סוף זמן תפילת שחרית

איתא בגמ' (כו.) "וכ"ע עד חצות ותו לא, והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אריו"ח טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים שחרית מתפלל במנחה שתים. כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות יהבי ליה שכר תפילה בזמנה, מכאן ואילך שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה."

וכתב הרא"ש (סוף סי' א) "ואע"ג דליתא לרבנן דאמרי עד חצות, היכא דטעה וצלי לבתר ד' שעות שכר תפילה יהבי ליה, שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה." וכ"כ הרי"ף (יח. בדפיו). ודייק הב"י (סי' פט) דמשמע דס"ל דרק אם טעה ולא התפלל לפני ד' שעות יכול להתפלל אח"כ לר"י משא"כ אם עבר במזיד ולא התפלל. [וכן משמע גם מלשון התוס' (כו: ד"ה איבעיא).] אולם הרמב"ם בהל' תפילה (פ"ג ה"א) כתב "ואם עבר או טעה והתפלל אחר ד' שעות עד חצות היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה." ומשמע דאף אם עבר במזיד ולא התפלל עד לאחר ד' שעות מ"מ עדיין יכול להתפלל רק שלא יצא ידי חובת תפילה בזמנה.

וביאר הב"י שהרא"ש והרי"ף דייקו מלשון הסוגיא דכמו דאמרינן לרבנן דמאי דמתפלל לאחר חצות היינו משום דכולי יומא מצלי ואזיל, ה"ה נמי לר"י יוכל להתפלל אחר ד' שעות, דלא גרע אחר ד' שעות לר"י מאחר חצות לרבנן. אלא דלפ"ז נראה דאינו מתפלל אחר ד' שעות אלא בתורת תשלומין, כמו לאחר חצות לרבנן. אלא שיש חילוק בין המתפלל לאחר ד' שעות להמתפלל בזמן מנחה, דלאחר שכבר התחיל זמן מנחה אינו מתפלל תשלומי שחרית אלא אחר תפילת מנחה, משא"כ כשמתפלל תפילת שחרית לפני זמן מנחה. והואיל ומה שמתפלל שחרית לאחר ד' שעות אינו אלא מדין תשלומין, לכן אין להתפלל אלא כשטעה כמו בתפילת תשלומין בעלמא. [וע"ע בהערות המהדיר לחי' הריטב"א (הע' 12) שהביא שהרס"ג בסידורו העלה שיטה ג' דלעולם לר"י אינו יכול להתפלל לאחר ד' שעות. ולכאורה טעמו דס"ל דלא שייך להתפלל תפילת תשלומין אלא סמוך לתפילה אחרת.]

אבל לדעת הרמב"ם א"א לומר הכי, שהרי הוא כתב דאף אם עבר (דמשמע אפי' במזיד) ולא התפלל עד לאחר ד' שעות מ"מ יכול להתפלל עד חצות היום. וא"כ ע"כ לאו מדין תשלומין הוא, אלא דלדעתו אף לאחר ד' שעות הוא חלק מעיקר זמן תפילת שחרית אלא שאין זה זמן התפילה לכתחילה. וביאר שם הב"י דסבר הרמב"ם דאם לאחר ד' שעות אינו זמן תפילה לא שייך להתפלל אז מדין תשלומין, דתשלומין לא שייך אלא בזמן תפילה. אבל מאידך, לא מסתבר לומר דבין ד' שעות עד חצות לא יוכל להתפלל כלל לר"י, דאין להרבות במח' בין ר"י ורבנן ולומר דלר"י לאחר ד' שעות לא יהבי ליה שכר תפילה כלל ולרבנן יהבי ליה שכר תפילה בזמנה. לכך הבין הרמב"ם דאף ר"י מודה דלאחר ד' שעות עדיין יהבי ליה שכר תפילה (פי' שכר תפילת שחרית ולא רק שכר תשלומי שחרית), רק לא יהבי ליה שכר תפילה בזמנה (פי' שכר תפילה בזמנה לכתחילה).

והוסיף שם הב"י דנפק"מ בין הרא"ש והרמב"ם לענין להתפלל שחרית בין חצות למנחה גדולה. דהואיל ולדעת הרמב"ם מאי דאמרינן דמודה ר"י שאם מתפלל אף אחר ד' שעות יוצא חובת תפילה שלא בזמנה היינו כדי שלא להרבות מח' בינו לבין רבנן, א"כ לאחר חצות מסתבר דשוב אינו יכול להתפלל, שהרי אחר חצות אינו זמן תפילה אף לרבנן. ואמנם הרמב"ם כתב שם דמתפלל עד חצות. אבל לדעת הרא"ש הואיל ומתפלל לאחר ד' שעות לר"י רק בתורת תשלומין א"כ ליכא נפק"מ בין קודם חצות לאחר חצות.