of דיני גניבה [and according to him we need to reconcile why the gemara didn't say that a person who steals the אבידה violates לא תגנוב]. 

הנה להגרי"ז נמצא חידוש, דאפילו להדעות דגונב מן הגנב חייב בקרן, מ"מ לא יהא בו דין דונמכר בגנבתו דהוא דין מדיני הגניבה, וכמו"כ בגונב אבידה או בכל מקום דלא הוה גונב מרשות בעלים לא יהא ונמכר בגנבתו. ודע דבמהרי"ל דיסקין כתב דאית ביה דין דונמכר בגנבתו (כמובא בסמוך), דהוא ס"ל דהמיעוט דמבית האיש אינו מיעוט מכל הדין גניבה, אלא הוא מיעוט מיוחד על דין כפל אבל חיוב הקרן נשאר מדין גנב, ודלא כהגרי"ז. (ולדידיה צריך ישוב לשון הגמרא מ"ט לא אמר דעובר משום לא תגנוב).

The words of the Maharil Diskin refer to the Targum of Unkelos on the pasuk talking about a thief who sneaks into a house through a מחתרת - a tunnel [Shemos 22-2]: 

"אם זרחה עליו השמש דמים לו"

"If the sun shines on him he has blood". 

Say Unkelos:

"אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי"

The Ramban explains that Unkelos means that after he leaves the מחתרת and the homeowner comes to kill him based on the testimony of witnesses that he had been in the מחתרת then "דמים לו" - "he has blood" i.e. it is forbidden to kill him since he already left the מחתרת. Asked the Ramban that according to this, why does the pasuk say "שלם ישלם" - if he took כלים when he was in the מחתרת he has to pay, doesn't Rav say [Sanhedrin 72a] that if a גנב took כלים in the מחתרת he has acquired them with his blood  i.e. since he was חייב מיתה he doesn't have to pay for the כלים because of קים ליה בדרבה מיניה?! Since according to the Targum it was permitted to kill him - why does he not acquire the כלים that he stole [because of קים ליה בדרבה מיניה]? [According to Rashi the pasuk שלם ישלם refers to a case where the son is stealing from the father and we know that a father doesn't kill a son, so there is no קים ליה and we understand why there is payment].  

The Maharil Diskin asked on this Ramban - Why does he ask his question based only on the opinion of Rav, for even according to the way we rule [against Rav - see the Rava's rejection of Rav that he is only correct where the כלים were broken but not if they are still in good condition], if the כלים are no longer extant, no payment is necessary. Yet the pasuk says ואם אין לו ונמכר בגניבתו - he must pay even if the object no longer exists? The Ramban could easily have asked his question without limiting himself to the opinion of Rav?! Why does he have to pay when he broke the כלים?? 

ודברי המהרי"ל דיסקין (בספר תורת האהל) קאי על מה שתרגם אונקלוס הפסוק (שמות כב, ב) "אם זרחה השמש עליו דמים לו", אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, ופירש הרמב"ן שכונתו אחרי שיצא מהמחתרת ובא בעה"ב להרגו ע"פ עדים שהיה במחתרת אז דמים לו ואסור להורגו כיון שכבר יצא מהמחתרת, והקשה הרמב"ן דלפ"ז אמאי אמר קרא "שלם ישלם" דאם נטל עמו כלים בשעת היותו במחתרת חייב להחזירם, והא לדעת רב בא במחתרת ונטל כלים בדמים קננהו, ובשלמא לפרש"י דקרא קאי באב על הבן שודאי לא יהרגנו ובכה"ג כשהיה במחתרת נמי היה אסור להורגו ניחא דלא קנה, אבל להתרגום דמתחילה כשנטל הכלים היה מותר להורגו א"כ אמאי לא יקנה, וע"ש מה שתירץ. ותמה מהרי"ל אמאי הקשה הרמב"ן דוקא לדעת רב והא אפילו לדידן אם הכלים אינם בעין פטור לכו"ע, ובהך קרא כתיב "אם אין לו ונמכר בגניבתו" דחייב לשלם אפילו אם החפץ אינו בעין.

Explained the Maharil Diskin that according to this, we have to explain the pasuk of "ואם אין לו ונמכר בגניבתו" as referring to one who broke the כלים after he left the מחתרת. And we also have to follow the opinion of the Nesivos [34-5] that the obligation to pay when the object was broken by the thief is not מדין מזיק but rather this act of destruction is a new act of stealing. Nevertheless, this only obligates him in קרן but not כפל since he is גונב מן הגנב  - he essentially stole it from himself who is the גנב.

Now we can understand the question of the Ramban: He only asked according to the opinion of the Rav who holds "בדמים קננהו" - from the time he was in the מחתרת he acquired the object [with his life so to speak - i.e. קים ליה בדרבה מיניה]. Whereas according to the way we hold [Rava who rejected Rav's opinion in the gemara] the object was not acquired from the outset but only afterward and he is indeed obligated to pay מדין גניבה and the halacha is ונמכר בגניבתו. 

We see from the words of the Maharil Diskin that הגונב מן הגנב who was excluded from the obligation to pay כפל but not from קרן has the din of being sold as an עבד - as the pasuk says "ואם אין לו ונמכר בגניבתו", because he is חייב מדין גניבה and not מדין גזילה.

וביאר מהרי"ל דלפ"ז נצטרך לפרש דקרא ד"אם אין לו" מיירי בשבר הכלי בידים אחר שיצא מהמחתרת, ונימא כדעת הנה"מ (סי' ל"ד סק"ה) דהחיוב לשלם בתברא או שתייה אינו מדין מזיק אלא זה גופא הוי גניבה חדשה, (ובגזלן זוהי גזילה חדשה). ומ"מ זה אינו מועיל אלא לחייבו קרן, אבל לענין כפל פטור דהוי גונב מן הגנב שהיה גנוב אצל עצמו (וזה דלא כמו שנקט הרע"א במק"א דבקלב"מ לא חשיבי הגניבה שאח"כ גונב מן הגנב), וא"ש הא דהקשה הרמב"ן רק אליבא דרב דסבר בדמים קננהו ומתחילה קנה כל הגניבה דאמאי חייב לשלם, משא"כ לדידן דמתחילה לא קנה א"כ כששבר אחר שיצא מהמחתרת מתחייב מדין גניבה ושייך דינא דונמכר בגנבתו. ומבואר בדבריו דהגונב מן הגנב דנתמעט מכפל ולא מקרן יש בו דין ונמכר בגניבתו על הקרן וכמפורש בקרא "אם אין לו ונמכר בגנבתו", והיינו משום דחייב מדין גניבה ולא משום גזילה.