תחילת זמן תפילת שחרית
תנן בריש פ"ד (כו.) "תפילת השחר עד חצות ר"י אומר עד ד' שעות." ובגמ' שם "ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום, כי תניא ההיא לוותיקין דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה." וכתב הרא"ש (סי' א) דתחילת זמן שחרית הוא משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר, אע"ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה. ונראה שהרא"ש בא ליישב מה שלכאורה קשה דאמאי אינו יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, הא מבואר במתני' במגילה (כ.) "אין קוראין את המגילה ולא מלין ולא טובלין וכו' עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר." הרי דדבר שמצותו ביום לכתחילה אין עושין אותו אלא לאחר נץ החמה, אבל בדיעבד כשר אף מעלות השחר.
[ועיי"ש ברש"י שביאר דכבר מעלות השחר יממא היא, אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להתמין עד הנץ החמה. ומשמע דאין זה אלא מדרבנן דחיישינן שמא יקדים אף לפני עלות השחר, וכדי שלא יטעו תיקנו שלא יעשה עד הנץ החמה. אך שמעתי מהר"צ שכטר שליט"א בשם הגרי"ד דבפי' היראים על הירושלמי כתב דהוא דין לכתחילה דאורייתא בהגדרת היום דעיקר היום מתחיל רק אחר נץ החמה – וכ"כ הלבוש (ריש סי' תרנב). וידוע מה שהאדר"ת טען דבזה"ז שיש לכל א' שעון אין טעם לגזור כלל, וא"כ לכתחילה יכול לעשות כל דבר שמצותו ביום כבר מעלות השחר. אבל הגרצ"פ פראנק ושאר פוסקי זמנו חלקו עליו בזה.]
ומעתה צ"ע, דמאחר וכל דבר שמצותו ביום כשר מעלות השחר, א"כ אמאי לגבי תפילה בעינן דוקא "האיר פני המזרח" ולא סגי בעלות השחר. ועל זה תי' הרא"ש מידי דהוה אתמיד של שחר. כלומר, דהואיל ואמרינן לקמן (כו:) דזמן תפילת שחרית נקבע עפ"י תמיד של שחר, והרי מבואר בריש פ"ג דיומא (כח.) שהיו שוחטין התמיד של שחר כשהאיר פני המזרח, מש"ה אין להתפלל לפני כן. והואיל ותפילת שחרית נתקנה כנגד תמיד של שחר, מש"ה בעינן קרא למימר דמצוה מן המובחר להתפלל בנץ החמה ולא בשעה ששחטו את הקרבן, וגם לא אחר נץ החמה כמו בשאר מצוות היום.
ועי' בשו"ע (סי' פט ס"א) שכתב "ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא." והעיר המ"ב שם (ס"ק ב) דמדבריו משמע דאף בדיעבד לא יצא קודם שהאיר פני המזרח, ומקורו מרבינו ירוחם כמבואר בב"י שם. וכן מדוייק מלשון הרא"ש שם. אבל המג"א (ס"ק ג) והפר"ח שם כתבו דיצא בדיעבד משעלה עמוד השחר הואיל ועכ"פ יום הוא. ועיי"ש בב"י דהכי מבואר בתוס' (ל. ד"ה אבוה) בשם ר"ח, וכן פסק הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ג ה"ז).
והנראה לומר בביאור הדבר, דהנה כבר העיר הפר"ח שם דאע"ג דמדברי הגמ' ביומא מבואר שלא היו שוחטין תמיד של שחר עד שהאיר פני המזרח, מ"מ זה ברור שאם שחטוהו משעלה עמוד השחר יצאו בדיעבד, כדתנן במגילה (כ.) וכולן שעשו משעלה עמוד השחר יצא. ומעתה י"ל דאולי מה שנחלקו הפוסקים היינו אם אף בדיעבד אינו יכול להתפלל אלא בזמן שבפועל היו מקריבין את הקרבן בביהמ"ק, או דילמא בדיעבד יכול להתפלל אף בזמן הראוי להקרבת הקרבן. הרא"ש והשו"ע סוברים דבדיעבד אזלינן בתר הזמן שהיו מקריבין את הקרבן בפועל, ולכן זמן תפילת שחרית מתחיל רק משעה שהיו רגילים לשחוט התמיד בביהמ"ק. אבל הרמב"ם והתוס' (וכן המג"א והפר"ח) סוברים דבדיעבד יכול להתפלל מזמן הראוי להקרבת הקרבן, ולכן הואיל ומשעלה עמוד השחר ראוי לשחיטת התמיד, ממילא זמן תפילה מתחיל בדיעבד מאותה שעה.
[ועוד י"ל בדעת הרא"ש דאולי ס"ל דמאחר שגזרו חכמים שלא לשחוט התמיד קודם שהאיר פני המזרח נמצא דקודם זמן זה לא חשיב כראוי לקרבן, ומש"ה אינו יכול להתפלל אז אף בדיעבד. אלא דפירוש זה תלוי בדיון האחרונים אם חכמים יכולים לבטל קיום מצוה דאורייתא לגמרי, עי' בזה בקוה"ע (סי' סט) ועוד.]
0 comments Leave a Comment