תפילת מוסף

נחלקו האמוראים אם תפילות כנגד אבות תיקנום או כנגד תמידין תיקנום. ומבואר בגמ' (כו:) דלכו"ע תפילת מוסף נתקנה רק כנגד הקרבן ואין בה ענין רחמי כלל. ונפק"מ טובא איכא בדבר. א', תשלומין. כתבו התוס' (כו. ד"ה איבעיא) דלא קבעי בגמ' אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף אם יכול להתפלל ערבית שתים, דזה ודאי אינו יכול לעשות, "דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף, וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו, אבל שאר תפילות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, אין כאן עבר זמנו בתפילה אחרת."

הרי שהעלו התוס' ב' טעמים למה אין תשלומין לתפילת מוסף: חדא, מפני שאין טעם להזכיר קרבנות מוסף לאחר זמנו; ועוד, דאף אם לא יצטרך להזכיר קרבנות מוסף בתפילת תשלומין, מ"מ לא מסתבר להתפלל תשלומין למוסף כלל הואיל ותפילת מוסף נתקנה רק כנגד הקרבנות, כמבואר בגמ' לקמן (כו:), ואין בו ענין רחמי כלל, ולא תיקנו חכמים ענין תשלומין אלא בתפילה שיש בה ענין רחמי.

ומבואר שנסתפקו ב' הדיעות בתוס' אם מתפלל תפילת התשלומין בנוסח התפילה שחיסר או שהוא מתפלל בנוסח התפילה שהיא חובת הזמן. [ונראה שעיקר הספק תלוי ביקר גדר תפילת תשלומין וכמו שיתבאר לקמן.] ועוד מבואר מסוף דברי התוס' דלא שייך כל ענין תשלומין בתפילת מוסף משום דנתקנה רק כנגד הקרבן, ואין בה ענין רחמי כלל (לא בעיקר חובת התפילה ואף לא בנוסח התפילה), ותשלומין לא שייך אלא בתפילה שיש בה ענין רחמי.

ועוד כתבו האחרונים דלא רק שאין תשלומין למוסף אלא אף אין תפילת מוסף מועלת להשלים תפילת שחרית, דהיינו שאם חיסר שחרית ביום שיש בו מוסף לא יכול להשלים להתפלל מוסף שתים. כך הביא המשנ"ב (סי' קח ס"ק טז), וכן דייק הפמ"ג שם (א"א ס"ק ו) ממש"כ המג"א שאם חיסר תפילת שחרית אע"פ שכבר עבר זמן מוסף (פי' דלאחר שבע כבר נקרא פושע), מ"מ יכול להשלים שחרית בזמן מנחה, דמנחה מיקרי תפילה הסמוכה ולא חשיב כעברו ב' תפילות, הרי שאין תפילת מוספין נחשבת כתפילה לענין דיני תפילת תשלומין. וה"ה נמי מסתבר שלא יוכל להשלים תפילת שחרית ע"י ב' תפילות של מוסף. [ובפמ"ג שם הוסיף עוד טעם, שאינו יכול לומר ומוספין כהלכתן ב' פעמים דנראה כמוסיף על הקרבנות.]

עוד נסתפק הצל"ח (כו. ד"ה בא"ד ולהכי) אם שכח ולא התפלל שחרית קודם שש שעות ומחצה, האם יכול להסמיך תפילת שחרית לתפילת מוסף. וכנראה שהבין דלתפילת תשלומין מתפלל התפילה שחיסר (דהיינו שהיא השבת התפילה שחיסר), ומה"ט נסתפק דאף אם אין תשלומין למוסף, וגם אינו יכול להתפלל עוד תפילת מוסף בתורת תשלומין לשחרית, מ"מ יוכל להסמיך עוד תפילת שחרית למוסף.

ב', תפילת נדבה. איתא בגמ' ברכות (כא.) "ר"א אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ק"ש, ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל, וריו"ח אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו." וכתב הרשב"א שם (ד"ה הא) בשם גאון דר"א סבר דאינו חוזר ומתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל תוסיף [ומאי דליכא בל תוסיף אם חוזר וקורא ק"ש י"ל דאף אם כבר קרא ק"ש לא הפסיד מקורא בתורה כמבואר במתני' (ט:)], וריו"ח סבר דאם רצה חוזר ומתפלל "דתפילה רחמי נינהו והלואי שיתפלל ויבקש רחמים כל היום כולו, ומיהו מתפלל ומתנה אם לא נתפלל זו לחובתו ואם נתפלל תהא לנדבתו." וכ"כ הרמב"ם בהל' תפילה (פ"י ה"ו) שאם נסתפק לו אם התפלל יתפלל על התנאי שאם כבר התפלל תהא נדבה. [ועוד הביא הרשב"א שם בשם הראב"ד דלר"א אין איסור לחזור ולהתפלל אך גם אין חיוב, ולכאורה כוונתו דהואיל ותפילה דרבנן ספיקא דרבנן לקולא. ולריו"ח חייב לחזור ולהתפלל.]

ומעתה יש לדון לגבי מי שנסתפק אם התפלל תפילת מוסף. ועי' ברמב"ם הל' תפילה (פ"א ה"ט-י) שכתב שאין מתפללין תפילת מוסף בתורת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף. והיינו דתפילת מוסף נתקנה רק כנגד הקרבן, ואין בה ענין רחמי כלל, לכן לא שייך להתפלל אותה בתורת נדבה. ומה"ט מי שמסתפק אם התפלל תפילת מוסף אינו יכול לחזור ולהתפלל. וכ"כ המשנ"ב (סי' קז ס"ק ה) בשם האחרונים.

ג', התפלל תפילת חול בשבת. איתא בגמ' ברכות (כא.) "אמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק, ואפי' באמצע ברכה. איני והאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת מהו שיגמרו, ואמר לן גומרין כל אותה ברכה. הכי השתא, התם גברא בר חיובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא הא צלי ליה."

ומבואר מדברי הגמ' דמעיקר הדין יש לומר י"ח ברכות בשבת, ורק משום כבוד שבת לא הטריחוהו רבנן. ומה"ט כתבו התוס' (כו: ד"ה טעה) דמי שטעה ולא התפלל מנחה של שבת מתפלל ערבית שתים של חול, ואע"פ שהוא מתפלל יותר ממה שחייב להתפלל אין לחוש, שהרי גם בשבת דין הוא להתפלל י"ח ברכות רק שלא הצריכוהו רבנן מפני הטורח.

וכתב הרמב"ם בהל' תפילה (פ"י ה"ז) שאם התחיל להתפלל תפילה של חול בשבת ונזכר באמצע הברכה גומר הברכה וחוזר ומתפלל של שבת, בד"א בערבית או בשחרית או במנחה, אבל במוסף פוסק אפי' באמצע הברכה. וביאר הכס"מ שם דהואיל ובמוסף אינו בדין להתפלל י"ח ברכות, שכל כולה נתקנה כנגד הקרבן, ממילא פוסק אפי' באמצע.

[ועי' עוד במתני' לקמן (ל.) "ראב"ע אומר אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר, וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר, ר' יהודה אומר משמו כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפילת המוספין." ובגמ' שם מבואר דר' יהודה משמו של ראב"ע סובר דהיכא שאין ציבור מתפלל מוסף באותו עיר, חייב היחיד להתפלל.

ולכאורה צ"ע, מאי ס"ד לראב"ע (לת"ק) דאין תפילת מוסף אלא בציבור, מ"ש משאר תפילות שאף היחיד חייב להתפלל. ועי' ברבינו יונה שם שפי' דכיון שאין בה אלא שבח, שאין בה תחנונים כמו בי"ח, וגם אין אנו מתפללים אותה כנגד תפילת תחנונים של חול כמו שאנו מתפללים תפילת יוצר או תפילת מנחה, די בשהציבור בלבד יתפללו אותה.

ואפשר להרחיב עוד בביאור הדבר [עי' בס' דרכי שלום (עמ' שעז)] עפ"י מש"כ התוס' (כו.) דתפילת מוסף אין בה ענין רחמי, שלא נתקנה אלא כנגד הקרבן בלבד. ומצד הקרבן מסתבר שהתפילה היא רק לציבור, דהקרבן הוא קרבן ציבור. ומש"ה סובר ראב"ע דאין יחיד מתפלל תפילת מוסף כלל. וכנראה שחכמים סוברים דמאי דאמרינן דתפילה במקום קרבן היינו רק שחכמים קבעו שהחיוב יהיה כדין קרבן, אבל לעולם חל החיוב אף על היחיד.]