אורז שבישלו או עשאו פת

הבאנו לעיל שהרא"ש (סי' ח) כתב בשם הרי"ף דרק הכוסס את האורז מברך בפה"א, אבל על דוחן אינו מברך אלא שהכל, ואף על פת דוחן אינו מברך אלא שהכל, מדלא תני הכוסס את הדוחן מברך בפה"א. ואילו הרא"ש דחה דזה אינו אלא לאפוקי מריב"נ, ועוד דבברייתא דלעיל איתא בהדיא שעל פת דוחן מברך במ"מ כמעשה קדירה.

ולענין הלכה כתב השו"ע (סי' רח ס"ז-ח) שעל האורז אם בשלו או טחנו ועשה ממנו פת מברך עליו במ"מ, ועל פת דוחן או שאר מיני קטניות מברך שהכל. הרי שפסק כדעת הרי"ף לחלק בין פת אורז לפת דוחן. [ועי' בבה"ל (ד"ה על) שתמה עליו, דאמאי שבק לרוב ראשונים ופסק כדעת הרי"ף.] וכתב המ"ב שם (ס"ק כה) דהואיל ונסתפקו הפוסקים אם אורז היינו ריי"ז [עי' רש"י ותוס' בסוגיין] לפיכך יש מחמירין שלא לאכול ריי"ז חוץ לסעודה. אך מסיק שם דלרוב הפוסקים אורז היינו ריי"ז, ולכן יש לסמוך לברך במ"מ. ובשעה"צ שם (ס"ק לא) כתב דבלא"ה יכול לברך במ"מ הואיל והוא מידי דזיין.

והוסיף הרמ"א (ס"ז) שאינו מברך במ"מ על תבשיל של אורז "עד שנתמעך". והנה כתב רבינו יונה (כו. בדפי הרי"ף ד"ה והפת) דיש לחלק בין אורז ודוחן לענין אחר, דעל האורז מברך במ"מ אפי' כשהוא שלם משום דהדרך לאכלו כך, ואילו על הדוחן אינו מברך במ"מ אלא כשכתשו או טחנו. אמנם הרא"ש (סי' ח) כתב "על אורז אם אפאו ועשה ממנו פת, או בשלו ועשאו כעין דייסא" מברכין עליו תחילה במ"מ. ודייק הב"י (ס"ז, עמ' שכה) דמשמע דס"ל דעל גרעין שלם של אורז אינו מברך במ"מ אלא בעינן שיתמעך.

והעיר הבה"ל (ד"ה עד) דאע"ג דדעת ר' יונה היא שאף על אורז שלם שנתבשל מברך במ"מ, מ"מ רוב ראשונים חולקים עליו דבעינן דוקא "עשאו כעין דייסא", ומש"ה העלה הרמ"א דבעינן דוקא שיתמעך (כמו הדרך בהרבה אורז שנתמעכין ונתדבקין הגרעינין זל"ז). ובאמת הב"י שם העיר דאף מלשון רבינו יונה אין לדייק דלא בעינן שיתמעך, אלא רק דלא בעינן שיהא כתוש.

ועוד כתב הבה"ל דלדעת הפמ"ג אם הוסר קליפתן כמו אורז שלנו יש לצדד שאין זה בכלל שלמין אף אם לא נתמעכו ע"י בישול, דבלא"ה אף בחטין דעת הרמב"ם היא דכל שהוסר קליפתן מברך עליו במ"מ. ואע"ג דר' יונה סובר דבעינן דוקא נדבקו, מ"מ הא לגבי אורז דעתו דמברך עליו במ"מ אף כשהוא שלם.

לכן מסיק המ"ב (ס"ק כו) שהמברך במ"מ על אורז שהוסר הקליפה לא הפסיד, דאין כאן אלא ספק א' דהיינו אם "אורז" דגמ' היינו ריי"ז שלנו או לא. אך כל זה באורז לבן שלנו שהוסר קליפתו. אכן באורז חום שלא הוסר קליפתו אין לברך עליו אלא בפה"א אף כשנתבשל, ישנן ב' ספיקות (כמו שהעיר בס' ברכת הנהנין עמ' קפז), ולכן יש לברך בפה"א כל זמן שלא נתמעך. כך מסיק הפתחי הלכה (עמ' 274).

אכן בס' ותן ברכה (עמ' 518 הע' 4) כתב שהגרי"ש אלישיב הורה דאין שום חילוק בין אורז לבן לאורז חום ומברך על שניהן במ"מ, והעיר שם שאף במה שאנו קורין "אורז חום" מורידים את הקליפה, אלא שבאורז לבן משפשפין יותר את הגרעין, לכן ברכתן שוה. וכן האריך בס' וזאת הברכה (עמ' 242) להוכיח דאורז חום שלנו הוא בכלל אורז שהוסר קליפתו.

מעתה נראה דלענין rice krispies הדבר פשוט שמברך במ"מ הואיל והאורז נטחן. ולענין rice cakes הדבר תלוי במח' הישנה לענין wheat cakes, דהיינו אם הכינו החטה רק ע"י חום או אדי מים האם זה נחשב כבישול או לא. דעת הגרש"ז דלא נחשב כבישול ומברך עליו בפה"א, וכן הביא בס' ותן ברכה (עמ' 520 הע' 17) בשמו, ואע"פ שנדבקו הגרעינין זל"ז מ"מ לא נדבקו ע"י בישול אלא ע"י לחם וחום. וביאר בס' ברכת הנהנין (עמ' קצא) דדעתו ד"נתמעך" הוא שיעור בבישול, אך כל שלא נתבשל בודאי ברכתו בפה"א. אך עוד הביא שם (עמ' קצ) בשם הגרי"ש אלישיב דמברך עליו במ"מ, דל"צ דוקא בישול אלא סגי בכך שהאורז מתמעך, ואף אם מתמעך ע"י חום מברך עליו במ"מ. וכן העלה הפתחי הלכה בלוח הברכות שמברך במ"מ על rice cakes (ולאחריו בנ"ר כדין אורז), ואע"פ שהביא דעת הגרש"ז לעיל שאם הוכן רק ע"י אש לא דמי להוכן ע"י בישול, י"ל דהכא עדיף טפי שגם נדבקו ונתמעכו הגרעינין.