נשים בתפילת מוסף

תנן במתני' (כ.) נשים חייבין בתפילה. ובגמ' שם (כ:) "דרחמי נינהו, מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים כמעש"ג דמי קמ"ל." ובפשוטו יל"פ דכוונת הגמ' היא דאע"ג דתפילה היא מעש"ג, דתיקנו חכמים ג' תפילות ביום, מ"מ הואיל ורחמי נינהו חייבו חכמים גם את הנשים. אמנם הרמב"ם בהל' תפילה (פ"א ה"ב) כתב דנשים חייבות בתפילה משום דמ"ע שלא הזמן גרמא היא, וכ"כ הרי"ף (יא: בדפיו). וצ"ע דהיאך אפשר לומר דתפילה אינה מ"ע שהזמן גרמא, הרי היא תלויה בזמן.

ויל"פ שהרמב"ם לשיטתו דס"ל דמה"ת חייב להתפלל פעם א' בכל יום, והואיל ויכול לקיים מצוה זו בכל עת, נחשבת היא כמ"ע שלא הזמן גרמא. ומה"ט אף נשים חייבות במצוה זו מה"ת. וצ"ל שהרמב"ם לא גרס "דרחמי נינהו" בגמ', דהא לא איצטריך ליה להך טעמא. וכ"כ הב"ח (סוף סי' קו) והפמ"ג שם (א"א ס"ק ב) בדעתו.

נמצא דנפק"מ גדולה איכא בין הרמב"ם והרמב"ן לענין חיוב נשים בתפילה, וכן העיר המג"א (סי' קו ס"ק ב). דלדעת הרמב"ם נשים חייבות מה"ת להתפלל פעם א' בכל יום, ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר. אבל לדעת הרמב"ן א"א לפרש הכי, דהואיל ולדידיה כל מצות תפילה אינה אלא מדרבנן, ע"כ מאי דתנן שנשים חייבין בתפילה קאי אמצוה דרבנן. ולכאורה מאי דקאמר בגמ' שחייבין משום דרחמי נינהו ע"כ הכוונה היא דאף אם בעלמא נשים פטורות ממעש"ג (ואולי אף ממעש"ג דרבנן), מ"מ הואיל ותפילה רחמי נינהו חייבין. וכתב הפמ"ג בפתיחה להל' תפילה דאולי אף הרמב"ם גריס הך טעמא "דרחמי נינהו", וס"ל דקמ"ל דאע"ג דמדרבנן תפילה היא מעש"ג, מ"מ אף בזה נשים חייבות משום דרחמי נינהו, ודלא כהמג"א. ועוד הוסיף הפמ"ג שם דלכו"ע אין לחייב נשים בתפילת ערבית הואיל ורשות היא, ואע"ג דכבר קבלו עלייהו חובה, מ"מ הנשים לא קיבלו עלייהו.

[ואגב אורחא כבר תמהו האחרונים עמש"כ המג"א דלדעת הרמב"ם יוצאין הנשים באמירת איזה בקשה, הרי לדעת הרמב"ם (פ"א ה"ב) אף תפילה דאורייתא צריכה סדר – שבח בקשה והודאה. וכבר העיר על כך הפמ"ג שם (א"א ס"ק ב). ותי' בס' ארחות ימים (עמ' רג) דאולי סבר המג"א דאין סדר שבח בקשה והודאה אלא לכתחילה, אך בדיעבד אינו מעכב. ומעין זה יש ליישב שיטת המג"א (סי' רעא ס"ק א) שיוצאין י"ח קידוש דאורייתא בתפילה, וכבר הק' עליו המנ"ח (מ' לא) דהיאך יוצאין י"ח קידוש בלא זכירת יציאת מצרים, וי"ל דבדיעבד אין זכירת יציאת מצרים מעכבת בקידוש.]

ולענין חיוב נשים בתפילת מוסף כתב בחי' רעק"א על המג"א שם דבתשו' בשמים ראש כתב דנשים פטורות מתפילת מוסף משום דאינה באה אלא לזכר חיוב קרבנות, ואשה לא היתה שוקלת ואין לה חלק בקרבנות ציבור, אלא שכבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן בכל המצוות.

ובס' מקראי קודש (פורים סי' י) הביא שהאחרונים תמהו על זה, דאם תפילת מוסף תלויה בחיוב לתת מחצית השקל, א"כ לבן בוכרי (שקלים פ"א מ"ד) דכהן פטור מלשקול וכן לוי וכן קטנים הפחותים מבן כ' לדעת כמה ראשונים, וכי יפטרו כהנים ולויים והפחותים מבן כ' מלהתפלל מוסף. אלא ע"כ דכפרת הקרבנות אינה תלויה בנתינת השקלים.

אכן הצל"ח (כו. ד"ה ושל מוספין) העלה טעם אחר לפטור נשים מתפילת מוסף, דהואיל ולא נתחייבו הנשים בתפילה אלא משום דרחמי נינהו, א"כ תפילת מוסף שנתקנה רק כנגד הקרבן, ואין בה ענין רחמי כלל, הדר דינא דהואיל ומעש"ג היא נשים פטורות. ועיי"ש שדייק מדברי התוס' שנשים פטורות מתפילת מוסף. שהרי כתבו התוס' (כו. ד"ה תפילת) שהתנא הקדים מנחה למוסף "משום שהיא תדירה בכל אע"פ שתפילת מוספין קודמת." ותמה הצל"ח דמה פירוש "תדירה בכל", הו"ל למימר "בכל יום" או "בכל זמן" [ואמנם הגירסא בתוס' שלפנינו היא "בכל יום"], אלא ע"כ כוונתן לומר שתפילת מנחה נוהגת אף בנשים משא"כ תפילת המוספין.

אלא שהוסיף הצל"ח דאע"ג דנשים פטורות מתפילת מוסף מ"מ לכו"ע יכולין להתפלל מוסף ואין בזה משום ברכה לבטלה. לא מיבעיא לדעת התוס' דנשים מברכות על כל מעש"ג, אלא אף לדעת הרמב"ם שאינן מברכות, לכאורה היינו מפני שאינן יכולין לומר וצונו, והואיל ובתפילה ליכא וצונו ממילא שפיר יכולין להתפלל. [וע"ע במשנ"ב (סי' קו ס"ק ד) שהביא שהמגן גבורים פסק שנשים חייבות אף בתפילת מוסף, אך לא מצאתיו. ולכאורה טעם הצל"ח מסתבר מאד.]