בגדר עדות החדש

א. ר"ה (כ.) בגמ' מוכח דבי"ד יכולים לקדש בלא עדים אלא שמצוה לקדש עפ"י עדים וק' א"כ כשלא באו עדים ביום ל' אמאי מעברים הא בלא"ה לא יקדשו עפ"י עדים וא"כ למה לא יקדשו החדש בזמנו בלא עדים. ובפרט אם יודעים עפ"י חשבון שהיה צ"ל נראה בזמנו.

והיה אפש"ל משום שלמחר אפשר שיבאו עדים שנראה אתמול ואז יקדשו ביום ל"א עפ"י עדים אלה וכן משמע מרש"י ד"ה אמאי מחללין ע"ש ולדבריו זהו כונת הגמ' נעבריה האידנא ונקדשיה למחר היינו שיקדשו את יום ל"א עפ"י עדים שיעידו שנראה בליל ל'.

ב. אבל להרמב"ם א"א לומר כן דבכה"ג שבאו עדים ביום ל"א שנראה בליל ל' דעת הרמב"ם מקדשים למפרע וע"כ להרמב"ם עיבור החדש הוא בגונא שלא באו עדים ביום ל"א שנראה בליל ל' וא"כ הדק"ל כשבי"ד יודעים עפ"י חשבון שהלבנה היתה יכולה להראות בליל ל', אלא שלא באו עדים, למה אין מקדשים את יום ל' הרי בלא"ה לא יקדשו את החדש עפ"י עדים וא"כ לכ' היה עדיף לקדשו בזמנו.

ולכ' היה אפש"ל דכיון שמצוה לקדש עפ"י עדים לכן כיון שלא באו עדים שנראה ביום ל' לכן ממתינים עד יום ל"א ויעידו עדים שנראה בליל ל"א ויעברו החדש על פיהם דעי"ז תתקיים המצוה לקדש החדש עפ"י עדים.

אבל באמת ז"א דהמעיין בלשון הרמב"ם פ"א ה"ו יראה בעליל שדעת הרמב"ם שאין דין עדות כלל על הלבנה שנראה בליל ל"א, וכל דין עדות הוא רק על הלבנה שנראה בליל ל'. וא"כ שוב קשה כנ"ל כשלא באו עדים ביום ל' למה לא יקדשו בלא עדים כיון שבלא"ה לא תתקיים המצוה לקדש עפ"י עדים.

והיה אפש"ל דהטעם שאין מקדשים את יום ל' משום שבאמת מצפים שמא למחר יבאו עדים שנראה הלבנה בליל ל' ויקדשו החדש למפרע ותתקיים עי"ז המצוה לקדש עפ"י עדים. אבל אי"ז נראה כלל שהרי דעת הרמב"ם שמאיימים על העדים שלא יעידו כן שלא יצטרכו לקדש למפרע ואיך אפש"ל שבדוקא ממתינים על זה.

ג. והנה עכ"פ מבואר שיש כאן פלוגתא בין רש"י והרמב"ם שדעת רש"י שאם באו עדים ביום ל"א שנראה הלבנה בליל ל' אז מעברים את החדש עפ"י עדות זו, זאת אומרת שמקדשים את יום ל"א עפ"י עדים שהעידו שנראה הלבנה בלילה שלפני פניו בליל ל'. ואילו הרמב"ם ס"ל דאם העידו בכה"ג אז מקדשים את יום ל' למפרע.

עוד מבואר פלוגתא אחרת שדעת רש"י מוכח שיש מצוה לקדש עפ"י עדים גם כשמקדשים את יום ל"א. ואילו מדברי הרמב"ם מבואר שאין דין לקדש עפ"י עדים כ"א ביום ל', אבל עיבור החדש לקדש יום ל"א אינו עפ"י עדים כלל.

ג. וע"ע במשנה רפ"ג ראוהו בי"ד וכל ישראל ולא הספיקו כו' ומדברי רש"י שם בפשיטות משמע שראו ביום ל' סמוך לסוף היום אבל הרמב"ם פי' שראו בליל ל' היינו בסוף יום כ"ט סמוך לכניסת ליל ל', ולמחר היו טרודים כל היום ולא הספיקו לומר מקודש. ונראה שהרמב"ם נדחק לפרש כן משום שדעתו שעיקר דין עדות הוא להעיד על הלבנה שנראה בליל ל', וכמבואר בלשונו בפ"א שם עיי"ש, אבל אחר שעבר ליל ל' ליכא דין עדות כלל. וגם אם נראה הלבנה ביום ל' לפני שקה"ח אי"ז עדות לקדש יום ל' על פיו. אבל דעת רש"י דגם זה נקרא עדות לקדש יום ל' על ידה.

ונראה דפליגי רש"י והרמב"ם ביסוד דין עדות החדש דלרש"י מצות העדות היא משום כזה ראה וקדש (ועי' רש"י כה: ד"ה ואמאי) שהקידוש ייעשה עפ"י ראיית הלבנה. ואין חילוק בזה בין אם ראו בליל ל' או ביום ל' סמוך לחשיכה סוכ"ס כל שיש שהות לקדש יום ל' יכולים לקדשו עפ"י ראיית העדים שבזה מתקיים כזה ראה וקדש.

אבל הרמב"ם ס"ל דפעולת העדות היא לברר שנראה הירח בזמנו דהיינו בליל ל'. וכן מבואר מדברי הרמב"ם רפ"ה שכתב שבזמן שאין סנהדרין בא"י אין קובעים כ"א עפ"י חשבון עיי"ש ומבואר שהחשבון הוא במקום העדים, שכשיש סנהדרין המצוה היא לברר אם נראה הלבנה בזמנה עפ"י עדים וכשאין סנהדרין המצוה לברר דבר זה עפ"י חשבון. וממילא שלדעתו ל"ש עדות החדש כ"א בליל ל', לברר שנראה הלבנה בזמנה. אבל ביום ל' לפני שקה"ח ל"ש עדות כלל דאי"ז ראיית הלבנה בזמנה.

ד. והרמב"ם דס"ל דשייך קידוש למפרע אזיל לשי' דלרש"י אין העדות באה לברר מתי נראה הלבנה שהרי לדידיה בין אם נראה בליל ל' בין אם נראה ביום ל' סמוך לחשיכה כל שיש שהות ביום לקדש מקדשים יום ל' וא"כ אין פעולת העדות לברר שנראה הלבנה בזמנה אלא כדי שיוכלו לקדש באופן של כזה ראה וקדש. אבל להרמב"ם שגדר העדות לברר שנראה הלבנה בזמנה א"כ שייך זה אפילו למפרע.

נ. וממילא דרש"י לשי' ס"ל דגם כשמעברים החדש מצוה שיהיה עפ"י עדים (עכ"פ לתנא דמתני' דס"ל דמקדשים אפילו חדש מעובר) דסוכ"ס מצוה שתהיה הקידוש עפ"י עדים. וגם ס"ל דאפשר שביום ל"א יבאו עדים שנראה הלבנה בלילה שלפני פניו בליל ל' ויעברו החדש ויקדשו יום ל"א עפ"י עדות זו כמבואר בדבריו (כ.) הנ"ל ואף שמעידים על לבנה של אתמול סוכ"ס נתקיים כזה ראה וקדש.

משא"כ להרמב"ם ל"ש עדות על ראיית הלבנה בליל ל"א כלל שכל פעולת העדות לברר אם נראה הלבנה בזמנה בליל ל' ואם לא באו עדים שנראה בזמנה (דהיינו בליל ל') ממילא ידעינן שנראה שלא בזמנה (בליל ל"א) ומה יוסיף לנו עדות ע"ז.

ו. ומעתה לפי דעת הרמב"ם שגדר עדות החדש היא לברר אם נראה הלבנה בזמנה, א"כ כשלא באו עדים כלל ומעברים את החדש. באמת שגם זה נקרא קביעת החדש עפ"י עדים. שעי"ז שלא באו עדים ביום ל' נתברר לנו שלא נראה הלבנה בזמנה. וזהו עיקר בירור דבר זה עפ"י עדים, דמה שיבאו עדים שנראה הלבנה ביום ל"א אינו כלום לענין בירור זה, דעדיין אפשר שנראה גם בלילה שלפניו בליל ל', אלא עיקר הבירור שלא נראה הלבנה בזמנה היא בזה גופא שלא באו עדים. וא"כ ניחא משה"ק לעי' בר"ד כשלא באו עדים ביום ל' אמאי מעברים החדש, ואמאי אין מקדשים יום ל' עפ"י חשבון כיון שבלא"ה לא תתקיים מצות קידוש החדש עפ"י עדים. אבל למבואר עיבור החודש וקידוש יום ל"א כשלא באו עדים היא גופא קיום המצוה של קביעת החדש עפ"י עדים וק"ל.