במתני'. במגי"מ (שבת ז:א) מאיר על שנוי הל' בין הגמ' (דאיתא שם הזורע וחורש וכו') והרמב"ם (זריעה, חרישה,וכו') וכן ע' בתוס' יו"ט. וע' באתוון דאורייתא כלל י' שביאר ע"פ דעת האחרונים דבשבת האיסור הוי על הגברא ולא איסור מעשה ע"ש שהאריך בזה טובא. וע' בשו"ת חתם סופר או"ח סי' פ"ד שבשבת אין איסור בעצם המלאכה אלא הקפידא היא שהגברא ישבות, ומה"ט לא שייך שליחות במלאכת שבת כיון שהמשלח שובת ע"ש (וע' בנתיבות המשפט שמ"ח:ד). וכן עי' בשו"ת להורות נתן ח"ח סי' ל"ה דבחולה בשבת ליכא שום איסור. ובספר מגן אבות איתא דהמשנה נקט מלאכות ע"י הפועל משום דמתני ככ"ע אף לר"ש דס"ל דמשאצל"ג פטור א"כ עשיית המלאכה לחוד אינה גורמת החיוב כ"א בכוונת מכוון מהפועל שצריך לאיזה תכלית הנמשך מאותה מלאכה וע"כ נקטי' על הפועל. אבל הרמב"ם דפוסק דבר שאצל"ג חייב א"כ צריך רק עשיית המלאכה ואף ע"ג דמכ"מ כוונה לגוף המלאכה בעי' כדקיי"ל דדבר שא"מ מותר מכ"מ המלאכה לבד גורמת החיוב שפיר שייך למינקט על המלאכה. ובסדר המלאכות שברמב"ם ע' איך שהסביר המרכבת המשנה, וע' בפני יהושע שהסביר סדר המשנה.

ע' פתיחה לאג"ט שדן בהרחבה אי למדין מקרבנות המשכן או לא. ויש כמה וכמה נפק"מ לדינא. וכ' שם ג' שיטות. לרב האי ר"ח וגאונים גם הבבלי יליף מעשיית עצמן של הקרבנות, להתוס' גם הירושלמי לא יליף מעשיית עצמן של הקרבנות רק ממשא של הקרבנות, ולרש"י והרמב"ם יש מח' בין התלמודים לירושלמי
ילפי' מקרבנות ולש"ס דידן לא ילפינן. ובשו"ת יד סופר סי' כ"ט ביאר עפ"ז מח' בבלי וירושלמי בזר שהקטיר בשבת, דלהבבלי (יבמות ל"ג:) אינו חייב רק משום מבעיר ולא משום מבשל, ולהירושלמי (פ"ב דשבת) אסור משום מבשל, ולכ' לשיטתם בזה, דהבבלי יליף מלאכות ממלאכת המשכן ושם הי' הבישול בסממנים , ובזה נשאר דבר המתבשל בעולם ולכן ס"ל דזר שהקטיר אברים ופדרים בשבת לא הוי רק מבעיר, דבישול לא שייך בו, דהולך לאיבוד, אבל הירושלמי ס"ל לפי רש"י והרמב"ם דילפינן מקרבנות המשכן, ושם הוי ג"כ בישול על דרך זה שכלה הדבר, ולכן שפיר אמר דזר שהקטיר בשבת על דעתיה דר' יוסי אסור משום מבשל, ע"ש.