56 - תפילות כנגד אבות או כנגד תמידין תיקנום - ב'

Speaker:
Ask author
Date:
May 07 2008
Language:
Hebrew
Downloads:
1
Views:
946
Comments:
0
 
תפילות כנגד אבות או כנגד תמידין תיקנום – ב'

א) הבאנו מה שנחלקו האמוראים אם תפילות כנגד אבות תיקנום או כנגד קרבנות. וביארנו דלכו"ע תפילות כנגד קרבנות תיקנום, ולא נחלקו אלא אם אף כנגד אבות תיקנום. ולענין הלכה נחלקו הראשונים. מדברי הרי"ף בסוגיין (יח.-יח: בדפיו) שהביא רק תניא כוותיה דריב"ל ולא תניא כוותיה דריב"ח משמע דס"ל דקיי"ל תפילות כנגד תמידין תקנום. וכן כתב להדיא לעיל בפ"ג (יג. בדפיו). אבל מלשון השאלתות (שאילתא ח') משמע שפסק כריב"ח דתפילות כנגד אבות תיקנום שהרי הביא רק תניא כוותיה דריב"ל. וכן דייק הנצי"ב שם מלשון בה"ג.

אבל בדעת הרמב"ם נסתפקו המפרשים. שהרי בהל' תפילה (פ"א ה"ה) כתב "וכן תיקנו שיהא מנין התפילות כמנין הקרבנות." הרי משמע דס"ל דתפילות כנגד תמידין תיקנום. אבל מאידך, הזכיר בהל' מלכים (פ"ט ה"א) שאברהם התפלל שחרית ויצחק הוסיף תפילת מנחה ויעקב התפלל ערבית, הרי שפסק גם כמ"ד תפילות אבות תקנום.

וביאר הכס"מ בהל' תפילה שם שהרמב"ם פסק כריב"ל דתפילות כנגד תמידין תיקנום [והוסיף דהכי מסתבר דהא לא פריך תיובתא אריב"ל]. ולפ"ז צ"ל דמש"כ הרמב"ם בהל' מלכים שהאבות התפללו ג' התפילות לא נתכוין אלא להביא השתלשלות הדברים היאך האבות התחילו להנהיג ענין המצוות, אך לעולם אין לנו חיוב מצד ניהוגי האבות אלא מתקנת אנשי כנה"ג, והם תיקנו מנין התפילות כנגד הקרבנות.

אבל שאר המפרשים כתבו שהרמב"ם פסק כתרוייהו וכהא דאמרינן בגמ' לריב"ח דתפילות אבות תיקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות. אלא שפי' באופנים שונים. עי' באו"ש בהל' תפילה (פ"ג ה"ט) שפי' דדעת הרמב"ם היא דאסמכינהו רבנן אקרבנות לענין זמני תפילה, וכמו שפי' הצל"ח לדעת ריב"ח. אכן מלבד מה שפירוש זה קשה בדברי הגמ' וכמו שנתבאר, בדעת הרמב"ם הוא תמוה יותר, שהרי כתב הרמב"ם "וכן תיקנו שיהא מנין התפילות כמנין הקרבנות." הרי משמע דס"ל דעיקר מנין התפילות תיקנו חכמים כנגד הקרבנות, ולא רק זמני תפילה.

[אלא דלכאורה צ"ע, שהרי הרמב"ם כתב בספה"מ (מ"ע י') ד"חובת התפילה עצמה היא מה"ת כמו שבארנו, והחכמים סדרו לה זמנים, וזהו ענין אמרם תפילות כנגד תמידין תקנום, כלומר סדרו זמניה בזמני ההקרבה." ולכאורה משמע מזה דאסמכינהו רבנן אקרבנות היינו לענין זמני תפילה, וכמש"כ הצל"ח והאו"ש. אך נראה דזה אינו, שהרמב"ם שם בא לפרש עיקר חובת ג' תפילות מדרבנן, וע"כ צ"ל דכוונתו שחכמים תיקנו עיקר חובת ג' התפילות כנגד הקרבנות וסדרו הזמנים עפ"י זמני ההקרבה. ומה שלא אמר הרמב"ם בפשיטות שחכמים קבעו מנין התפילות, כמש"כ בהל' תפילה, נראה שהוא בא לחדש שכל התפילות נכללין בתפילה מה"ת, כלומר דאע"ג דעיקר חובת תפילה מה"ת היא רק פעם א' ביום, מ"מ יש קיום דאורייתא בכל תפילה שסדרו חכמים.]

ועיי"ש בלח"מ שפי' דאסמכינהו אקרבנות היינו דאסמכינהו נמי אקרבנות. ונראה שכוונתו למה שביארנו לעיל, שתיקנו חכמים מנין התפילות מב' טעמים – כנגד האבות וכנגד הקרבנות. [והוסיף שם דהואיל ויישבו הברייתא דמסייעא לריב"ל ולא יישבו הברייתא דמסייעא לריב"ח מסתבר דקיי"ל כריב"ח.] ושוב העירוני שכך ביאר בס' אשר לשלמה (מועד סי' ב). [וע"ע בריטב"א שפי' ענין אסמכינהו אקרבנות באופן אחר לגמרי, ודו"ק.]

ב) ונראה להביא ראיה שהרמב"ם סובר להלכה דג' תפילות כנגד אבות תיקנום. דהנה איתא בגמ' עירובין (סד.) "אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה. היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור וכו' שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך." והרי לענין עבודה פסק הרמב"ם בהל' ביאת מקדש (פ"א ה"א) שאם שתה רביעית יין ועבד עבודתו פסולה, ואילו לענין תפילה פסק בהל' תפילה (פ"ד הי"ז) שאם שתה רביעית יין דינו כשתוי ולא כשכור ובדיעבד תפילתו תפילה.

ולפי דברינו ניחא [ומעין זה ביאר הגר"מ טברסקי שליט"א, בית יצחק (תשנ"ה, עמ' 301)], דסבר הרמב"ם שתיקנו ג' תפילות במקום קרבן ובתורת רחמי. ולכן אע"ג דקיום קרבן ליכא אם התפלל לאחר ששתה רביעית, שהרי עבודתו פסולה, מ"מ עדיין יכול לקיים ענין רחמי כל שיכול לדבר בפני המלך. [ובדעת הרי"ף שפסק כמ"ד תפילות דוקא כנגד תמידין תיקנום י"ל דשאני תפילה שאינה עבודה ממש אלא רק במקום עבודה, ולכן עדיין תפילתו תפילה בדיעבד. אך לדעת הרמב"ם ניחא טפי.]

ועפי"ז יש להוסיף ביאור במח' הרא"ש והרמב"ם בענין תפילת שחרית לאחר ד' שעות. דלכאורה דעת הרמב"ם צ"ע, דהיאך אפשר לומר לר"י דאף אחר ד' שעות עדיין יכול לקיים מצות תפילת שחרית בדיעבד. והרי בגמ' חילקו בין ב' סוגי תפילה – תפילה בזמנה ותפילת תשלומין – ומהיכא תיתי לחלק עוד ולומר דאף אם מתפלל לאחר זמן תפילה עדיין נחשב כמקיים עיקר חובת התפילה, ולא הוי רק כמתפלל תשלומין, הא לכאורה לאחר שעבר זמן תפילה כבר נגמר עיקר חובת תפילה. [וע"כ צ"ל דחשיב כמתפלל שחרית, דאל"כ אמאי אינו חייב להתפלל תשלומין במנחה כדי לקיים מצות שחרית (עכ"פ בתורת תשלומין). ועוד, דאם אינו מתפלל שחרית, איזה מין תפילה הוא זה. ומדברי הרמב"ם לא משמע דהוי תפילת נדבה.]

וכבר הבאנו שהב"י פי' דכדי שלא להרבות מח' ר"י ורבנן מסתבר דאף ר"י מודה שיכול להתפלל שחרית עד חצות. אך לפי דברינו יל"פ באופן אחר [וכ"כ באשר לשלמה שם ובברכת מרדכי (סי' יב אות ט"ז)] שהרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל דהחיוב להתפלל ג' תפילות הוא מפאת ב' טעמי – כנגד אבות וכנגד הקרבנות. ומאי דאמרינן בגמ' דלר"י לא יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לאחר ד' שעות היינו דרק עד ד' שעות יכול לקיים ב' עניני תפילה, אבל אח"כ שוב אינו יכול לקיים הענין דתפילה במקום קרבן. וזהו ענין "תפילה בזמנה", דהיינו שחכמים תיקנו תפילה כנגד קרבן, ועפ"י זמני הקרבן הגבילו זמני תפילה. אך עדיין יכול לקיים ענין תפילה כנגד אבות. [ולפ"ז שוב ל"צ לומר דלדעת הרמב"ם א"א להתפלל תשלומין שלא בזמן תפילה, דאולי לעולם שפיר היה יכול להתפלל אף שלא בזמן תפילה, אלא שלא הוצרך הרמב"ם לפרש שמתפלל בתורת תשלומין, דשפיר י"ל שמתפלל בתורת רחמי וכמו שנתבאר.]

ואע"ג דלגבי תפילת אברהם אבינו כתיב וישכם אברהם בבוקר, והרי ר' יהודה סבר ד"בוקר" היינו רק עד ד' שעות, י"ל דרק לגבי קרבן תמיד סבר ר"י ד"בוקר" פירושו תחילת הבוקר דהיינו עד ד' שעות. אבל מצד תפילה כנגד אבות תיקנום לא מסתבר ד"בוקר" היינו עד ד' שעות, חדא משום דתפילה כנגד אבות היא מדין רחמי, וצריך רחמים בכל עת, ולא שייך לומר שיש זמן שאינו ראוי לתפילת רחמי. ועוד, שכבר הבאנו שהמקור לתפילה כנגד אבות הוא מקרא ד"ערב ובוקר וצהרים אשיחה", והרי הלשון "ערב ובוקר וצהרים" משמע כל היום [כלשון שאנו אומרים במודים "ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים"]. ולכן מסתבר ד"בוקר" לענין זה היינו עד חצות, וממילא מסתבר דעד חצות עדיין יכול לקיים מצות תפילת שחרית כנגד האבות. והיינו מש"כ הרמב"ם דאף אם הזיד ולא התפלל עד לאחר ד' שעות יכול להתפלל בדיעבד.

ונראה שגם הרא"ש אזיל לשיטתו, שהרי גם הרא"ש (סי' ג) הביא רק תניא כוותיה דריב"ל, ומשמע שפסק דתפילות כנגד קרבנות תיקנום, כדעת הרי"ף. [עיי"ש במעדני יו"ט (אות ב') שכתב שהרי"ף והרא"ש הביאו רק תניא כוותיה דריב"ל משום דלמסקנת הגמ' אף ריב"ח מודה דאסמכינהו רבנן אקרבנות. ומשמע דס"ל דלעולם פסקו כריב"ח. אך מפשטות לשונם לא נראה כך.] ולדידיה מסתבר דזמן תפילת שחרית לר"י הוא רק עד ד' שעות, ומה שיכול להתפלל אח"כ היינו רק בתורת תשלומין. והיינו מש"כ שאינו יכול להתפלל לאחר ד' שעות אם הזיד ולא התפלל לפני כן.

Gemara:

Collections: Rabbi Koenigsberg: Brachos 2007

References: Berachot: 26a  

    More from this:
    Comments
    0 comments
    Leave a Comment
    Title:
    Comment:
    Anonymous: