אם בורא נפשות פוטרת מעין ג'

א) כתב הכנה"ג (סי' רי ד"ה מי, ושמא) דמי שהוא מסופק אם אכל דבר שברכתו האחרונה מעין ג' או שאכל דבר שברכתו בנ"ר יש לברך בנ"ר דשייכא אכל מילי. דאע"ג דהתוס' כתבו שנכון להחמיר שלא לאכול קליות אלא בתוך הסעודה, לא כתבו כן אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם אכלם שלא בתוך הסעודה יברך עליהם בנ"ר.

וכ"כ המג"א להלכה (סי' רח ס"ק ז) לגבי קליות. אלא דמדבריו אין הכרח שהוא מודה לשיטת הכנה"ג, דאולי הוא סובר רק לגבי כוסס את החטה שאם אכלן שלא בסעודה יברך עליהם בנ"ר. וה"ט משום דס"ל להתוס' דמעיקר הדין יכול לברך בנ"ר על הקליות, ורק מחומרא בעלמא החמירו התוס' לאכלם בתוך הסעודה, וכמש"כ המחה"ש שם והגרעק"א (ס"ה), וכדמשמע מלשון תוס' ר' יהודה החסיד (לו.). משא"כ כשמסופק אם אכל דבר שחייב מעין ג', מהיכא תיתי שיוכל לברך עליו בנ"ר.

ואמנם הכי מבואר מדברי המג"א לעיל. דהנה כתב השו"ע (סי' רב סי"א) דאם אכל דבר וספק אם ברכתו האחרונה מעין ג' או בנ"ר לא יאכלנו אלא בתוך הסעודה, או יאכל עוד ב' דברים שברכתן מעין ג' ובנ"ר ויפטרנו. וכתב המג"א שם (סוף ס"ק כו) בשם כנה"ג שאם שתה אותם לבדם יברך בנ"ר, וסיים דצ"ע. וביאר המחה"ש שם דכוונת המג"א היא דהיאך יכניס עצמו לספק ברכה לבטלה הואיל והוא מסופק בברכתו. הרי להדיא שהמג"א בעצמו סובר דלא כהכנה"ג, אלא דהיכא שיש ספק אף בדיעבד אינו יכול לברך בנ"ר. וכן מוכח גם ממש"כ המג"א (סי' רח ס"ק כו) שאם שתה משקה ואינו יודע אם ברכתו בנ"ר או מעין ג' (כגון שספק אם דינו כיין) עדיף שלא לברך לאחריו כלל מלהכניס את עצמו לספק ברכה לבטלה.

אלא דקצ"ע, שהרי המג"א (ריש סי' רי) פסק כהכנה"ג שהאוכל חצי זית מדברי שברכתו מעין ג' וחצי זית מדבר שברכתו בנ"ר יברך בנ"ר. [ובכנה"ג הוסיף דלפי מש"כ התוס' (לט.) בשם הר"י אם אכל חצי זית מז' המינין מברך לאחריו בנ"ר. ואף החולקים על הר"י יודו שאם אכל גם חצי זית ממין אחר שפיר מצטרפין לשיעור לחייבו בברכת בנ"ר.] וכבר תמה בחי' רעק"א שם דמדברי המג"א (סוף סי' רח) משמע דבנ"ר אינה פוטרת חיוב ברכת מעין ג' אף בדיעבד, וא"כ היאך דבר שברכתו מעין ג' מצטרף לשיעור להתחייב בברכת בנ"ר.

ולכאורה יש ליישב בפשיטות [וכ"כ בס' כיצד מברכים (עיון הלכה, סי' ח)] שהרי המחה"ש שם ביאר דה"ט דמצטרפין משום דכל אוכלין חייבין לכל הפחות בברכת בנ"ר, אלא שיש מהם שמפני חשיבותם קבעו להם ברכה חשובה יותר, וכיון שאין חיוב ברכה אחרונה על פחות מכשיעור, לכן אם אכל פחות מכשיעור לא נתחייב בברכת מעין ג', וממילא שפיר מצטרף להשלים השיעור לבנ"ר. כלומר, דכל שאכל פחות מכשיעור מדבר שברכתו מעין ג' לא נתחייב בברכת מעין ג' כלל, וא"כ הואיל ובעיקרו שייכא ברכת בנ"ר על כל מילי, שפיר יכול להצטרף לכשיעור. משא"כ כשאכל דבר שמסופק מה ברכתו, אם איתא שברכתו מעין ג', הא כבר חל עליו החיוב לברך מעין ג', וא"כ לא מצי לברך בנ"ר אף בדיעבד.


ב) כל זה לדעת המג"א. אמנם בתשו' גינת ורדים (ח"א כלל א' סי' טו) כתב דאף מדברי התוס' לא משמע דבדיעבד יכול לברך בנ"ר על קליות, אלא לדבריהם עדיף שלא לברך כלל אף אם בדיעבד כבר אכל הקליות שלא בסעודה. והוסיף עוד, דמסתבר דלא מהני בנ"ר במקום מעין ג' אף בדיעבד, דאם נאמר דברכת בנ"ר שייכא אכל מילי כמו ברכת שהכל, א"כ מסתבר דכמו שיכול לכתחילה לברך שהכל על דבר שמסופק מה ברכתו, ה"ה נמי יכול אף לכתחילה לברך בנ"ר על דבר שיש לו ספק בברכה אחרונה. וא"כ אמאי ר' ירמיה לא אכיל סלת מימיו. אלא ע"כ דס"ל להתוס' דלא מהני בנ"ר אפי' בדיעבד על דבר שחייבין לברך עליו מעין ג'.

ונראה דיש לדחות סברתו מברכת שהכל. דאמנם הרא"ש (סוף סי' ט) כתב להדיא שאם מסופק בברכה ראשונה יכול לברך שהכל, ואי"צ להחמיר לאכלו רק תוך סעודה. וביאר המעדני יו"ט שם (אות ת') דגם זה חשיב כדיעבד, ואמרינן דעל כולן אם בירך שהכל בדיעבד יצא. וכ"כ ההגמי"י בהל' ברכות (פ"ח אות צ') בשם התוס'. וכן פסק השו"ע (סי' רד סי"ג).

אמנם המג"א שם (ס"ק כו) כתב דאם הוא דבר שיכול לפטרו תוך סעודה בודאי עדיף לעשות כן [צ"ע מהו דבר שא"א לפטרו תוך סעודה]. ומשמע דלא עדיף ברכה ראשונה מברכה אחרונה, ואף לגבי ברכה ראשונה אין לברך שהכל על דבר שיש לו ספק בברכתו אא"כ א"א לאכלו תוך הסעודה, דרק בכה"ג מיקרי דיעבד. ולדידיה פשוט דליכא ראיה מברכת שהכל כלל, דיתכן דאף אם לכתחילה אין לאכול דבר שיש לו ספק מה ברכתו האחרונה, מ"מ אם כבר אכל ועכשיו נסתפק לו יכול בדיעבד לברך בנ"ר. [אכן מדברי המג"א שהבאנו מבואר שהוא בעצמו סובר דאף בדיעבד אין לו לברך בנ"ר, ורק לגבי כוסס את החטה מקיל מהטעם שנתבאר.]

אלא שעיקר ראית הגינת ורדים הוא מהרא"ש שחילק להדיא בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה. וביאר שם המעדנ"י (אות א') דהואיל ולא תנן שאם בירך בנ"ר על כולן יצא משמע דלא דמי בנ"ר לשהכל, ולגבי ברכה אחרונה "אין לו לברך אלא ברכה שנתקנה." ומש"ה מסתבר דלא רק שאין לו לאכול דבר שמסופק בברכתו ע"ד לברך בנ"ר, אלא אף אם כבר אכל, מ"מ בדיעבד אין לברך בנ"ר.

ונפק"מ בכל זה אם בדיעבד בירך בנ"ר על דבר שחייבין לברך עליו מעין ג', האם יצא בדיעבד או לא. ועוד, אם בדיעבד אכל דבר ומסתפק בברכה אחרונה (כגון כוסס את החטה – granola bar, או שתה מים שבישל בהם פירות).

וע"ע באג"מ (ח"א סוף סי' עד) שהעלה שאם אכל דבר שברכתו מעין ג' והוא במקום שאין לו סידור, ולא יוכל להשיג סידור עד שיעבור הזמן, יש לו לברך בנ"ר אף אם אכל שיעור שלם. ולכאורה לפי מה שהעלו המג"א והגינת ורדים שאין בנ"ר פוטרת מעין ג' אף בדיעבד, ועדיף שלא לברך מלברך ברה לבטלה, קשה להקל לברך בנ"ר כשאין לו סידור, הרי בודאי חייב לברך מעין ג'.

ובאמת צ"ע דהכי משמע גם מלשון הרא"ש, דאף במקום ספק אין לברך בנ"ר, וכ"ש אם ודאי חייב בברכת מעין ג', והיאך פסק הגרמ"פ נגד הרא"ש. ועי' ביביע אומר (ח"א סי' יב) שדחה דברי האג"מ.