"ותתן לנו ... את יום חג המצות הזה זמן חירותנו" מגדירים חז"ל את חג הפסח כ"זמן חרותנו" ואף כי לכאורה נראית כהגדרה פשוטה שכן יצאנו מעבדות לחירות, הרי יש להקשות, הלא שנינו (אבות פ"ו) "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה", ואם כן יותר שייך הגדרה זו לחג השבועות. זאת ועוד, מה בכלל המעלה של חירות? הרי יודעים שתכלית יציאת מצרים היתה בכדי ש"תעבדון את האלקים על ההר הזה". וכל חובת ההלל שאנו אומרים נובעת ממה שאנו עבדי ה' (מגילה יד.) וראוי לנו להתעמק קצת להבין מהות ומעלת החירות.
הנה בדרך כלל תופסים את מושג החירות כמתבטאת בכח הבחירה ושזה הוא המדרגה העליונה באדם. וככל שאני מוגבל בבחירתי אינני בן חורין. אבל עי' רמב"ם (הל' תשובה ריש פ"ה) "רשות כל אדם נתונה לו אם רצה להטות עצמו... הוא שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' וכו'". הנה הרמב"ם מביא הוכחה לכח הבחירה מפסוק שמדובר בו על התוצאה של חטא אדם הראשון! האם נאמר שהחטא שהביא מיתה לעולם הביא בעקבותה את שיא מעלת האדם?!
עיין פי' המהר"ל (דרך חיים ג:ה) על המשנה "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" וז"ל כי ההנהגות אשר הם בעולם הם שלש... האדם הוא משועבד להנהגת הטבע, ועוד יש הנהגה בלתי טבעית והיא ההנהגה האנושית אשר מתחדשת מן הבחירה... וההנהגה השלישית הוא הנהגה אלקית שסדר הש"י בעולם איך יהיה נוהג ע"י התורה... הנהגה השלישית למעלה מן הטבע ולמעלה מן הבחירה" [עיין שם שמבאר איך עול דרך ארץ ועול מלכות מקבילים להנהגת הטבע והנהגת הבחירה. גם מבאר בזה הגמ' בע"ז "לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא יהא מלאך המוות ואומ ה ולשון שולטת בהן"] והמהר"ל מסביר דזה גופא הוא מדרגת החירות שהתכוונו לה חז"ל במאמרם "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת". ואם כן יוצא שמדריגת החירות היא למעלה מן הבחירה, ודלא כתפיסה הרגילה, וצריכים להבין דבר זה.
ומפורסמים דברי הרמב"ן בפרשת נצבים (ל:ו) עה"פ ומל ה' אלקיך את לבבך "כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל... וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כו'". והרואה יראה דדברי הרמב"ן כלולים הם בדברי הרמב"ם שהבאנו.
היוצא מכל הנ“ל הוא שמדרגת התורה היא למעלה מן הבחירה, ושזה היתה מדרגת אדם קודם החטא שהוא עשה את הטוב בטבע. אבל עדיין עלינו להסביר איך זה קשור למושג של חרות.
המהר“ל מבאר בכמה מקומות (עי‘ דר“ח ו:ג; גבורות ה‘ פ“ט) ש“המשועבד מתפעל מאחר” ובן חורין איננו מתפעל מאחר. ור“ל דבן חורין הוא מי שאין לו השפעה מבחוץ, וכל מה שהוא עושה הוא הבעה של עצם רצונו ועצמיותו. והמתבונן יראה דכל מה שאדם עושה להשיג איזשהו תכלית (פרנסה, כבוד וכדומה) אף כי הוא בוחר ברצונו לעשותו, איננו בן חורין באמת. כי הוא פועל בעד דבר חיצוני, ובאופן מסויים הוא משועבד לזה התכלית. ואיפה א“כ נמצא פעולה שהיא “פעולת חרות” באמת?
דרשת חז“ל בפ“ו דאבות יוצאת מהפסוק (שמות כה: ט“ז) “והלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת”. ודרשו על סוף הפסוק מה שדרשו - “אל תיקרי חרות אלא חירות”. אבל על תחילת הפסוק רש“י מביא מהמדרש - “מעשה אלקים המה - כאדם האומר לחבירו כל עסקיו של פלוני במלאכה פלונית, כך כל שעשועיו של הקב“ה בתורה”. האם יש קשר בין הענינים?
עי‘ מהר“ל שכתב (באר הגולה באר ד‘ בפי‘ הגמ‘ ע“ז דהקב“ה יושב ומשחק עם לוויתן) ד“עצם השחוק הוא התאחדות הרצון עם דבר אחד” ושהוא “עצם הרצון” . והביאור בזה דרק פעולת שחוק ושעשוע, שהיא אינה לשום תכלית חוץ, היא מגלה על עצם רצון הפועל [וכלול במושג ‘רצון’ ב‘ מובנים - רצון לפעול, ורצון-חפץ ודו“ק) (ועי‘ בזה באגרות פחד יצחק אגרת ב‘). ועכשיו מבואר היטב ב‘ חצאי הפסוק - דפעולת חרות היא פעולה שאינה לתכלית חוצה לה, היא השעשוע דתורה (השווה לדברי הנפש חיים שער ד‘ בענין תורה לשמה).
ולתכלית הקיצור נאמר - כי במערכת הבחירה אין חרות באמת, כי כל בחירה בין טוב לרע הוא בעד השגת תכלית ותוצאה. ואף אם בוחר בטוב, ודו“ק.
ועי‘ בפחד יצחק פסח (מאמר ע“ו, ט“ז) שכתב וז“ל - כל עצמה של גאולת מצרים איננה אלא התחדשות פרצוף אדם שנחרב במכשול של עץ הדעת, ועכשיו מתוכה של יציאת מצרים עומד הוא פרצוף זה להתחדש, במהלך של אתם קרויים אדם עכ“ל. וכאן הגענו לפתרון השאלה בה התחלנו. כי ב“התחדשות פרצוף אדם” טמון הענין של למעלה מן הבחירה ומדרגת “עושה בטבעו מה שראוי לעשות” (לשון רמב“ן). כן הוא, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת“ת, אבל בזמן חרותנו מגיעים לאותה מדרגה.
[ויש בזה הטעמה מיוחדת למה שמצוות ליל הסדר הם פעולות טבעיים של אכילה ושתייה, ושבהן דווקא מתגלה ה‘דרך חירות’ - עי‘ רמב“ם חו“מ ז:ז ודו“ק] היטב.]