לזכות אמי מורתי שתחי' לברכה והצלחה בכל מעשי ידיה!!

Says the Gemara [Bava Kamma 3a]:

אמר מר ושלח זו הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל השור והחמור הא לאו הכי במאי מוקמת לה

The Master said in the baraita just cited: “And he sends forth,” this is a reference to the category of Trampling, and likewise it says: “Happy are you that sow beside all waters that send forth the feet of the ox and the donkey”(Isaiah 32:20). The Gemara infers: The reason that the phrase: “And he sends forth,” is interpreted as a reference to the category of Trampling is that the Merciful One writes: “That send forth the feet of the ox and the donkey.”The Gemara asks: Were it not for this verse, with regard to what would you have interpreted that phrase?

אי קרן כתיב אי שן כתיב

If you say that it could have been interpreted as referring to Goring, that cannot be, as Goring is written in a different verse. If you say that it could have been interpreted as referring to Eating, that too cannot be, as Eating is written in a different verse. Perforce the reference is to Trampling, and the baraita had no need to prove this from the phrase: “That send forth the feet.”

איצטריך סד"א אידי ואידי אשן והא דמכליא קרנא הא דלא מכליא קרנא קמ"ל

The Gemara answers that it is necessary for the baraita to cite the verse: “That send forth the feet of the ox and the donkey,” as it could enter your mind to say that both this phrase: “And he sends forth,” and that phrase: “And it consumed,” are referring to the primary category of Eating, and that phrase: “And it consumed,” is referring to a case where the object damaged is completely destroyed, and this phrase: “And he sends forth,” is referring to a case where the object damaged is not completely destroyed. Therefore, the verse “that send forth the feet of the ox and the donkey” teaches us that the phrase “and he sends forth,” is referring to Trampling.

Rashi writes: 

ושלח אתא לחיוביה היכא דלא כליא קרנא דמשמע כגון שאכלה ערוגה וסופו לחזור ולצמוח אבל לא כתחלה

The word ושלח is coming to obligate the person where the object damaged is not completely destroyed like when the animal ate a flowerbed and it will grow once again but not as well as it was supposed to grow originally. 

Says Tosfos:

פי' הקונטרס - שחת שעתיד לצמוח אבל לא כתחלה.

Rashi explains that this refers to Shachas (grain in its early stages), which will re-grow but not like at first.

Asks Tosfos:

קשה, והא מכליא קרנא, שגם הבעלים הם יכולים לקצור?

Question: But this is Mechalya Karna, seeing as the owner could have picked it too?

Since the owner could have picked it up and instead the animal did, this should be considered מכליא קרנא  - complete destruction of the produce?! The owner lost out on the שחת?!

This question is difficult to comprehend. Rashi wrote that the שחת will grow back, just not as well as it would have. He means that there was damage to the developed "fruits" [or grain], that even though they will grow and produce fruits, they will not be the same quality as they would have been had the animal not eaten the שחת. This proves that the owner had no intention to cut down the שחת at all but rather wants the fruits and the damage is not to the שחת but to the fruits that will grow in the future which will not be of the same quality as they were destined to be. The payment then is for the damage of the fruits. If so, this is not a case of מכליא קרנא, so what is their question?   

אינו מובן קושייתם, דהא רש"י כתב דאף דסופו לחזור ולצמוח, מ"מ אבל לא כתחילה, וכונתו לגבי היזק הפירות, דאף דיחזור ויצמח ויהיו פירות, מ"מ לא יהיו כתחילה, ומוכח דהבעלים אינם עומדים לקצור השחת כלל, אלא רוצים הפירות, ואין ההיזק בהשחת, אלא בפירות שעתידים לגדול, שלא יהיו כתחילה, וחיובו לשלם היינו רק על היזק הפירות, וא"כ הא ע"ז שפיר הוי לא מכליא קרנא, ומה הקשו.

Maybe Tosfos holds that since the owners could have harvested, there is damage also to the שחת and this damage is מכליא קרנא. But we still have to understand. It is correct that the damage to the שחת is מכליא קרנא, nevertheless, there is ALSO damage to the fruits that will not be the same as expected and this damage is not מכליא קרנא. So Rashi was absolutely correct in saying that the damage is to the potential fruits which is defined as לא מכליא קרנא and there is a הוה אמינא that he would not have to pay, so we would need the pasuk to tell us that he does have to pay.

So according to this analysis we understand Rashi quite well, that on the damage to the שחת he has to pay because it is מכליא קרנא and on the damage to the future fruits he also has to pay even though it is לא מכליא קרנא. For this knowledge we would need two psukim. So what is Tosfos' question??

ואפשר דהתוס' סברי דכיון דעכ"פ היו הבעלים יכולים לקצור, יש כאן היזק גם בהשחת, והיזק זה הוי מכליא קרנא.

אכן אכתי צ"ב דנהי דהיזק השחת הוי מכליא קרנא, מ"מ הא עכ"פ איכא נמי היזק בהפירות שלא יהיו כתחילה, והיזק זה הוי היזק דלא מכליא קרנא, ושפיר כתב רש"י דהיזק זה של הפירות, דלא מכליא קרנא, ס"ד דא"צ לשלם עליו.

ועכ"פ לפמש"נ מבואר היטב דברי רש"י דאה"נ דעל היזק השחת צריך לשלם דהוי מכליא קרנא, מ"מ היזק הפירות, שלא יגדל התבואה כתחילה הוי היזק דלא מכליא קרנא, ומה הקשו עליו התוס' כלל.

Maybe Tosfos holds that we would think to say that לא מכליא קרנא is פטור not to teach a mere exemption from payment but more than that - it teaches that it isn't even in the category of being a מזיק of שן [meaning that it doesn't have a שם מזיק]. The whole מזיק of שן is specifically when it is מכליא קרנא. If so, Tosfos understands that this is all true if the entire damage was only done in such a way that לא מכליא קרנא. If it is לא מכליא קרנא alone, then there is no שם מזיק and thus no חיוב. But if when the animal ate, there was also damage of מכליא קרנא in which case there IS a שם מזיק of שן, then automatically he becomes חייב on the לא מכליא קרנא as well. Therefore they asked a very good question on Rashi. Granted regarding the damage to the fruits it is considered לא מכליא קרנא, nevertheless, since regarding the שחת that the בעלים could have harvested it is a damage of מכליא קרנא, this eating is considered a מזיק of שן. If so, we should now turn around and obligate him even for the damage to the fruits that is not מכליא קרנא.  So why should we need a pasuk for both??

So that is what Tosfos meant: 

"קשה, והא מכליא קרנא, שגם הבעלים הם יכולים לקצור?"

How can Rashi say that eating the שחת is לא מכליא קרנא. No! It is really מכליא קרנא since the שחת itself is being consumed and automatically he will be חייב for the לא מכליא קרנא damage of the future fruits. So why do I need a pasuk for each one separately??

ואפשר דהתוס' סברי דהא דבעי למימר דבלא מכליא קרנא פטור, הא אין זה רק פטור תשלומין גרידא, אלא דליכא ע"ז שם מזיק דשן, דכל השם מזיק שן, הוי דוקא במכליא קרנא, אבל בלא מכליא קרנא לא הוי מזיק של שן כלל וממילא פטור.

וא"כ סברי התוס' דכ"ז דוקא היכא דכל ההיזק היה רק באופן דלא מכליא קרנא, אבל אי באכילתה היה נמי היזק דמכליא קרנא, דאיכא על אכילה זו שם מזיק דשן, שוב ממילא יש לחייבו נמי על מה דלא מכליא קרנא.

ולכן שפיר הקשו דנהי דלגבי היזק הפירות הוי היזק דלא מכליא קרנא, מ"מ כיון דלגבי השחת שהבעלים היו יכולים לקצור הוי היזק דמכליא קרנא, הא איכא באכילה זו שם מזיק דשן, וא"כ הא שוב יש לחייבו על הכל אף על היזק הפירות דלא מכליא קרנא וכמש"נ.

[עפ"י שיעורי הגר"ד פוברסקי זצ"ל]