המוציא מרשות לרשות. ע' בר"ן שהק' אמאי לא מנה מעביר ד"א, וכ' דד"א הוי תולדה דרשות לרשות, דד"א רשותו של אדם ואז הוי כרשות לרשות. וק"ק הא הד"א ניידי עם האדם וצ"ע. ולכ' היה נ' להגיד בדרך יותר פשוטה דד"א הוי שיעור של רשות, וביותר מד' אמות בע"כ העביר מרשות א' אלא דבעי חידוש לומר דאיתא שם רשות אפי' בלי מחיצות וצל"ע. וע' באפיקי ים ב:ל"ז עקירה והנחה להר"ן הן מגוף החיוב, להיפך מרש"י בסוכה דחייב במעביר גם בעקר מכרמלית, ודלא בעינן שיהא עקירה משעה ראשונה לכך,ע"ש בדבריו. וע' בספר תוצאת חיים סימן ז' אות ד'.
וע' במרחשת ח"א סי' י"ב אות י', ובאבן האזל הל' גניבה פ"ג מה שהביא בשם הגר"ח, ואבי עזרי הל' שבת (רביעיאה).