פורים תשס"א

שושן פורים - כתבו הרמב"ם והר"ן שתלו אותו בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל. וצ"ב למה דוקא בפורים קבעו כבוד לא"י.

"כפה עליהם את ההר כגגית... מכאן מודעא רבא לאורייתא" (שבת פח.), וביארנו בדרוש לפ' יתרו דהכונה שהגילוי בסני היה כל כך גדול ואילו הקיום הוא במצב של הסתר וההבדל שבין מצב הקבלה לבין מצב הקיום הוא גופא המודעא. אמנם קצת קשה סוף כל סוף למה נענשו כל אותן השנים שבין מתן תורה לנס פורים, כיון שבאמת היה מודעא.

עיין ברמב"ן (שבת שם) שביאר משום שקבלו את ארץ ישראל בעבור ישמרו חוקיו. ורק אחר שגלו מסרו מודעא, וכמו שמבואר במדרש שבאו הזקנים ליחזקאל ואמרו לו עבד שמכרו רבו כלום יש לרבו עליו?

ועל פי דרכנו יש לבאר שארץ ישראל הוא מקום גילוי ולכן עדיין לא הורגש תוקף המודעא - דהיינו תוקף ההבדל בין מצב הקבלה בסני לבין מצב הקיום - עד שגלו. והחידוש שבפורים, שקבלו התורה אפילו בגלות במצב של הסתר אסתיר. והיא קבלת הברית אפי' בגלות.

ולכן דוקא במקום זה - שהוא מקום קבלת דברי הברית אפי' בחו"ל - חלקו כבוד לארץ ישראל. להוציא מן ההוה אמינא דכיון שאישרו את הברית בחו"ל ממילא אין חשיבות יתירה לארץ ישראל. (ומה שקבעו ההיכר דוקא בדין מוקפות חומה, דכל עיר מוקפת חומה יש לה קדושת מחנה ישראל, אבל עיר שאין לה חומה אין לה קדושת מחנה, והביאור דכל השראת השכינה צריכה הגבלה, כמו בהר סני הגבל את ההר כו', וא"כ החומה היא הביטוי לגילוי שכינה שבא"י, שהיא ההיפך מן ההסתר של גלות.)

והנה מבואר בגמרא בכמה מקומות דקדושה ראשונה של ארץ ישראל שנתקדשה ע"י יהושע קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, וקדושה שניה שנתקדשה ארץ ישראל ע"י עולי בבל קדשה לשעתה ולעתיד לבוא, וכן פסק הרמב"ם, ובגמרא לא נתבאר טעם החילוק, ונאמרו בזה כמה טעמים, ועל פי דרכנו י"ל דקדושת ארץ ישראל היא חלק מן הברית בין הקב"ה וישראל, ובקדושה ראשונה שלא קיבלו את הברית כי אם כל זמן היותם בארץ ישראל, אבל על אח"כ כבר היה מודעא רבא לאורייתא, ולכן לא הועילה הקידוש כי אם כל זמן שהיו בא"י. אבל קדושה שניה שקידשו אחר שקיימו וקבלו את הברית אפילו בגלות, קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.