בקי שטעה בתפילה אם יכול לצאת מהש"ץ

א) איתא בגמ' (כט:) "טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה." וכתבו התוס' שם (ד"ה טעה) בשם בה"ג דהיינו דוקא ביחיד אבל בציבור אינו חוזר מפני ששומעה מהש"ץ. ואע"ג דר"ג סובר דאין הש"ץ מוציא את הבקי אא"כ הוא אנוס כמו העם שבשדות דאניסי וטרידי כמבואר בר"ה (לד:), היינו היכא שלא התפלל כלל, אבל היכא שהתפלל לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל, ושפיר יוצא מהש"ץ. ומעין זה מצינו לעיל (כט.) שאם לא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו, ופריך מהא דתניא מחזירין אותו, ומשני הא ביחיד הא בציבור דשמעה מש"ץ, אלמא דבקי שטעה ושמע מהש"ץ יצא. [וכן העירו התוס' בר"ה (לד: ד"ה כך) והרא"ש בסוגיין.]

ומבואר מדברי התוס' דס"ל דמאי דאמרינן דאף ר"ג מודה שאם הבקי אינו אנוס אינו יכול לצאת מהש"ץ היינו בחובת תפילה, אבל כל שהתפלל וקיים חובת תפילה רק שחיסר הזכרה שפיר יכול לצאת חיוב הזכרה מהש"ץ. ולפ"ז נמצא שהכל תלוי אם המתפלל וחיסר הזכרה חשיב כהתפלל או לא.

ונראה דהיינו מה שהוסיפו התוס' בשם הר"מ דדוקא שכח להזכיר של ר"ח, אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו מש"ץ. כלומר, שאם שכח ברכה שלמה חשיב כלא התפלל כלל, ולכן אין הבקי יכול לצאת מהש"ץ. וכנראה דס"ל להר"מ דיעו"י לא חשיב כחלק מעיקר מטבע הברכה של תפילה, ומש"ה אם לא הזכיר יעו"י לא חשיב כלא התפלל כלל, וממילא שפיר יוצא אם שומע מהש"ץ. אבל לדעת חכמי פרובינצ"א שהבאנו לעיל שאם שכח יעו"י במנחה חוזר ומתפלל תשלומין בלילה אף אם לא יזכיר של ר"ח בלילה משום דחשיב כלא התפלל מנחה, מסתבר דלא יוכל לצאת מהש"ץ אף אם חיסר רק יעו"י הואיל ואף לר"ג אין הבקי יכול לצאת חובת תפילה מהש"ץ אא"כ הוא אנוס כמו העם שבשדות.

ולפי יסוד הר"מ יש ליישב מאי דאמרינן לעיל (כט.) דהא דתניא שאם טעה בברכת השנים אין מחזירין אותו היינו בציבור מפני ששמעה משליח ציבור. ולכאורה צ"ע דא"כ אמאי בגבורות גשמים אין מחזירין אותו, הרי אף גבורות גשמים יכול לשמוע מהש"ץ. ועוד דהא בברייתא מבואר דה"ט שאין מחזירין אותו בשאלה מפני שיכול לאומרה בשו"ת. ובאמת הכי פרכינן בגמ', אך צ"ע דמאי קס"ד בתחילה.

ותי' המלא הרועים עפ"י מש"כ הר"מ בסוגיין דהיכא שטעה בברכה שלימה אין הש"ץ מוציאו, דלדבריו י"ל דגבורות גשמים הוא חלק מנוסח הברכה, וכשאינו אומרה הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה, והוי כשכח ברכה שלימה, ומש"ה אין הש"ץ מוציאו. אבל ברכת השנים אינה חלק מעיקר הברכה, והראיה לכך שהרי יכול לאומרה בשו"ת, ולכן שפיר יכול לצאת אם שומע אותה מהש"ץ. והיינו מאי דקאמר מפני שיכול לאומרה בשו"ת, כלומר דמזה מוכח דאינו חלק מעיקר הברכה, ולכן הש"ץ יכול להוציאו. אלא דמ"מ פריך בגמ' דלא הוה ליה למימר מפני שיכול לאומרה בשו"ת, אלא הו"ל להזכיר עיקר הטעם דהיינו מפני שיכול לצאת מהש"ץ. [ובאמת יש לדחות עיקר סברת המלא הרועים דאע"פ שיכול לומר שאלה בשו"ת, מ"מ אין הכרח מזה דשאלה לא חשיב כחלק מעיקר הברכה, שהרי כבר הבאנו דדעת הפר"ח היא דאף אם חיסר חלק מעיקר משאר ברכות שמו"ע יכול להשלימן בשו"ת.]


ב) כל זה לדעת התוס'. אבל לכאורה א"א לפרש כן בדעת הרא"ש. שהרי הרא"ש (סי' ב) הביא מח' רבינו יהודה וחכמי פרובינצ"א ולא הכריע. ומזה משמע שנסתפק אם מי שהתפלל ושכח יעו"י חשיב כהתפלל או לא. ואילו הכא (סי' יד) כתב סתם דהיכא שהבקי כבר התפלל יכול הש"ץ להוציאו, ומשמע דהיינו לכו"ע, אף לדעת חכמי פרובינצ"א.

וע"כ צ"ל שהרא"ש חולק על התוס', וס"ל דכל שהתפלל הבקי, אף אם לא יצא חובת תפילה, מ"מ יכול לצאת מהש"ץ. ונראה לבאר, דהנה כבר מצינו דר"ג סובר דש"ץ יכול להוציא את הבקי היכא דאניס וטריד כמו עם שבשדות, דבכה"ג עשאוהו כאינו בקי. וי"ל דהיכא שהבקי כבר טרח להתפלל חשיב כאנוס, ולא גרע משעת הדחק דעם שבשדות.

וכ"כ רבינו יונה (כ. בדפי הרי"ף ד"ה טעה) "אבל זה שעומד בבהכ"נ וכבר התפלל עם הצבור אלא ששכח ולא הזכיר של ר"ח, ש"צ מוציא אותו וכאנוס דיינינן ליה." וכ"כ האו"ז (סי' תס) וז"ל "וא"ת והא כי אתא רבין א"ר יעקב אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי אבל דעיר לא, י"ל דהיינו היכא שלא התפללו כלל, אבל היכא שהתפלל וטעה הא אניס, ואי הדר ושמע מש"ץ מראש ועד סוף כל י"ח יצא י"ח, בין בתחיית המתים בין בשאלה בין ביעו"י וכל כיוצא בו." הרי שהבין דכל שהתפלל הבקי וטעה ולא הזכיר חלק מהתפילה חשיב כאנוס, ומש"ה יכול לצאת מהש"ץ.

ונראה שכך סובר גם הרא"ש, דכל שהבקי טרח והתפלל אך חיסר חלק מהתפילה יכול לצאת מהש"ץ, אף אם ע"י טעותו חשיב כלא התפלל. וכבר העירו שמדוייק היטב לשון הרא"ש שכתב דמאי דאמרינן דר"ג לא פטר אלא עם שבשדות דאניסי "היינו היכא דלא התפלל כלל, אבל היכא שכבר התפלל מוציא את הבקי." הרי משמע שהדבר תלוי במה שהתפלל כבר. ואילו התוס' כתבו "י"ל היינו היכא שלא התפלל כלל, אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל." הרי דס"ל שהעיקר אינו מה שכבר התפלל אלא מה שאנו מחשיבין אותו עפ"י דין כהתפלל, והיינו רק כשלא חיסר חלק מעיקר מטבע התפילה, וכמו שכתבו התוס' בשם הר"מ. [אך העירוני התלמידים נ"י דמזה שכתבו התוס' "וה"ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא וכו' יצא" משמע דקאי אכל דבר שמחזירין אותו, אף אם החסיר ברכה שלימה.]

אבל לפי הרא"ש והאו"ז מסתבר שיכול לצאת אף חובת תפילה מהש"ץ, דהיינו אף אם חיסר חלק מעיקר מטבע התפילה, וחשיב כלא התפלל, מ"מ יכול לצאת מהש"ץ, ודלא כדעת הר"מ. ואמנם הב"י (סי' קכד ס"י, עמ' תסג) כתב דמזה שהרא"ש לא הביא דעת הר"מ ש"מ דלא ס"ל כוותיה, אלא אף אם חיסר ברכה שלמה מ"מ יכול הבקי לצאת מהש"ץ כל שכבר טרח והתפלל. [וכן יש לדייק מלשון רבינו יונה.] והכי מבואר מסתימת לשון הטור דכל ששכח ולא אמר דבר שצריך לחזור בשבילו ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מש"צ. [וע"ע בשו"ע (סי' קכו ס"ד) ובמשנ"ב שם (ס"ק יז) בשם הטור.]

והנה לענין מי ששכח גבורות גשמים עי' במשנ"ב (סי' קכד ס"ק לט) שדייק מלשון השו"ע שם (ס"י) שיכול לצאת מהש"ץ [ודברי השו"ע הם העתק מלשון הטור]. וכ"כ האו"ז להדיא וכמו שהבאנו לעיל. אך השע"ת (סי' קיד אות ג') הביא בשם השלמי ציבור שנסתפק אם יכול לכוין להש"ץ היכא שטעה בגבורות גשמים, דאולי טעה בג' הראשונות דכחד חשיבי [כמבואר בשו"ע (סי' קכו ס"ב) ובמשנ"ב שם (ס"ק יא) לענין ש"ץ שטעה], הוי כלא התפלל כלל [אולי כוונתו דהואיל וג' הראשונות חמירי טפי ממילא כל הזכרה שבהן נחשבת כחלק מעיקר מטבע הברכה].

ובדעת האו"ז אפשר לפרש דס"ל דאף גבורות גשמים לא חשיב אלא כהזכרה בעלמא, ואינו חלק מעיקר מטבע התפילה, ולכן אף אם שכחה חשיב כהתפלל, ומש"ה יכול לצאת חיוב הזכרה מהש"ץ. אך יותר נראה לומר שהאו"ז אזיל לשיטתו דס"ל דאף אם חיסר חלק מעיקר מטבע התפילה וחשיב עפ"י דין כלא התפלל, מ"מ כל שטרח להתפלל חשיב כאונס ושפיר יכול לצאת מהש"ץ.

[אלא דלכאורה צ"ע, דמדברי הגמ' (כט.) משמע דאף למ"ד טעה בשאלה אין מחזירין אותו מ"מ טעה בגבורות גשמים מחזירין אותו, ולפי מאי דבעי למימר בתחילה שם משמע דאף בציבור מחזירין אותו ורק בשאלה אין מחזירין אותו. וא"כ משמע דאם לא הזכיר גבורות גשמים אינו יכול לצאת מהש"ץ. אך י"ל דהנה הרא"ש (סי' יד) לא גרס כך בהא דרב אסי אלא רק "טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו", ועיי"ש במעדני יו"ט (אות ה') שכך גרס גם רבינו יונה. ולפ"ז לק"מ, דאולי לעולם לרב אסי אף אם טעה בגבורות גשמים אין מחזירין אותו, רק לא דיבר אלא בשאלה. אך א"א לפרש כן לדעת האו"ז שהרי הוא גרס בדברי רב אסי טעה בגבורות גשמים מחזירין אותו, וע"כ צ"ל דלעולם קס"ד לגמ' שיש לחלק בין הזכרת גבורות גשמים לשאלה, אבל למסקנא סובר האו"ז שאין לחלק.]

ונראה להוסיף דהנה מדברי התוס' משמע דקיי"ל כר"ג אף בשאר ימות השנה. ואילו הרי"ף בר"ה (יב. בדפיו) וכן הרא"ש שם כתבו דהלכה כר"ג רק בר"ה ויוה"כ אבל בשאר ימות השנה הלכה כרבנן שאין הש"ץ מוציא את הבקי. וצ"ע דהיאך יכול הש"ץ להוציא את הבקי כשטעה בתפילה. [וכן הק' הב"י (סוף סי' קכד) ע"ד התוס' – עיי"ש מה שתי' דלעולם אף התוס' מודו דקיי"ל כרבנן, אכן מלשונם לא משמע הכי]. וצ"ל לדעת הרא"ש דאף אי קיי"ל כרבנן שאין הש"ץ מוציא את הבקי אף אם נאנס היינו היכא שלא התפלל כלל, אבל אם התפלל חשיב אנוס טפי, דכדי שלא לאשווי לתפילתו כברכה לבטלה עדיף שיצא מהש"ץ.


ג) והנה כתבו התוס' שאם בא לצאת מהש"ץ צריך לדקדק כל אות ואות מפיו. וכן פסק השו"ע (סי' קכד ס"י). וכתב המשנ"ב שם (ס"ק מ) בשם האחרונים דמוטב שיחזור ויתפלל בעצמו דהאידנא לאו כל אדם יכול לכוין דעתו לשמוע מש"ץ מראש ועד סוף, וכ"ש אם דרך הש"ץ להבליע המלות. ושוב הוסיף שם (ס"ק מא) שאם הש"ץ לא יאמר מודים בקול רם לא יצא ידי חובתו מהש"ץ.

אבל בשעה"צ שם (ס"ק מז) כתב דאולי יכול לומר אלו התיבות בלחש בפני עצמו, כמו שמקיל הפמ"ג לענין מקרא מגילה. אך בס' עם מרדכי (עמ' עט) דחה דאולי יש לחלק בין מגילה לתפילה, שהרי כבר הוכיח הקה"י (סי' י) דלא אמרינן שומע כעונה בחצי ברכה, ולכן הואיל ובתפילה בא להוציא ברכה מפי הש"ץ, לכן אולי לא יוכל לשמוע חצי ברכה ולומר חצי ברכה משא"כ במגילה.

[ובביאור הדבר אולי י"ל שתלוי בגדר דין שומע כעונה, דאם פירושו דחשיב כדיבור ממש, מ"ש ברכה שלימה מ"ש חצי ברכה. אבל אם פירושו שיכול לצאת ע"י שמצטרף בשמיעתו למי שיוצא המצוה מסתבר דצריך לשמוע דבר שלם, שהרי אין המשמיע יוצא אלא בדבר שלם. אך א"כ קשה דאמאי יש לחלק בין ברכה למגילה, הרי אינו יוצא בקריאת חצי מגילה.]

וכל זה דלא כמש"כ האו"ש בהל' תפילה (פ"י ה"ח) שא"צ לשמוע כל מלה ומלה מהש"ץ, אלא די לשמוע הברכה שטעה בה. וביאר העם מרדכי שם דסברתו דאם שכח טו"מ אינו יכול לומר סתם ותן טו"מ לברכה, דצריך שיאמרנו באמצע ברכה, ולכן צריך להתפלל עוד פעם. אבל אם שומע מהש"ץ, שברכותיו ברכות הן, א"צ לשמוע כל השמו"ע, אלא די בכך אם שומע ברכת השנים. אך לא קיי"ל הכי לדינא אלא צריך לשמוע ותן טו"מ לברכה באמצע שמו"ע שלם.