הברכה על גרעינים וקליפות

א) כבר נתבאר דמה שאינו עיקר הפרי מברכין עליו בפה"א. אמנם הראשונים דנו לגבי קליפות וגרעינים, דאף אם אינם עיקר הפרי מ"מ אולי יש לברך עליהן בפה"ע. עי' בתוס' (לו: ד"ה קליפי) שכתבו דקליפי אגוזים והגרעינים חייבין בערלה "דפירי נינהו, מכאן שיש לברך על הגרעינין של גודגדניות וכו' וכל מיני גרעיני פירות בפה"ע." ודייק הצל"ח שם (ד"ה תוס') דמזה שהתוס' לא כתבו כן גם לגבי קליפין ש"מ דס"ל דאין לברך על הקליפין בפה"ע. וה"ט משום דגרעינין חייבין בערלה מפני שהן נחשבין כגוף הפרי, אבל קליפה חייבת בערלה רק משום דנתרבה מקרא ד"את פריו" את הטפל לפריו, ולכן אין דינו כפרי.

ומעין זה כתב הרא"ש (סי' ד) "תניא קליפי רמון וכו' והגרעינין חייבין בערלה משום דהוו שומר, ודרשינן את פריו לרבות את הטפל לפריו, אבל גרעינין מדחייבין בערלה אלמא פרי נינהו, ומכאן יש ללמוד על כל גרעיני פירות דמברכין עליהן בפה"ע." ודבריו קצ"ע, דבתחילה כתב דגרעינין חייבין בערלה מדין שומר לפרי, ואילו לבסוף כתב דחייבין בערלה מפני שהן פרי ממש. ועוד, דבתחילה הביא הברייתא שהזכירה אף קליפין, אך לבסוף לא כתב הברכה על קליפין.

וביאר המעדני יו"ט שם (אות מ', נ') דכוונת הרא"ש היא לחלק גופא בין גרעינין וקליפין, דקליפין חייבין בערלה מפני שהם שומרים לפרי, אבל גרעינין אינם שומרים (שהרי אינם סביב הפרי), וע"כ שחייבין בערלה משום דפירי נינהו, וממילא מסתבר שעליהן בלבד יש לברך בפה"ע משא"כ על הקליפין. וכנראה שמעין זה הבין הצל"ח בדעת התוס'.

ומדברי שניהם נלמד דמאי דמרבינן לאיסור ערלה מדין "את פריו" את הטפל לפרי כמו שומר לפרי, זהו מחייב חדש, דאע"ג דאינו כגוף הפרי מ"מ דינו כפרי ליאסר באיסור ערלה. ומה"ט אין מברכין בפה"ע על קליפין מפני שאינן כגוף הפרי, ואילו גרעינין החייבין בערלה לא מדין "את פריו" אלא משום דמסברא הרי הם כפרי עצמו (וכ"כ המעדנ"י לבסוף) מברכין עליהן בפה"ע.

ואפשר לחלוק על זה בא' מב' דרכים: א', אפשר לומר שאף גרעינין חייבין בערלה מדין "את הטפל לפריו" – דאע"ג דאינם שומרים לפרי מ"מ הרי הם טפלים לפרי – וממילא אין מברכין אף עליהן בפה"ע. [עי' ברש"ש לעוקצין (פ"ב מ"ב) שכתב דאולי אף הגרעינין נחשבין כשומרין לפרי שהרי הם עוזרים להקליפה, שהגרעין אוחז את הפרי ועי"ז הקליפה יכולה לשמור עליו.] וכן הביא המעדני יו"ט שם (אות נ') בשם הרשב"א, ועיי"ש ברשב"א שהוסיף דע"כ צ"ל דגרעינין וקליפין דמו להדדי הואיל וערבינהו ותנינהו לגרעינין בהדי קליפי אגוזים, וע"כ דכולהו מ"את" מרבינן להו. הרי שהרשב"א והתוס' והרא"ש (לפירוש זה) מודים דמאי דמרבינן מ"את הטפל לפרי" אינו כגוף הפרי, אלא דין חדש הוא לחייבו בערלה, רק נחלקו אם גרעינין חייבין בערלה משום דאיתרבו מקרא ד"את" או משום דמסברא הרי הם כגוף הפרי.

ב', עוד אפשר לומר דאף מאי דמרבינן מ"את הטפל לפרי" חשיב כגוף הפרי, דזה גופא קמ"ל הך גזיה"כ דשומר לפרי וכל דבר הטפל לפרי נחשב כגוף הפרי. וממילא נפק"מ לא רק לחייב בערלה אלא אף לענין ברכה דדינו כפרי ויש לברך עליו בפה"ע. ועיי"ש במעדני יו"ט (אות נ') שהביא לשון הרא"ש בהל' ערלה "והגרעינין גרעין של כל פרי אסורים בערלה דדרשינן את פריו את הטפל לפריו." והעיר דממש"כ כאן שמברכין על הגרעינין בפה"ע ש"מ דס"ל דאף מאי דמרבינן מ"את הטפל לפריו" חשיב כגוף הפרי. אלא דא"כ אמאי חילק הכא בין קליפין לגרעינין. ואם נאמר שהרא"ש לא מיירי אלא בגרעינין א"כ אמאי כתב "אבל גרעינין מדחייבין וכו'" הו"ל למימר "וגרעינין מדחייבין וכו'".

סוף דבר דברי הרא"ש צ"ע. אמנם מצינו מעין שיטה זו ברש"י בפסחים (נב: ד"ה אסירי). דאמרינן התם "הני מתחלי (פי' קליפת תמרים) דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפרי." ופי' רש"י שם "אסירי משום ערלה דלא הוו כעץ אלא שם פירי עליהם הואיל דנעשו שומר לפירי." הרי להדיא דס"ל לרש"י דשומר לפרי דינו כפרי לענין ערלה. ולדידיה מסתבר דכל מאי דמרבינן מקרא ד"את פריו" מברכין עליו בפה"ע, לא רק גרעינין אלא אף קליפין.

נמצא דנפק"מ בין הרא"ש בברכות והרשב"א לענין גרעינין (אם נחשבים כפרי ממש או דהוו רק שומר לפרי), ונפק"מ בין הרא"ש בברכות ורש"י בפסחים לענין קליפין (דמסתמא מסברא א"א להחשיב קליפה כפרי ממש).


ב) ולענין הלכה כתב השו"ע (סי' רב ס"ג) שגרעיני פירות אם הם מתוקים מברך עליהן בפה"ע. ובמ"ב שם (ס"ק כג) הביא מח' אחרונים אם יש לברך עליהן בפה"ע מפני שהוא כגוף הפרי או רק בפה"א משום דלא הוי כפרי גופא. פירוש הדבר, שנחלקו אם ההלכה כדעת הרא"ש או כדעת הרשב"א, וכ"כ בשעה"צ (ס"ק כב). וכנראה דכו"ע ס"ל דנטעי אינשי קצת אדעתא דגרעינין, ולכן בודאי אין לברך עליהן שהכל (אם הם מתוקים).

ולענין קליפי פירות (כמו קליפת מארנצי"ן – orange rinds) מצינו ג' דיעות [עי' בשעה"צ (ס"ק מג)]. המג"א (סי' רב ס"ק יז) כתב דאין להביא ראיה מזה שמברכין על הקפריסין בפה"א שיש לברך בפה"א על כל קליפי פירות, דהא מבואר בגמ' דקפריסין אין דינן כשומר לפרי, "אבל הקליפה הזאת (פי' קליפי מראנצי"ן) מגוף הפרי הוא (פי' לא שהוא גוף הפרי ממש אלא דהואיל ואי שקלת לקליפה מיית פירא א"כ הוי שומר לפרי), ועוד דלגבי ערלה פרי הוא" כמבואר בגמ' דקליפי רמון והגרעינין חייבין בערלה. והוסיף המג"א שם דלדעת התוס' שמברכין על הגרעינין בפה"ע מסתבר דה"ה נמי קליפין. [הרי שדחה דיוק הצל"ח מלשון התוס'. ומעניין שבדיבור המתחיל בתוס' הוזכרו קליפין, ואילו בתוס' הרא"ש לא הזכיר קליפין כלל. ואולי מזה שהתוס' הזכירו קליפין יש לדייק דכל מה שכתבו לגבי גרעינין נאמר אף לקליפין.]

ומדברי המג"א משמע דס"ל דמאי דאיתרבו לחיוב ערלה מ"את פריו" דינו כפרי ומברכין עליו בפה"ע. וביאר המחה"ש שם שהמג"א העדיף דברי הרא"ש בהל' ערלה הואיל ובלא"ה דבריו בסוגיין קשים להבין וכמו שנתבאר.

הט"ז (סי' רד ס"ק טו) העלה דאין לברך בפה"ע על קליפת מראנצי"ן "דעד כאן לא אמרינן שם דשומר הוה כפרי אלא לענין ערלה דיש בה ריבוי דאת פריו וכו' אבל באמת לאו פרי היא מצד עצמה, ומש"ה לא שייך בפה"ע." הרי דס"ל דמאי דאיתרבי מקרא ד"את הטפל לפרי" דינו כפרי לענין חיוב ערלה, אך אינו פרי ממש הואיל ומצד עצמו אינו פרי, ולכן אין לברך עליו בפה"ע. וכן מבואר בהמשך דבריו שחילק עפ"י דברי התוס' בין גרעינין לקליפות. ומסיק הט"ז שיש לברך בפה"א על קליפי פירות.

ובשעה"צ (ס"ק מג) הביא דיעה ג' בשם הא"ר הפמ"ג ועוד אחרונים שיש לברך על קליפות מראנצי"ן רק שהכל משום דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי, ודמו לקורא. ומסיק המ"ב שם (ס"ק לט) שלכן יש לברך עליהן שהכל.