תוס' אקנויי. וכעי"ז עי' בתוס' כתובות ק"ב. ד"ה אליבא, ותוס' בבא בתרא (ע"ז:) ד"ה נקנה. וע' ברש"ש לבכורות שהביא כמה דמצינו שקונה אף בלא קנין היכי דידעינן דגמר ומקני ע"ש. ובשו"ת רעק"א (ח"א ס' ל"ז) הביא וז"ל, וכעין זה מצינו עוד בע"ז פרק השוכר את הפועל (דף ס"ג) כיון דאורחי' לאקופי קני לי' דינר גבי', ועי' בפרק הגוזל עצים (דף ק"ב) כיון דהקדיש נכסיו נעשה כהיקנה להם מעיקרא, ועיין בשיטה מקובצת שם, א"כ הכא נמי בנ"ד [עי' בנידונו] כשמכרה לו בכסף אנן סהדי דגמר והיקנה לו, א"כ אף דכסף א"ק בנכרי מכל מקום כיון דגמר והיקנה קני עכ"ל. ובספר ציונים לתורה (כלל ל"ט נ"ו ע"א) הסביר, דבכל קנין העיקר הוא גמרת הדעת להקנות, והא דבעינן מעשה קנין אנו אלא כד'י לגלות כי הוא גמר דעתו באמת להקנות, כדי שלא יכול לומר משטה אני בך, וע"כ היכי דאנן סהדי דגמר ומקני אין צריך מעשה קנין דסגי בגמירת הדעת עיי"ש. וז"ל החזון איש (חו"מ סי' כ"ב) כלל גדול יהי' לך בקנינם דעיקר הקנין הוא שיגמור בלבו להקנות הדבר לחבירו וחבירו יסמוך דעתו עליו ויש דברים שקם להו לחז"ל שבדבור בעלמא גומר בלבו להקנות לחבירו ויש שאינו גומר בלבו רק ע"י הקנינים המפורשים מן התורה או מחז"ל, ודוק יטב בזה והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן, וזכורני שכדברים האלה כתב הגאון ר' אלעזר משה מפינסק ז"ל בהסכמתו להשסי"ם דווילנא הנדפס במסכת ב"ב, ודוק בדברו כי נכונים הם מאד, עכ"ל. וכעי"ז עי' ג"כ בשו"ת דבר יהושע (ח"ג חו"מ סי' י"ג אות ג') והכא משום ניחא לי' לאיניש למיעבד מצוה בממוני'. וע' בשו"ת להורות נתן (ח"ח סי' ק"א וחי"ב יס ק"כ, וע"ע דבריו הנדפסים בס' קבא דקשייתא ח"א עמ' רמ"ב), ושם העיר לדבר החכמת שלמה (או"ח תל"ד ס"ד) ובס' נחל יצחק (חו"מ סי' מ' ענף ד'). ובזה ביאר הלהורות נתן (ח"ט סי' נ"א וח"י סי' קי"ג) את דברי הרמ"א (חו"מ סי' כ"ב:א) דכל דבר הנעשה לפני הקהל אין צריך קנין ע"ש. וע'"ע בספר מועדים וזמנים (ח"ב ס' קמ"ד) שדן בדין משתתף בפריטי בנרות חנוכה והק' מאי מהני נתינת פרוטה הא מעות אינן קונות לכ"ע מדרבנן, והציע ע"פ דברי התוס' שבמקום מצוה אולי סגי בגמירת דעת לחוד ע"ש. וע"ע בדבריו בח"ד (ס' רע"ו) שרצה לחלק בין ישראל לעכו"ם שבישראל הקנין רק מוכיח על הגמירות דעת ובעכו"ם הוי דין דאחר מעשה קנין אין כלום ע"ש. וכ' הר' יצחק דוד מן (קבא דקשייתא ח"ב עמ' קפ"ז) וז"ל, הא פשיטא שגם מעשה קנין כדין, הוא עצמו סיבה לקנין ואינו רק היכ"ת לגמירות דעת, דאל"כ לא היה מקום למילף ולחלק בדרכי הקנינים מקראי, וכן לא היה מקום להבדלי קנינים בין קרקעות למטלטלין וישראל לעכו"ם, (ולא כן כתב בחזו"א חו"מ ס' כ"ב עיי"ש), אלא דבנוסף לכח קנין של מעשה יש גם דין קנין ע"י גמירות דעת כל שהוא גמירות דעת מוחלטת, וכדברים הנקנים באמירה בכתובות ק"ב: דבהיא הנאה דמיחתני בהדדי גמרי ומקני להדדי, ומשום דבכה"ג יש גמירות דעת בלא מעשה, וגו' ובתוס' בכורות וגו' ובגדר זה פועל קנין סיטומתא עכ"ל.