חציצה בתפילין

א. מנחות (לז:) אמר מר במקום לך איתמר כו'. הנה עי' מגילה (כד:) במשנה ציפן זהב ונתן על בית אונקלי שלו הר"ז דרך החיצונים וכ' רש"י משום דבעי' לך לאות ולא לאחרים לאות.

ובר"ן שם דייק בשם הרשב"א דמשמע הא בתש"ר ליכא קפידא בחציצה דאדרבא קרינן בהו וראו כל עמי הארץ כו'. ובר"ן אינו מפורש מהו הראיה דילמא לעולם קפדינן אחציצה גם בתש"ר (וכמו דס"ל באמת להרא"ש בהל' תפילין סו"ס י"ח), אמנם רש"י פי' שהטעם שהוא מדרך החיצונים הוא משום לך לאות כו' ולדידיה ודאי משמע דבתש"ר ליכא קפידא אבל אינו משמע שראיית הרשב"א היא מדברי רש"י. אבל בתשובה הרשב"א ח"ג סי' רפ"ב מבואר שראייתו היא ממה שנקטה המשנה נתן על בית אונקלי ולא נקט נתן על כובע שלו משמע דרק בתש"י איכא קפידא ולא בתש"ר.

ב. ויל"ע לפי"ד הרשב"א והר"ן דבתש"ר לא קפדינן אחציצה, אם בתש"י ג"כ לא קפדינן אחציצה, ומה שנחשב דרך החיצונים כשמניח על בית אונקלי שלו היינו משום שהם מגולים, אבל אם היה מכסם בבגד אחר הוי שרי, או"ד ילפינן מהא דלך לאות כו' דבעינן שלא יהא חציצה בין תש"י לבשרו.

ולכ' מוכח מסוגיא דערכין (ג.) דמבואר שם שהכהנים לא היו מניחים תש"י משום שהיה חוצץ בין בשרם לבגדי כהונה, ואם איתא דלא קפדינן בתש"י אחציצה א"כ למה לא הניחו התש"י למעלה מהבגדי כהונה והיה מניח בגד אחר על גביהם. אבל המג"א סי' כ"ז ס"ק ו' דחה הראיה דא"כ היה מיותר בגדים. (וצ"ע על הרא"ש שבאמת הביא ראיה זו מערכין ולמה לא דחה הראיה כדברי המג"א.)

ג. אבל מלשון הרשב"א בתשובה הנ"ל משמע דבתש"י בעינן שיהיו על בשרו ממש ולא יהיה חציצה בין התש"י לבין בשרו. וכן משמע מדבריו בתשובה ח"א סי' תתכ"ז. אלא שקשה דלפי דבריו דבתש"ר לא קפידנן אחציצה, ורק בתש"י א"א להניח על בית אונקלי שלו משום דבעי' לך לאות כו', א"כ כל שמכסה התש"י מהיכן נלמד שיהיה קפידא בחציצה.

ונראה בזה בהקדם קושיא אחרת לפי דעת רש"י והרשב"א דס"ל שהטעם שאסור להניח התפילין על הבית אונקלי שלו הוא משום דבעי' לך לאות כו' הא בגמ' מנחות (לז:) אמרינן דגם אם נקרע בגדו באופן שנראים התש"י לחוץ לית לן בה, דאע"ג דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות אינו נדרש אלא לענין מקום הנחתם אבל לא שיהיו צ"ל מכוסים דוקא.

ד. אבל נראה דחדא בחברתא מתרצתא, דבודאי הדרשא דלך לאות כו' נאמר לענין מקום הנחתם דוקא, ולא שיהיו צ"ל מכוסים, אלא דמקום הנחתם כולל גם - מלבד מה שבא לאפוקי מפיסת ידו - שיהיו על בשרו ולא על הבית אונקלי שלו, וזה נכלל במקום הנחתם, וכל שיש שם חציצה אינם על מקומם דאי"ז מקום לך לאות. וממילא אינו מועיל לכסות התש"י בבגד אחר דסוכ"ס כל שאינם על בשרו אי"ז מקומם.

אבל לדברי המג"א צריך לדחוק דדוקא כשמונחים על בשרו ממש אז לא קפידנן שיהיו מכוסים ומתקיים "לך לאות" במה שהם על בשרו, אבל כשאינם על בשרו ממש אלא ע"ג סמרטוטין אז מתקיים לך לאות במה שהם מכוסים בבגדר אחר למעלה. וזה תמוה בסברא. שו"מ בארצות החיים שכתב ג"כ כעין דברינו.

ה. והנה הריב"ש (סי' קל"ז) והתשב"ץ (ח"א סי' ל') הקשו מהא דע"ז (מד.) דעטרתו של דוד המלך אף שהיתה הולמתו במקום הנחת תפילין אבל נשאר עוד מקום להניח תפילין על ראשו (דמקום יש בראש להניח ב' תפילין) ומבואר שם דעכ"פ א"א היה להניח התפילין על גבי העטרה וקשה להרשב"א.

אבל הרשב"א עצמו (ח"ג סי' רפ"ב) עמד ע"ז ותי' וז"ל ועטרת דוד נמי שאני דאלו לא היה שם מקום מגולה לא היה באפשר להניח תפילין על העטרה כנגד מקום ש[מוחו] של תינוק רופס עיי"ש, ואינו מבואר כ"כ כונתו. והארצה"ח כתב שכונתו שא"א היה לכוון המקום בדיוק. עוד היה אפשר לפרש כונתו שהעטרה לא היתה שוה למעלה ולכן לא היה אפשר להניח התפילין עליו ביושר שיהיה מקביל לראשו. והוא עמום עדיין.

ובמג"א ס"ק ז' וכן בבהגר"א תי' דדוקא כובע דק שרי אבל בגד עב לא, וכ"ש עטרה. וצ"ב בטעם הדבר. [והלבושי שרד כתב משום שא"א לכוון המקום כו' כנ"ל, ולא משמע כן.]

ונראה כונתם דאף דבתש"ר לא קפדינן אחציצה אבל עכ"פ בעינן שהתפילין יהיו מונחים במקומם, וכל שיש שם בגד עב בינם לבין ראשו א"כ אי"ז מקומם. ושמא גם כונת הרשב"א היא עד"ז.

ו. עוה"ק התשב"ץ מן הירושלמי פ' היו קורין (ברכות פ"ב ה"ג) ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש בדרעיה. ומבואר דאילו תש"ר לא היה מניח והיינו מסתמא משום שהקור היה מזיק לו (ואגב אעיר דנראה שאין הכונה שלא היה מניח תש"ר כלל אלא שלא היה מניחם כל היום עיי"ש בירושלמי דהוא מבואר) ואם איתא דלא קפידנן אחציצה וכדעת הרשב"א א"כ למה לא הניח תש"ר על גבי כובעו.

אבל בשו"ת הריטב"א (סי' כ"ד) מבואר שהיתה לו גירסא אחרת בירושלמי אשר לפיה ר' יוחנן בחורף לא היה לובש תש"י אלא תש"ר לחוד. (וכפיה"נ משום שלא היה רוצה לפתוח חלוקו להניח התש"י על בשרו.) ולפי"ז אזלא קושיית התשב"ץ כמובן.

ובבהגר"א תי' הקושיא מן הירושלמי באופן אחר עפ"י חילוקו הנ"ל דגם להרשב"א לא שרינן כ"א כובע דק ולא בגדר עב ור' יוחנן מחמת הצינה היה צריך ללבוש בגד עב.

ז. עי' ב"י סי' כ"ז בשם רוקח לגלח שער הצואר שלו שלא יחצוץ, וכתב המג"א דהוא מחשש כינה דכינה מתה חוצצת, וגם כינה חיה מבע"ל (לענין בגדי כהונה) בגמ' זבחים (יט.), וגם משום שער שנשר דמסתמא חוצץ (כן נראה כונתו), ובאגור כתב שלא נהגו כן.

ועי' משנ"ב בשם מחצית השקל לענין בלורית דהויא חציצה, והוא קשה להבין מה חציצה שייך בזה יותר מבשאר שער, ועי' בערוך השולחן, אבל לכ' יש מקום לומר לפי דברי המג"א והגר"א הנ"ל דאפילו להשיטות דלא קפדינן אחציצה בתש"ר מ"מ בגד עב אסור, וביארנו משום שאז אין התפילין במקומם, ולפי"ז י"ל דגם בבלורית אף שאי"ז חציצה אבל עכ"פ אין התפילין במקומם.