תפילות כנגד אבות או כנגד תמידין תיקנום

א) איתא בגמ' (כו.) "איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית ב', את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א', אבל הכא תפילה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו, או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל. ת"ש דאמר רב הונא בר יהודה א"ר יצחק א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו."

ומבואר מדברי הגמ' דבחיוב תפילה איכא תרתי – חדא, שהיא במקום קרבן; ועוד, שיש בה ענין רחמי. וצ"ע מאיפה ידעה הגמ' ב' ענינים אלו שבתפילה.

והנראה בזה, דהנה איתא לקמן (כו:) "איתמר ר' יוסי בר' חנינא אמר תפילות אבות תקנום, ריב"ל אמר תפילות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דריב"ח וכו' אברהם תקן תפילת שחרית וכו'. תניא כוותיה דריב"ל מפני מה אמרו תפילת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ור"י אומר עד ד' שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ד' שעות וכו'. נימא תיהוי תיובתיה דריב"ח, אמר לך ריב"ח לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות, דאי לא תימא הכי תפילת מוסף לריב"ח מאן תקנה וכו'."

ולכאורה צ"ע, דאמאי לא פריך גם אריב"ל. ותי' הצל"ח (ד"ה תניא) דודאי ברייתא לא הוי תיובתא דריב"ל, דמהיכא תיתי שתיקנו האבות לחייב אחרים, אולי נהגו רק בעצמם. ועוד העירו המהר"ץ חיות כאן והעונג יו"ט (סוף סי' עו) דאין למדין דבר מקודם מתן תורה, וכמש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש לפ' גיד הנשה, וא"כ ודאי א"א לומר שתקנת האבות מחייבת אותנו להתפלל. וא"כ ודאי אין להקשות תיובתא אריב"ל מברייתא דמסייעא ליה לריב"ח דתפילות אבות תיקנום.

ונראה להוסיף דאף ריב"ח מודה לזה, שהאבות לא תיקנו חיוב תפילה, ומאי דקאמר תפילות אבות תקנום פירוש הדבר דאנשי כנסת הגדולה תיקנו מנין התפילות כנגד האבות. ואמנם כך היא הגירסא הישנה בכס"מ הל' תפילה (פ"א ה"ה) "תפלות כנגד מי תקנום ריב"ח אמר כנגד אבות תקנום." כלומר, שנחלקו האמוראים ביסוד תקנת חז"ל – האם תיקנו מנין ג' התפילות כנגד האבות או כנגד הקרבנות.

והכי איתא במדרש שוחר טוב (תהלים נה, יח) "ערב ובקר וצהרים אשיחה, אמר ר' שמואל מיכן שאדם צריך להתפלל ג' תפילות ביום, ומי תקן אותם, אבות העולם תיקנום, אברהם תקן וכו', אמר דוד הואיל ואבות תקנום אף אני ערב ובקר וצהרים אשיחה." וצ"ע דמה חידש בזה דוד המלך, כיון שתיקנו האבות שחייב להתפלל ג' תפילות בודאי יש לו להתפלל. אלא ע"כ צ"ל דתקנת האבות לא היתה מחייבת אותו, ובא דוד המלך ותיקן אותן כחובה. [כך העיר באור אברהם (סי' נג).]

וביאור הדבר הוא, דהנה ידוע מש"כ הרמב"ם בהל' תפילה (פ"א ה"א) דתפילה היא מ"ע מה"ת, אלא שאין מנין התפילות ונוסח התפילה מה"ת. [והרמב"ן בהשגות לספה"מ (מ"ע ה) כתב דאין תפילה אלא מצוה דרבנן, ואף אם בעת צרה היא מה"ת מ"מ בכל יום אינה אלא מדרבנן.] ומדברי הרמב"ם שם (ה"ג) משמע שהחיוב מה"ת הוא להתפלל פעם א' ביום לבקש צרכיו בכל לשון שרוצה, וכן היה הדבר נוהג עד שבא עזרא ובית דינו ותיקנו נוסח התפילה (ה"ד) וגם תיקנו שצריך להתפלל ג' פעמים ביום (ה"ה). ומעתה י"ל שבזה נחלקו האמוראים, האם תיקנו חכמים שיש להתפלל ג' פעמים ביום כנגד האבות דהיינו בתורת רחמי, כלומר שהוסיפו על הדין דאורייתא, או דילמא לא תיקנו מצד רחמיא, דמצד רחמי סגי בפעם א' ביום, אלא תיקנו ג' תפילות מטעם אחר כנגד קרבנות הציבור שבכל יום.

ב) ועוד יש לדון במאי דאמרינן לריב"ח דתפילה אבות תיקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. וכתב הצל"ח (ד"ה ואסמכינהו) דע"כ היינו רק לענין זמני תפילה שיהיו כפי זמן הקרבנות, דאל"כ כיון שכבר תיקנום האבות למה הוצרכו שוב רבנן לאסמכינהו כלל על קרבנות. ומשמע שהבין דעיקר חיוב תפילה תיקנו חכמים כנגד האבות, ורק לענין פרטי זמני תפילה (דהיינו תפילת שחרית עד ד' שעות ותפילת מנחה עד פלג המנחה) אסמכינהו רבנן אקרבנות.

אך צ"ע בזה, דא"כ מאי קאמרי בהמשך הגמ' דאי לא תימא הכי תפילת מוסף לריב"ח מאן תקנה. ופי' רש"י "אלא ע"כ רבנן אסמכינהו אקרבנות וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפילה כנגדה עמדו הם ותיקנוה." ואם איתא דעיקר חיוב ג' תפילות ילפינן מהאבות, א"כ מה ענין אסמכינהו אקרבנות לתקנת תפילת מוסף, הרי לא אסמכינהו רבנן אקרבנות אלא לענין זמני תפילה, ואילו בתפילת מוסף תיקנו עיקר החיוב כנגד הקרבן.

אלא יותר נראה לפרש דמאי דקאמר דאסמכינהו רבנן אקרבנות היינו דאע"ג דעיקר החיוב תיקנו כנגד האבות, עוד הוסיפו שחיוב תפילה יהיה גם כנגד הקרבנות. כלומר, שתיקנו עיקר חיוב ג' תפילות מחמת ב' טעמים – בתורת רחמי, ובמקום קרבן. ולפ"ז ניחא מה שתיקנו תפילת מוסף, דאע"ג דלית ביה ענין רחמי, מ"מ הואיל ותיקנו רבנן שעיקר חיוב תפילה יהיה גם במקום קרבן, ממילא תיקנו תפילת מוסף במקום קרבן מוסף.

היוצא מדברינו דלעולם לא נחלקו ריב"ח וריב"ל אם תיקנו חכמים חיוב ג' תפילות כנגד האבות או כנגד הקרבנות, אלא נחלקו אם תיקנו כנגד שניהם או רק כנגד הקרבנות.