ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה. ע' בשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' כ"ד) שדן במי ששומע ברכה דרך רמקול אם יוצא ידי חובתו, והעלה דאפשר שתלוי על המח' אי כתיבה כדיבור, דאי אמרינן הכי הנה דאפי' אינו מדבר בפיו כל שמהו' המלות אפי' בידיו חשיב כדיבור, הכ"נ מוציא המלות מן העלם אל הגלוי והרי זהו גדר דיבור להוציא הדיבור מן ההעלם אל הגלוי. ושם הביא סמוכין מהמשנה ערכין י"ג:, ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה, הנה דגם בנבל וכונור קרוי אמירה.

ועוד העלה דאפשר דתלוי על המח' בין הפר"ח (אהע"ז סי' קכ"ה) והקרבן עדה בענין מי שכ' גט במי מילין ונבלע בהנייר ואח"כ פלטו ע"י מיא דנרא כ' הפר"ח דפסול וביאר כן דברי הירושלמי, הנה מ"מ מה שמוציא כתב דמיעקרא מן ההעלם אל הגלוי ל"ח כתיבה הכ"נ מה דמוציא דבור דמעיקרא אל הפועל ל"ח דבור, וקרבן העדה פי' הירושלמי באופן אחר, וגו', ויש לחלק דשא"ה דמתחלה קודם שנבלע הי' חשיב כתב בצירוף הקלף דוקא וכיון שהקלף נשאר מועיל מה שמוציא הכתב ע"י מיא דנרא שיחשב כתב דמעיקרא משא"כ בנד"ד לא נשאר מאומה מן הדבור ופנים חדשות בא לכאן, עכ"ל.